Arcaea

ניתוח מאת Appcrazy

בפעם הראשונה שפתחתי את Arcaea, הבנתי שהוא לא מנסה להיות עוד משחק מוזיקה שבו רק נוגעים באריחים בזמן. הוא דורש ממני להסתכל על המסך בצורה רחבה יותר, להקשיב לקצב, ולתאם בין תנועות קצרות לבין קווים שמרחפים מעל אזור המשחק. התוצאה מרגישה יותר כמו נגינה בתוך מרחב משתנה מאשר כמו לחיצה מכנית על רצף תווים.

זהו משחק קצב של lowiro, בקטגוריית המוזיקה, והוא זמין בחינם. בחנות הוא מחזיק ממוצע של 4.7 מתוך 5, עם בערך 144 אלף דירוגים ויותר מחמישה מיליון התקנות. המספרים האלה לא מחליפים ניסיון אישי, אבל הם כן מצביעים על קהילה גדולה מספיק כדי שהמשחק לא ירגיש כמו ניסוי קטן או מוצר חד-פעמי.

איך הוא עובד כשמשתמשים בו בבית או במכשיר משותף

התרחיש הביתי הכי טבעי בעיניי הוא מכשיר שנמצא בסלון או טאבלט שעובר בין כמה אנשים. אחד מבני הבית יכול לשחק כמה דקות בזמן הפסקה, ואחר יכול לקחת את המכשיר אחר כך ולנסות לשפר תוצאה. במקרה כזה, כדאי להבין מראש שהחוויה של Arcaea מבוססת על ריכוז אישי: אוזניות, תנוחה נוחה ומסך נקי מהפרעות משפיעים הרבה יותר מאשר במשחק שאפשר להפעיל ברקע.

אם אני משחק ליד בני משפחה, אני לא תמיד רוצה להפעיל מוזיקה בעוצמה מלאה. לכן אוזניות הן פתרון שימושי, במיוחד בקטעים מהירים שבהם קשה להבחין בין פעימות קרובות. מצד שני, אם כמה אנשים רוצים להשתתף באותו רגע, המשחק לא הופך את המסך למעין משחק מסיבה פשוט. הוא מתאים יותר לתור אישי, להשוואת תוצאות ולצפייה באדם אחר מתרגל.

היתרון של מכשיר משותף הוא שכל אחד יכול לטעום מהמשחק בלי להתחייב מיד. ילד או נער עשוי להתלהב מהצבעים והתנועה, בעוד מבוגר בבית יתחבר דווקא למוזיקה ולדיוק. החיסרון הוא שהתקדמות, העדפות ותוצאות עלולות להפוך לנושא של תיאום. לפני שמתחילים, אני ממליץ להחליט מי משתמש באיזה חשבון או פרופיל, ולא להניח שכל בני הבית ירצו לשחק באותה צורה.

המשחק חינמי להורדה, אבל כולל רכישות בתוך האפליקציה בטווח של כ־3.50 עד 35.90 שקלים לפריט. לכן, במכשיר שנמצא בשימוש משותף, כדאי לדבר מראש על רכישות ולא להשאיר את ההחלטה לרגע שבו מישהו מתלהב מחבילת תוכן. זו לא ביקורת על עצם קיום הרכישות; פשוט קל יותר לשמור על גבולות ברורים כשהמכשיר שייך לכולם.

פרסומות

ההתחלה: לא רק לבחור שיר וללחוץ

השליטה היא החלק שמבדיל את Arcaea ממשחקי קצב רגילים. יש תווים שדורשים מגע באזור התחתון, אבל יש גם אלמנטים שנעים בגובה אחר ומחייבים מעקב אחר מסלול. בהתחלה הידיים שלי ניסו להתייחס לכל דבר כאילו הוא נמצא באותו מישור, וזה גרם לפספוסים. רק אחרי שהתחלתי לחשוב על המסך כעל מרחב דו-ממדי, ולא כעל שורה של כפתורים, התנועה נעשתה טבעית יותר.

הטעות הנפוצה שלי הייתה להסתכל רק על התו הבא. בקטעים עמוסים, זה לא מספיק. עדיף לסרוק את האזור שמול העיניים, לזהות את כיוון הקו ולהכין את האצבע או האצבעות לפני שהרצף מגיע. זו אחת הסיבות שהמשחק יכול להרגיש קשה גם למי שכבר מכיר משחקי מוזיקה: הוא בודק קריאת תנועה, לא רק תגובה לקצב.

הציצו בבלוג שלנו

אני ממליץ להתחיל בעוצמת קושי שמאפשרת להישאר בשליטה, גם אם היא נראית קלה מדי. ניסיון לקפוץ ישר לרמות מאתגרות עלול ליצור הרגל של ניחוש במקום הקשבה. עדיף לסיים קטע, להבין איפה התנועה נשברת, ואז לחזור אליו עם מטרה אחת ברורה. למשל, לשמור על רצף בחלק הראשון או ללמוד את שינוי הכיוון המרכזי.

עוד טיפ שעזר לי הוא לשנות מעט את האחיזה במכשיר. כשהטאבלט מונח שטוח, הידיים יכולות לנוע בחופשיות יותר, אבל לפעמים קשה לראות את כל השטח. כשהמכשיר מוטה, הצפייה משתפרת אך הידיים מתעייפות מהר יותר. אין תנוחה אחת נכונה לכולם, ולכן כדאי לנסות כמה דקות בכל מצב לפני שמחליטים שהשליטה עצמה לא נוחה.

מה הופך את המוזיקה לחלק מהמשחק

במשחקי קצב רבים המוזיקה היא בעיקר שעון פנימי שמסמן מתי ללחוץ. כאן היא גם עוזרת לי להבין את המבנה. שינוי בתופים, כניסה של שכבה חדשה או מעבר חד בעוצמה יכולים לרמוז לי שהרצף עומד להשתנות. כשאני משחק בלי להקשיב באמת, המסך נראה עמוס יותר; כשאני משתמש במוזיקה כדי לצפות את התנועה, הקטעים מקבלים היגיון.

המשמעות היא שלא כל שיר יתאים לכל מצב רוח. אם אני רוצה משחק קצר ורגוע, קטע מורכב מדי עלול להפוך את ההפסקה למאמץ. אם אני מחפש אימון מרוכז, דווקא רצף תובעני יכול להיות מספק. זו נקודת חוזק, אבל גם מגבלה: Arcaea לא תמיד מתאים למי שרוצה להפעיל משחק ולשחק בלי להקדיש לו תשומת לב מלאה.

הסיפור מוסיף שכבה נוספת, ולא נשאר רק תפאורה מאחורי התווים. אני לא נכנס אליו בגלל עלילה ארוכה בסגנון משחק תפקידים, אלא בגלל האופן שבו הוא נותן תחושה שהשירים וההתקדמות שייכים לאותו עולם. מי שמעדיף משחק מוזיקה טהור, בלי עניין בנרטיב, עדיין יוכל ליהנות מהקצב, אבל עלול להרגיש שחלק מהאווירה לא נחוץ לו.

גבולות שימוש, חשבון ותיאום בין בני הבית

במכשיר אישי, ההחלטות פשוטות יותר: אני בוחר מתי לשחק, אילו קטעים לנסות וכמה זמן להקדיש לתרגול. במכשיר משותף, כדאי להפריד בין השימוש במכשיר לבין הבעלות על ההתקדמות. אם כמה אנשים משתמשים באותו מקום, אני מעדיף לקבוע מראש מי אחראי לשינויים ולרכישות, ומי רק משחק במה שכבר נפתח.

הסיבה לכך אינה רק כספית. משחק קצב מתגמל חזרה על אותו שיר, ולכן אדם אחד עשוי לשחק שוב ושוב כדי לשפר דיוק, בעוד שאחר רוצה לעבור בין קטעים ולגלות דברים חדשים. בלי תיאום, משתמש אחד יכול לתפוס את המכשיר לזמן ארוך או לשנות הגדרות שמישהו אחר התרגל אליהן. שיחה קצרה לפני השימוש חוסכת הרבה תסכול.

בבית עם ילדים, אני לא הייתי מציג את המשחק כמשהו שמתאים לכל גיל. דירוג התוכן שלו הוא PEGI 12, ולכן חשוב שההחלטה תתאים לגיל ולבשלות של המשתמש, ולא רק לעניין שלו במוזיקה. הדירוג הוא נקודת פתיחה לשיחה, לא תחליף להיכרות עם הילד ולבדיקה של האופן שבו הוא מגיב לאתגרים, לתחרות ולרכישות.

העובדה שהמשחק חינמי יכולה לגרום לו להיראות כמו בחירה נטולת סיכון, אבל רכישות בתוך האפליקציה משנות את התמונה. במשפחה, אני ממליץ לקבוע כלל פשוט: לא מבצעים רכישה בלי אישור של בעל המכשיר או של המבוגר האחראי. כך גם ילד שמבין היטב את המשחק לא נדרש לקבל החלטה כספית תוך כדי התלהבות.

חשוב גם לא לבלבל בין שיתוף מכשיר לבין שיתוף חוויה. אם שני בני משפחה רוצים להשוות תוצאות, זה יכול להיות כיף וליצור מטרה משותפת. אם אחד מהם מרגיש שכל פספוס הופך לביקורת, האתגר מאבד מהערך שלו. אני מעדיף להשוות שיפור אישי ולא רק מי הגיע לתוצאה גבוהה יותר, כי רמות הקושי והניסיון של כל שחקן שונים.

למי הוא מתאים, ולמי עדיף לבחור משהו אחר

Arcaea מתאים במיוחד למי שאוהב ללמוד מערכת שליטה ולא מצפה לשלוט בה מיד. אם נהניתם ממשחקי קצב אבל הרגשתם שהם חוזרים על אותו רעיון של לחיצה במסלולים, כאן יש שינוי אמיתי באופן שבו קוראים את המסך. הוא גם בחירה טובה לנגן שמעדיף לשחק לבד, עם אוזניות, ולחזור לאותו קטע עד שהידיים מבינות את הדפוס.

הוא פחות מתאים למי שמחפש משחק מזדמן שאפשר לשחק ביד אחת בזמן צפייה בטלוויזיה. התנועה במרחב והצורך להסתכל קדימה דורשים מעורבות. גם מי שסובל מתסכול מהיר עלול להרגיש שהפער בין ניסיון ראשון לבין ביצוע יציב גדול מדי, במיוחד כאשר קטע מסוים דורש תזמון ותנועה יחד.

בהשוואה למשחקי קצב פשוטים יותר, Arcaea מציע עומק ושליטה מעניינת יותר, אבל גובה מחיר של עקומת למידה. משחקים שמבוססים בעיקר על הקשות ברורות עשויים להיות טובים יותר לילדים צעירים, למפגש חברתי קצר או למי שרוצה להבין הכול בתוך דקה. לעומת זאת, אם אתם מחפשים תחושה של אימון, שיפור וקריאת מסך מורכבת, היתרון כאן ברור.

גם מול משחקי מוזיקה שמדגישים איסוף דמויות או אינטראקציה חברתית, החוויה כאן מרגישה ממוקדת יותר בפעולה עצמה. זה יתרון עבורי, משום שאני יכול לשים את המוזיקה והדיוק במרכז. אבל מי שמגיע בעיקר בשביל סיפור דמויות, תחרות עם חברים או מערכת חברתית עשירה עשוי למצוא אפשרויות מתאימות יותר בז'אנר.

שגרת משחק שעוזרת להתקדם בלי להישחק

כשאני רוצה להשתפר, אני לא משחק את אותו שיר ברציפות עד שהתגובה נעשית עצבנית. אני מתחיל בניסיון אחד כדי לזהות את המבנה, עובר לקטע אחר כדי לאפס את הידיים, ואז חוזר לנקודה שהכשילה אותי. השיטה הזו יעילה יותר בעיניי משום שהיא מפרידה בין בעיית קצב, בעיית ראייה ובעיית תנועה במקום לערבב את כולן.

כדאי גם לשים לב אם הפספוסים קורים תמיד באותו צד של המסך. לפעמים הבעיה אינה בתזמון אלא בכך שהיד מסתירה חלק מהמסלול או שהמכשיר ממוקם בזווית לא נוחה. הזזה קטנה של המכשיר, ניקוי המסך או שינוי אחיזה יכולים לשפר את הקריאות יותר מעוד עשרות ניסיונות.

במכשיר משותף, שגרת משחק קצרה היא גם דרך טובה למנוע ויכוחים. אפשר לקבוע שכל משתמש מקבל סבב מוגדר, ובסוף מחזירים את המכשיר לאותה תנוחה או מחזירים את עוצמת הקול לרמה שנוחה לכל הבית. אלה פרטים קטנים, אבל במשחק שמבוסס על דיוק הם משפיעים ישירות על התחושה של המשתמש הבא.

אם אתם משחקים עם אוזניות, כדאי לבדוק שהן יושבות באופן עקבי בכל ניסיון. שינוי קטן בעוצמת הקול או באטימה יכול לגרום לקצב להרגיש שונה, במיוחד בקטעים שבהם אני נשען על שמיעה כדי לצפות את התו. לא צריך להפוך את זה לטקס מסובך; מספיק לשמור על תנאים דומים כשמנסים להשוות בין תוצאות.

מה כדאי לדעת לפני התקנה ושימוש ממושך

המשחק תומך במכשירים עם Android 5.0 ומעלה, ולכן הוא נגיש גם למכשירים שאינם חדשים במיוחד. עם זאת, תמיכה במערכת הפעלה אינה מבטיחה שכל מכשיר ירגיש זהה. במשחק קצב, תגובת מגע יציבה ותצוגה ברורה חשובים יותר מאשר באפליקציה שבה אפשר לסבול עיכוב קטן.

הגרסה הנוכחית היא 6.12.10, פרט שכדאי לבדוק כשמנסים להבין אם חוויית השימוש תואמת למה שקראתם או שמעתם בעבר. עדכונים יכולים לשנות תחושה, תוכן או התאמה למכשירים, ולכן אני משתדל לא להסיק מסקנות רק מסרטון ישן. במקרה של בעיית ביצועים, אני בודק קודם את המכשיר, את עומס האפליקציות הפתוחות ואת תנאי השימוש.

במכשיר של ילד או במכשיר משפחתי, אני ממליץ שהמבוגר האחראי יעבור בעצמו על מסך הרכישות לפני שמוסרים את המכשיר. לא מפני שכל רכישה בעייתית, אלא משום שהחלטה מושכלת דורשת להבין מה המשתמש עומד לראות ומה מותר לו לעשות. כך אפשר לשמור על חוויה חיובית בלי להפוך את המשחק לאזור של איסורים לא ברורים.

כדאי גם להחליט אם המשחק הוא פעילות קצרה או תחביב מתמשך. מי שמגיע רק כדי להעביר חמש דקות עשוי ליהנות מכמה קטעים, אבל העומק האמיתי נפתח כשחוזרים, לומדים דפוסים ומשפרים ביצוע. אני רואה בו משחק שאפשר להתחיל ממנו בקטן, אך הוא מתגמל בעיקר משתמשים שמוכנים לתת לו זמן.

האם הוא מתאים לבית שלכם?

בעיניי, Arcaea עובד היטב בבית שבו מכבדים זמן ריכוז אישי ומסכימים על כללי שימוש פשוטים. הוא יכול להפוך לטקס קטן של תרגול, למשהו ששני אחים משווים בו התקדמות, או למשחק שמבוגר וילד מנסים יחד בתורות. הוא פחות מוצלח כאשר מצפים ממנו להיות משחק משפחתי שכולם משחקים בו בו-זמנית או כאשר אין הסכמה לגבי רכישות ושמירת התקדמות.

הדירוג PEGI 12 חשוב במיוחד בהקשר משפחתי, וכך גם העובדה שיש רכישות בטווח של כ־3.50 עד 35.90 שקלים לפריט. אני לא רואה בכך סיבה לפסול אותו, אבל כן סיבה להגדיר גבולות לפני שמתחילים. במכשיר אישי של משתמש מתאים בגיל, הבעיה הזו מצטמצמת; במכשיר משותף, תיאום הוא חלק מההתקנה המעשית.

המשחק פותח על ידי lowiro, וההשקעה שלו מורגשת בעיקר בזהות המוזיקלית ובשיטת השליטה. הוא לא מנסה לפשט את הכול כדי שכל אחד יצליח מיד. מבחינתי, זו בחירה אמיצה שמבדילה אותו ממשחקי קצב נגישים יותר, אך גם מסבירה למה חלק מהשחקנים יאהבו אותו מאוד ואחרים ינטשו אחרי כמה ניסיונות.

אם אתם רוצים משחק מוזיקה עם תנועה מיוחדת, סיפור שמוסיף אווירה ויכולת להשתפר לאורך זמן, אני בהחלט ממליץ לנסות את Arcaea. אם אתם מחפשים משחק רגוע, משחק חברתי מיידי או חוויה שמתאימה לילדים צעירים יותר, עדיף להתחיל ממשהו פשוט וברור יותר.

השורה התחתונה שלי היא שזהו משחק חינמי עם עומק אמיתי, אבל לא משחק חסר מחויבות. הוא דורש אוזניים, עיניים וסבלנות, ובבית משותף הוא דורש גם הסכמה על חשבון, זמן ורכישות. למשתמש הנכון, השילוב הזה יוצר חוויית קצב מיוחדת מאוד; למשתמש הלא נכון, אותה מורכבות בדיוק תרגיש כמו מחסום. הבחירה הטובה ביותר היא להתייחס אליו כאל כלי לתרגול מוזיקלי קצר ומהנה, ולא כאל עוד משחק שמפעילים בלי לחשוב.