ドラゴンボールZ ドッカンバトル

ניתוח מאת Appcrazy

יש משחקים שמרשימים אותי בעשר הדקות הראשונות, ויש משחקים שמצליחים לגרום לי לחזור אליהם גם אחרי שההתלהבות הראשונית נרגעת. ドラゴンボールZ ドッカンバトル שייך לקבוצה השנייה, אבל לא באופן אוטומטי. זהו משחק פעולה חינמי של Bandai Namco Entertainment Inc., שמבוסס על עולם דרגון בול ומציע שילוב קצת לא שגרתי של קרבות, איסוף ותכנון מהלכים. אחרי שמבינים את הקצב שלו, קל להישאב אליו; מצד שני, מי שמחפש פעולה ישירה ומהירה עלול להרגיש שהוא מתבונן יותר מאשר נלחם.

המשיכה הראשונית ברורה: מחברים כדורי צ'י במסך, בונים רצף מתאים, ומשחררים מתקפה שמרגישה כמו רגע מתוך הסדרה. הפעולה עצמה פשוטה יחסית, ולכן אפשר להתחיל לשחק בלי ללמוד מערכת מסובכת של פקדים. העומק מגיע מהבחירה אילו כדורים לאסוף, איזה לוחם להציב, ואיך להכין את הסיבוב הבא. במילים אחרות, זה לא משחק מכות קלאסי אלא משחק אסטרטגיה קליל עם עטיפה של דרגון בול.

מה קורה בשבוע הראשון, ומה באמת מחזיק אחרי ההתלהבות

בשעות הראשונות המשחק עובד היטב כמוצר נגיש. הקרבות קצרים מספיק כדי להתאים להפסקה, והחיבור בין כדורי הצ'י יוצר תחושה של שליטה גם כשלא מבצעים קומבואים ידניים. אני אוהב במיוחד את הרגע שבו אני רואה רצף צבעים מתאים ומחליט אם להשתמש בו מיד או להשאיר אותו לדמות הבאה. זו החלטה קטנה, אבל היא גורמת לכל תור להרגיש מעט יותר אישי ופחות אוטומטי.

ההיכרות עם הדמויות היא חלק גדול מהכיף. גם אם לא זוכרים כל קשת עלילתית, קל לזהות את הדמויות המרכזיות ולרצות לבנות סביבן קבוצה. המשחק פונה למעריצים, אבל הוא לא מחייב להיות מומחה כדי להבין את המטרה הבסיסית. מי שמגיע מדרגון בול יקבל ערך רגשי נוסף מהמפגשים ומהמתקפות, בעוד ששחקן חדש יכול ליהנות מהמבנה עצמו וללמוד את העולם תוך כדי.

הנקודה החשובה בשבוע הראשון היא לא רק כמה קל להתחיל, אלא כמה מהר מתגלה שהבחירות משפיעות. דמות חזקה לבדה אינה בהכרח קבוצה טובה. התאמה בין לוחמים, צבעי כדורים ותזמון מתקפות יכולה לשנות קרב שנראה אבוד. לכן אני ממליץ לא לבזבז מיד כל משאב שמתקבל בתחילת הדרך. עדיף לשחק בנחת, להבין אילו דמויות באמת מתאימות לסגנון שלכם, ורק אחר כך להשקיע בשדרוגים או במשיכות.

גם הממשק דורש הסתגלות. יש לא מעט תפריטים, מסכים ופריטים, ובתחילת הדרך קל ללחוץ במהירות בלי להבין מה בדיוק מקבלים. זו אינה בעיה שמונעת לשחק, אבל היא כן יוצרת עומס קטן. אם אתם משחקים בזמן קצר, כדאי להקדיש פעם אחת כמה דקות לסידור הקבוצה ולבדיקת המשאבים, במקום לנסות לבצע הכול בין שתי תחנות אוטובוס.

פרסומות

אחד הטיפים השימושיים ביותר הוא להפריד בין קרבות שבהם המטרה היא להתקדם לבין קרבות שבהם המטרה היא לאסוף או לשפר. כשאני נכנס למשימה בלי להגדיר לעצמי מה אני רוצה להשיג, אני נוטה לבזבז סיבובים על בחירות נוחות ולא בהכרח יעילות. לעומת זאת, כשאני מחליט מראש אם אני בודק קבוצה, מתקדם בסיפור או מחפש תגמול מסוים, המשחק מרגיש הרבה יותר מסודר.

המשחק מתאים במיוחד למי שנהנה ממשחקים שאפשר לבדוק בהם אפשרות נוספת בכל יום. הוא פחות מתאים למי שמחפש שליטה ישירה בגוקו או בווג'יטה, תנועה חופשית בזירה ותגובה מהירה לכל התקפה. כאן הכיף נמצא בתכנון ובצפייה בתוצאה, לא ברפלקסים. מי שמגיע עם ציפייה למשחק מכות בסגנון קונסולה עלול להתאכזב, גם אם הוא אוהב מאוד את המותג.

הציצו בבלוג שלנו

האם יש סיבה לחזור אחרי שהשלבים הראשונים נגמרים?

בחודש הראשון, הערך של המשחק מגיע מהצטברות של מטרות קטנות. קבוצה חדשה פותחת אפשרויות אחרות, דמות שקודם נראתה חלשה יכולה להפוך לשימושית בהקשר הנכון, ומשימה קשה מעודדת ניסוי במקום רק חזרה עיוורת. זהו סוג של התקדמות שמתגמל סבלנות. לא כל קרב מרגיש חדש, אבל ההחלטה כיצד לשפר את הקבוצה נותנת תחושה שיש עוד מה לגלות.

היתרון הגדול הוא שאפשר לשחק במנות קטנות. אין צורך להתחייב למפגש ארוך בכל פעם, ולכן הוא עובד היטב בנסיעה, בהמתנה או בערב שבו רוצים משהו קליל. בתרחיש יומיומי, אני יכול להשלים כמה קרבות, לסגור את המשחק, ולחזור אליו מאוחר יותר בלי להרגיש שאיבדתי ערב שלם. זה הופך אותו לנוח יותר ממשחקי פעולה שדורשים ריכוז רציף או שלב ארוך.

עם זאת, הנוחות הזו עלולה להפוך להרגל מכני. אם בכל כניסה רק אוספים תגמולים, מפעילים קרב דומה ומשדרגים את אותה קבוצה, תחושת ההתקדמות נחלשת. כדי לשמור על עניין, כדאי להחליף מדי פעם את ההרכב ולנסות להבין מדוע קבוצה מסוימת עובדת. המשחק מתגמל סקרנות יותר מאשר לחיצה מהירה על האפשרות החזקה ביותר.

המעבר בין דמויות הוא גם המקום שבו אפשר להרגיש את ההבדל בין משחק שטחי לבין משחק עם שכבת תכנון. לפעמים דמות אהובה אינה הבחירה היעילה ביותר, וזה יוצר trade-off אמיתי בין העדפה אישית לבין תוצאה. אני מעדיף את המתח הזה על פני מערכת שבה כל דמות חדשה פשוט מחליפה את הקודמת. אם חשוב לכם לשחק רק עם הדמויות האהובות עליכם, תצטרכו לקבל שלעתים הדרך תהיה פחות נוחה.

המשחק מציע רכישות בתוך האפליקציה בטווח של 2.90 עד 249.90 שקלים לפריט. אין צורך לשלם כדי להבין אם הסגנון מתאים לכם, והכניסה החינמית מאפשרת לבדוק את הקצב ואת מערכת הקרב בלי התחייבות. אבל מי שנוטה לרדוף אחרי דמויות נדירות או להתקדם מהר יותר צריך להגדיר לעצמו גבול מראש. במשחקי איסוף, הרצון להשלים קבוצה יכול להפוך בקלות מהנאה להוצאה לא מתוכננת.

הדרך הבריאה ביותר בעיניי היא להתייחס לרכישות כאפשרות נפרדת, לא כחלק הכרחי מהשגרה. לפני כל הוצאה כדאי לשאול אם היא פותרת בעיה אמיתית או רק מקצרת תהליך שכבר אפשר ליהנות ממנו. אם אתם אוהבים אתגר ואיסוף הדרגתי, ההמתנה והניסוי יכולים להיות חלק מהסיפוק. אם אתם רוצים להגיע מיד לקבוצה מסוימת, חשוב לזכור שההוצאה אינה מבטיחה שהחוויה עצמה תהיה מעניינת יותר לאורך זמן.

כמה תחזוקה המשחק דורש מהשחקן

התחזוקה אינה מתבטאת רק בזמן המשחק, אלא גם בהחלטות שמתקבלות בין הקרבות. צריך לבדוק את הקבוצה, לבחור את הדמויות המתאימות, להבין אילו משאבים לשמור ולפעמים לחזור למסכים שכבר נפתחו. עבור שחקן שאוהב לנהל אוסף, זו תחזוקה מהנה. עבור מי שרוצה לפתוח משחק ולפעול מיד, היא עלולה להרגיש כמו מטלה.

אני ממליץ ליצור שגרה פשוטה: להתחיל בבדיקה קצרה של המשאבים, לבחור מטרה אחת לאותו סשן, ורק אז להיכנס לקרבות. כך נמנעים מהתחושה שכל כניסה דורשת לעבור על כל המערכת מחדש. אין צורך לנסות למקסם כל פרט. למעשה, ניסיון כזה עלול להפוך משחק שנועד להפסקות קצרות לפרויקט ניהול קטן.

גם בחירת הקבוצה דורשת תחזוקה תקופתית. במקום להחליף כל דמות מיד עם קבלת דמות חדשה, עדיף להשוות את התפקיד שלה למה שכבר יש לכם. דמות חדשה יכולה להיות מעניינת, אך אם היא אינה משתלבת עם שאר ההרכב, היא לא בהכרח משפרת אותו. זהו טיפ פשוט, אבל הוא חוסך הרבה ניסוי מתסכל ומונע השקעה אוטומטית בכל דבר חדש.

הגרסה הנוכחית היא 5.33.5, והמשחק דורש מכשיר עם Android 7.0 ומעלה. מבחינת התאמה, זה אומר שהוא נגיש גם למי שלא משתמש במכשיר חדש במיוחד, אך חוויית השימוש בפועל עדיין תלויה במכשיר ובאופן שבו אתם משחקים. אם אתם נוהגים לשחק זמן רב ברצף, כדאי לשים לב לחום, לסוללה ולנוחות המסך, משום שהקרבות והאנימציות עלולים לעודד סשנים ארוכים יותר ממה שתכננתם.

התחזוקה הרגשית חשובה לא פחות. משחק שמבוסס על דמויות אהובות יכול לגרום לנו להמשיך גם כשאנחנו כבר פחות נהנים מהפעולה עצמה. אני מציע לבדוק מדי כמה שבועות אם אתם חוזרים בגלל עניין אמיתי או רק בגלל הרגל. אם הכניסה היומית מרגישה כמו סימון משימה, אולי הגיע הזמן להפחית קצב, לשנות סגנון משחק או לקחת הפסקה.

מה עלול לעייף אחרי חודש או יותר

המקור הראשון לעייפות הוא החזרתיות. החיבור בין כדורי הצ'י נשאר מספק, אבל הוא אינו משתנה לחלוטין בכל קרב. לאחר שהאפקט הראשוני נעלם, שמים לב יותר למסלול הקבוע: בחירה, מתקפה, תגמול, שדרוג וחזרה. מי שנהנה מלולאות משחק יראה בכך בסיס ממכר; מי שמחפש הפתעות רצופות ירגיש שהמשחק מתחיל למחזר את עצמו.

מקור נוסף הוא הפער בין דחיפות לבין סבלנות. המשחק מעודד התקדמות ואיסוף, אך לא כל שיפור מגיע מיד. שחקנים שמעדיפים תוצאה ברורה ומהירה עלולים להרגיש שהדרך ארוכה מדי, במיוחד כאשר הם מנסים לבנות קבוצה מסוימת. כאן משחק פעולה רגיל או משחק תפקידים חד-פעמי עשוי להתאים יותר, משום שהוא מציע מסלול סגור וברור במקום מערכת שחוזרים אליה שוב ושוב.

גם עומס התפריטים יכול להצטבר. כשיש הרבה דמויות, פריטים ואפשרויות, קשה יותר לזכור מה רציתם לעשות כשנכנסתם. הפתרון שלי הוא לא לנסות לסדר הכול בכל פעם. אני בוחר משימה אחת, מתעלם זמנית מהשאר, וחוזר למסכי הניהול רק כשיש סיבה. ההתמקדות הזו הופכת את המשחק לפחות מתיש ומונעת בזבוז זמן על החלטות קטנות.

הסיכון הגדול ביותר הוא שהאיסוף יחליף את הקרב עצמו. אם כל המטרה הופכת לקבלת דמות נוספת, אפשר לאבד את ההנאה מהתכנון. לכן כדאי להשתמש בדמויות שכבר נמצאות אצלכם ולנסות להפיק מהן יותר לפני שמחפשים את השדרוג הבא. לפעמים מגבלה מכוונת, כמו שימוש בקבוצה פחות מושלמת, מחזירה למשחק את תחושת הפתרון והיצירתיות.

הדירוג הממוצע של המשחק עומד על 4.7 מתוך בערך 256 אלף דירוגים, והוא הגיע ליותר מחמישה מיליון התקנות. המספרים האלה משקפים קהל רחב ועניין מתמשך, אבל הם לא מבטיחים שכל שחקן ייהנה מאותו קצב. בעיניי, הם בעיקר מחזקים את העובדה שמדובר במוצר מבוסס ולא בניסיון קצר לנצל את שם המותג.

הגבלת הגיל היא PEGI 12, ולכן הוא אינו מכוון לילדים צעירים מאוד. מעבר לשאלת הגיל, חשוב להביא בחשבון את אופי הרכישות ואת התוכן התחרותי או האספני שמסביב. אם אתם נותנים לילד לשחק, כדאי להסביר מראש שהמטבעות והדמויות אינם סיבה ללחוץ על כל הצעה שמופיעה במסך. שיחה קצרה על גבולות יכולה למנוע תסכול והוצאות מיותרות.

למי הוא מתאים יותר מהחלופות, ולמי פחות

בהשוואה למשחקי מכות של דרגון בול, היתרון כאן הוא הנגישות. לא צריך לשלוט בשילובי כפתורים, לזכור קומבואים או להתמודד עם יריב אנושי בכל רגע. זה משחק טוב יותר למי שרוצה לבנות קבוצה ולחשוב על תור, ופחות טוב למי שרוצה להרגיש שהוא עצמו מבצע כל אגרוף וטלפורטציה.

בהשוואה למשחקי איסוף אחרים, הזהות של דרגון בול נותנת לו יתרון ברור, אבל גם יוצרת ציפייה גבוהה. אם הדמויות והמתקפות לא מדברות אליכם, ייתכן שמערכת דומה עם עולם מקורי תרגיש רעננה יותר. לעומת זאת, מעריץ שמכיר את הסדרה עשוי להעריך את האפשרות להרכיב קבוצה לפי העדפה אישית ולא רק לפי כוח מספרי.

הוא מתאים במיוחד לשחקן שאוהב סשנים קצרים, איסוף הדרגתי ותכנון קליל. הוא מתאים גם למי שמוכן להשקיע זמן בלמידת היחסים בין הדמויות במקום לבחור תמיד את האפשרות הראשונה. הייתי ממליץ עליו פחות למי שמחפש סיפור רציף ללא הפרעות, חוויה ללא רכישות בתוך האפליקציה, או משחק שאפשר לסיים ולהניח בצד.

עוד נקודה שכדאי לשקול היא מידת הסבלנות שלכם. המשחק אינו חייב להפוך להרגל יומי כדי להיות מהנה, אבל הוא בנוי כך שהחזרה היא חלק מהחוויה. אם אתם נהנים ממשחקים שנשארים בטלפון ומציעים מטרות קטנות לאורך זמן, יש כאן ערך מתמשך. אם אתם מעדיפים חוויה סגורה עם התחלה, אמצע וסוף, עדיף לבחור משחק פעולה אחר.

החלק הכי פחות מובן מאליו בעיניי הוא שהמשחק מתגמל דווקא את מי שמוכן להאט. חיבור מהיר של הכדורים יכול להספיק בקרב פשוט, אבל בשלבים מאתגרים יותר שווה להסתכל על הרצף הבא, על הדמות שתפעל אחר כך ועל השאלה אם התקפה חזקה עכשיו תעזור גם בהמשך. זה שינוי קטן בהרגל המשחק, והוא הופך מערכת פשוטה יחסית למשהו שיש בו החלטות אמיתיות.

האם הוא מצליח להישאר בטלפון לאורך זמן?

אחרי שהחידוש נחלש, השאלה אינה אם יש עוד דמויות או עוד קרבות, אלא אם עדיין יש לי סיבה לפתוח את המשחק. במקרה הזה, התשובה שלי היא כן, אבל בתנאי שמקבלים את המבנה שלו. אני חוזר אליו כשבא לי פעילות קצרה עם תחושת התקדמות, לא כשאני מחפש אקשן רציף. ההבדל הזה חשוב, משום שהוא קובע אם המשחק ירגיש כמו הרגל נעים או כמו עוד משימה ברשימת המטלות.

הערך החוזר מגיע מהשילוב בין דמויות, תכנון ומשחק קצר. כל אחד מהמרכיבים לבדו אינו חדשני במיוחד, אבל החיבור ביניהם עובד. יש מספיק מקום לניסוי כדי שלא כל קרב ירגיש זהה, ובמקביל לא צריך ללמוד מערכת כבדה כדי להתחיל. זו בדיוק הסיבה שהוא יכול להישאר מותקן זמן רב אצל שחקן מתאים.

מצד שני, אני לא חושב שהוא צריך להיות המשחק היחיד בטלפון. אחרי סשנים רבים ברצף, החזרתיות והניהול מתחילים לבלוט. עדיף לשלב אותו במשחקים אחרים או לשחק בו במנות קטנות. כך שומרים על תחושת הבחירה, במקום להגיע למצב שבו כל פתיחה של האפליקציה מרגישה כמו חובה.

העובדה שהוא חינמי מורידה את מחסום הניסיון, וזה יתרון משמעותי. אפשר לבדוק במשך כמה ימים אם החיבור בין כדורי הצ'י, בניית הקבוצה והקצב מתאימים לכם בלי לשלם מראש. אם אתם נשארים, כדאי להחליט מוקדם מה חשוב לכם יותר: התקדמות איטית ללא הוצאה, או קיצור הדרך באמצעות רכישות. החלטה ברורה תעזור לשמור על החוויה בשליטה.

בשורה התחתונה, ドラゴンボールZ ドッカンバトル אינו משחק פעולה ישיר, אלא משחק איסוף ותכנון שמציג קרבות דרך מכניקה נגישה של כדורי צ'י. הוא מצליח להרוויח את המקום שלו לאורך זמן בזכות סשנים קצרים, דמויות מוכרות והחלטות קטנות שמצטברות. הוא פחות מתאים למי שמחפש שליטה מלאה או קצב בלתי פוסק, ועלול לעייף אם מתייחסים אליו כמטלה יומית.

אני ממליץ עליו למעריצי דרגון בול שאוהבים לבנות קבוצות, לשחק בהפסקות וליהנות מהתקדמות הדרגתית. גם מי שאינו מכיר כל פרט בעולם יכול ליהנות ממנו, כל עוד הוא מתחבר למשחקים שבהם תכנון חשוב יותר מרפלקסים. ההמלצה שלי היא לנסות אותו בחינם, לשחק בקצב שלכם, ולהחליט לפי ההנאה מהקרבות עצמם ולא לפי הרצון להשלים את האוסף.