באבלס במבחן היומיום: למי המשחק הקצר והממכר באמת מתאים
יש משחקים שמבקשים מכם ללמוד מערכת שלמה לפני שמותר ליהנות, ויש משחקים שמסבירים את עצמם בתוך שנייה. באבלס שייך לסוג השני: מכוונים, יורים, מחברים בועות מאותו צבע ומנסים לפנות את הלוח לפני שהשורות יורדות. הפשטות הזאת היא הסיבה שקל להתחיל בו, אבל גם הסיבה שלא כל שחקן יישאר לאורך זמן. אחרי שבדקתי אותו בכמה מצבים שונים, המסקנה שלי ברורה: באבלס מתאים במיוחד למי שרוצה פאזל קצר, מיידי וחוזר על עצמו, ופחות למי שמחפש עלילה, התפתחות עמוקה או תחושת הישג שמתרחבת לאורך שבועות.
המשחק בנוי סביב לולאה מוכרת אך יעילה. כל ירייה צריכה לעשות יותר מסתם לפגוע: היא צריכה ליצור שלישייה, לפתוח אזור חסום, להפיל שרשרת או לשמור על הלוח בשליטה. בתחילת שלב אפשר לשחק כמעט באינסטינקט, אבל בהמשך כל צבע שנשאר בפינה הופך לחוב קטן. הכיף נמצא במעבר המהיר בין החלטה לתוצאה: כיוון קצר, שיגור, התפוצצות צבעונית, ואז בדיקה מחודשת של כל הלוח. זה קצב שמתגמל ריכוז, אבל לא דורש טקס שלם סביב המשחק.
באבלס
אותו משחק, שש תשובות שונות
מקרה המתחיל: רוצים להבין בתוך דקה
למתחילים, באבלס הוא כמעט שיעור מבוא מושלם לפאזלים מבוססי התאמה. אין כאן תפריטים מסובכים, דמות שצריך לגדל או אוסף חוקים שצריך לזכור. הפעולה המרכזית ברורה: גוררים את הכיוון, משחררים את הבועה ומחכים לראות אם הבחירה עבדה. גם מי שלא משחק בדרך כלל במשחקי מובייל יכול להיכנס לעניינים בלי לקרוא מדריך ארוך.
השלבים הראשונים נדיבים יחסית, וזה חשוב. הם מאפשרים להבין את זוויות הירי, את ההבדל בין פגיעה ישירה לבין הקפצה מהקיר ואת הערך של חיבור כמה קבוצות בבת אחת. ברגעים הטובים, המשחק גורם לכם לחשוב צעד אחד קדימה בלי להרגיש שאתם פותרים מבחן. אתם רואים פתח קטן, מנצלים אותו, והלוח מגיב באופן מספק.
ההמלצה שלי למתחילים היא לאמץ אותו, אבל לשחק במנות קצרות. אם אתם מחפשים משחק ראשון לפאזלים בטלפון, או משהו שאפשר לפתוח בזמן המתנה, אין צורך בהכנה מוקדמת. אם אתם זקוקים למטרה רחבה יותר מהשלמת שלב, כדאי לדעת שהקסם הראשוני נשען בעיקר על נוחות ועל תחושת הסיפוק המיידית.
מקרה המשתמש התכוף: האם יש סיבה לחזור כל יום
כאן התמונה מורכבת יותר. משתמש תכוף לא מסתפק בכך שמשחק נעים בעשר הדקות הראשונות; הוא רוצה סיבה לחזור גם אחרי שהחוקים כבר שקופים. באבלס מספק את הסיבה הזאת דרך שיפור אישי, שלבים נוספים והשאיפה לנקות את הלוח בצורה חכמה יותר. תמיד אפשר לנסות שוב, לחסוך יריות, להימנע ממהלך שמסבך את ההמשך או להגיע לתוצאה טובה יותר.
הבעיה היא שהחזרה הזאת נשענת על אותו מנגנון כמעט לכל אורך הדרך. אם אתם נהנים מליטוש ביצוע, מהתבוננות בלוח ומניצחון על טעות קודמת, החזרתיות תרגיש כמו אימון קצר. אם אתם מצפים למערכות חדשות שנפתחות, לדמויות שמתפתחות או לשינויים גדולים בקצב, אתם עלולים להרגיש שהמשחק דורך במקום.
במבחן הזה אני ממליץ לבדוק אותו במשך כמה ימים לפני שמחליטים. שחקו כמה סבבים ברצף ביום הראשון, ואז חזרו אליו ביום שאחריו בלי לחץ להשלים הכול. אם אתם מוצאים את עצמכם חושבים על הירייה הבאה גם אחרי שסגרתם את המשחק, הוא כנראה מתאים לכם. אם כל שלב מרגיש כמו העתק של הקודם, אין סיבה לכפות על עצמכם נאמנות. החוזק של באבלס הוא בדיוק החזרתיות המלוטשת שלו, והחולשה שלו היא אותה חזרתיות עצמה.
מקרה המכשיר המוגבל: משחק שלא מבקש הרבה
במכשיר ישן או עמוס, משחקים פשוטים מקבלים יתרון מעשי. באבלס אינו דורש מהטלפון להחזיק עולם תלת ממדי, לטעון מפות גדולות או להפעיל מערכות מורכבות ברקע. מבנה השלבים שלו מצומצם, הפעולה ממוקדת, והעומס על המכשיר בדרך כלל נמוך יותר ממשחקים עשירים בהרבה.
זה לא אומר שכל חוויית שימוש תהיה זהה בכל מכשיר. תגובת המגע חשובה כאן מאוד, מפני שכל סטייה קטנה בכיוון עלולה להפוך ירייה טובה למהלך מבוזבז. במכשיר עם מסך פחות מדויק או עם האטות, התסכול מורגש מהר יותר מאשר במשחק שבו אפשר לתקן טעות בתפריט. לכן כדאי לבדוק את המשחק על המכשיר הספציפי שלכם, ולא להסתמך רק על דרישות כלליות.
למי שיש מעט מקום פנוי, סוללה חלשה או טלפון שאינו חדש, ההמלצה היא לאמץ ולבדוק. זה אחד מסוגי המשחקים שמתאימים יותר למגבלות כאלה מאשר משחקי טיפול בחיית מחמד כמו My Talking Tom 2: Pet Game, או משחקי קצב שמענישים על כל עיכוב במגע. רק שימו לב לפרסומות, לחיבור הנדרש ולכמות האחסון בפועל לפני שאתם מתחייבים.
מקרה השימוש המשותף: שני אנשים, מסך אחד
באבלס יכול לעבוד היטב כמשחק שמישהו אחר צופה בו, אבל פחות כמשחק חברתי מלא. אפשר להעביר את הטלפון בין בני משפחה, להתווכח על הזווית הנכונה ולבקש מאדם נוסף לבחור אם לשמור את הבועה הנוכחית או לירות מיד. דווקא מפני שהחוקים ברורים, קל להסביר אותם לילד, להורה או לחבר תוך כדי משחק.
עם זאת, צריך להבחין בין שיתוף לבין תחרות. אם אין מצב מקומי לשני שחקנים, אין כאן משחק משותף במובן הקלאסי. אדם אחד משחק, והאחרים מייעצים. זה יכול להיות משעשע לכמה דקות, במיוחד כשמופיעה ירייה שנראית בלתי אפשרית, אבל הוא לא יחליף משחק לוח או משחק תחרותי אמיתי.
ההמלצה שלי במקרה הזה היא לאמץ אותו כפעילות קצרה, לא כמרכז של ערב. הוא מתאים לנסיעה, להפסקה משפחתית או לרגע שבו רוצים לפתור יחד בעיה קטנה. אם המטרה היא אינטראקציה רציפה בין כמה אנשים, חפשו משחק שנבנה סביב תורות, שיתוף פעולה או תחרות. Magic Tiles 3, למשל, מייצר מתח של קצב וביצוע, ואילו באבלס מייצר בעיקר שיחה סביב בחירה אחת בכל פעם.
מקרה המומחה: מי שמחפש עומק ולא רק התאמה
השחקן המנוסה ימצא כאן יותר עומק ממה שנראה במבט ראשון, אבל הוא צריך להגיע אליו עם הציפיות הנכונות. יש חשיבות לסדר הפעולות, למיקום הבועות, לשימוש בדפנות ולשמירה על צבעים מסוימים עד לרגע הנכון. ירייה שנראית חלשה יכולה להפוך למהלך מצוין אם היא פותחת קבוצה גדולה יותר בהמשך.
העומק הזה הוא טקטי וקצר טווח. הוא מתרחש בתוך הלוח הנוכחי, לא בתוך מערכת אסטרטגית רחבה. אין צורך לבנות חפיסה, לנהל משאבים רבים או ללמוד עשרות יכולות. עבורי, זו דווקא נקודת חוזק בזמן עייפות: המשחק נותן מספיק חומר למחשבה בלי להפוך את ההפסקה לשיעורי בית.
אבל מומחים שמגיעים ממשחקי פאזל מורכבים יותר עשויים להרגיש שהתקרה נמוכה. Wordscapes, לדוגמה, מייצר עומק דרך אוצר מילים, ניסוי ופתרון הדרגתי; באבלס מייצר עומק דרך מרחב, צבע ותזמון. אם אתם אוהבים לראות איך מערכת נפתחת ומשנה את עצמה, בדקו אותו לפני רכישה או השקעת זמן. אם אתם נהנים מהחלטות קטנות עם תוצאה מיידית, אפשר לאמץ אותו בביטחון.
איפה ההמלצות מתפצלות
אותו משחק יכול להיות בחירה מצוינת לאדם אחד ובזבוז זמן לאדם אחר, מפני שהערך שלו תלוי במשך הסשן ובסוג הסיפוק שאתם מחפשים. למתחיל שמבקש כניסה קלה, הוא כמעט תמיד שווה ניסיון. למשתמש עם מכשיר מוגבל, הוא מועמד הגיוני יותר ממשחקים כבדים. למי שרוצה משחק משותף, הוא מתאים רק אם שיתוף עצות נחשב מבחינתכם לפעילות חברתית.
הפיצול החד ביותר מופיע אצל המשתמש התכוף והמומחה. האחד עשוי לאהוב את האפשרות לפתוח ולשחק שוב בלי ללמוד דבר חדש; האחר עלול לראות בכך מחסור בתוכן. גם הסבלנות לפרסומות משנה את התוצאה. משחק קצר יכול לסבול הפרעה אחת מדי פעם, אבל כאשר כל ניסיון נעצר לעיתים קרובות, הקצב הטבעי שלו נשבר.
לכן אין טעם לשאול אם באבלס טוב באופן מוחלט. השאלה המדויקת יותר היא האם אתם רוצים פאזל שמכבד את הזמן שלכם באמצעות פשטות, או משחק שמתגמל אתכם באמצעות התפתחות. אלה שני סוגי ערך שונים, והמשחק הזה בוחר בבירור בראשון.
שובר העסקה המשותף
למרות ההבדלים בין סוגי השחקנים, יש נקודת תורפה אחת שיכולה להרחיק כמעט את כולם: הפרעה שמגיעה ברגע הלא נכון. משחק ירי בבועות בנוי על רצף קצר של התבוננות, כיוון ותוצאה. אם פרסומת, בקשת חיבור או מסך המתנה קוטעים את הרצף הזה, התחושה אינה רק של עיכוב; היא של שבירת המחשבה.
גם רגישות המגע היא מבחן מרכזי. כשקו הכיוון אינו מדויק, או כשהתגובה מגיעה באיחור, השחקן מרגיש שהפסיד בגלל המכשיר ולא בגלל החלטה שגויה. בפאזל כזה, אמון בשליטה חשוב יותר מעושר חזותי. לפני שאתם משקיעים זמן או כסף, שחקו כמה שלבים ברצף ובדקו אם המגע מרגיש יציב ואם קצב הפרסומות נסבל עבורכם.
הפרופיל שהכי ירוויח ממנו
המשתמש המתאים ביותר הוא אדם שאוהב משחקי פאזל קצרים, נהנה משיפור קטן בכל ניסיון ומעדיף חוקים שאפשר לזכור בלי מאמץ. זה יכול להיות נוסע בתחבורה ציבורית, הורה שמחפש משחק רגוע יחסית, סטודנט שרוצה הפסקה של חמש דקות או שחקן ותיק שמעריך מערכת נקייה בין משימות גדולות יותר.
הוא מתאים גם למי שאוהב תחושת שליטה. כל שלב מציג בעיה מוגבלת, והפתרון אינו מוסתר מאחורי סיפור או אוסף פריטים. אתם רואים את הצבעים, את המחסומים ואת הסיכון, ואז מחליטים. התחושה הטובה ביותר מגיעה כאשר מהלך אחד מפיל כמה קבוצות ומחזיר לכם מרחב פעולה. זה רגע קטן, אבל הוא בנוי היטב.
הפרופיל שפחות ייהנה ממנו הוא שחקן שמחפש עולם, דמויות, עלילה, מוזיקה מתפתחת או מערכת חברתית. גם מי שנמאס לו מהר ממשחקי התאמה צריך להיזהר. אין כאן טריק נסתר שיגרום לכל שלב להרגיש חדש; יש כאן וריאציות על לולאה אחת, והאיכות תלויה בשאלה אם הלולאה הזאת נעימה לכם.
כלל ההחלטה הסופי
הכלל שלי פשוט: הורידו את באבלס אם אתם רוצים פאזל מיידי, קל להבנה, שמתאים לסבבים קצרים ומספק החלטות קטנות עם תגמול ברור. תנו לו כמה ימים, לא כמה שעות, ובדקו אם אתם חוזרים אליו מרצונכם. אם כן, החזרתיות שלו תהפוך ליתרון; אם לא, שום מספר שלבים לא ישנה את התחושה.
בסופו של דבר, באבלס אינו מנסה להיות משחק החיים שלכם, וטוב שכך. הוא מצליח כשהוא נשאר קטן, נגיש וממוקד: לוח אחד, ירייה אחת, טעות אחת שאפשר לתקן בניסיון הבא. ההמלצה שלי היא לאמץ אותו כמשחק הפסקות איכותי, לבדוק אותו בזהירות אם אתם מחפשים שימוש יומיומי, ולדלג עליו אם אתם זקוקים להתפתחות עמוקה או לחוויה חברתית מלאה. זה לא משחק שמנצח בזכות כמות התוכן, אלא בזכות הדיוק של הרגע הקצר שבו אתם יודעים בדיוק לאן לירות.
