DEEEER Simulator: Modern World

ניתוח מאת Appcrazy

יש משחקים שמנסים לגרום לי להרגיש גיבור, ויש משחקים שפשוט זורקים אותי לעולם מוזר ומבקשים ממני לראות כמה רחוק אפשר למתוח את ההיגיון. DEEEER Simulator: Modern World שייך בבירור לסוג השני. זהו משחק פעולה קומי של Pujia8 LTD, שבו אני חוקר עולם מודרני בתור צבי, אבל החוויה רחוקה מאוד ממשחק טבע רגוע או מסימולטור מציאותי. כאן הצבי הוא מקור התנועה, ההפתעות והכאוס, והכיף מגיע בעיקר מהמפגש בין דמות בלתי צפויה לבין סביבה שמגיבה אליה בצורה אבסורדית.

אחרי ששיחקתי בו, הרושם שלי הוא שמדובר במשחק שנבנה סביב סקרנות ולא סביב עלילה כבדה או מערכת התקדמות עמוקה. אני נכנס כדי לבדוק מה אפשר לעשות, איך העולם מגיב, ומה יקרה אם אנסה גישה קצת אחרת. לפעמים זה מצחיק מאוד, ולפעמים התחושה היא שהמשחק נשען יותר מדי על הבדיחה הראשונית. לכן ההמלצה שלי תלויה במה שאתם מחפשים: אם אתם רוצים הפוגה משונה, קצרה ולא מחייבת, יש כאן אופי שקשה לבלבל עם משחק פעולה רגיל. אם אתם מצפים למסע ארוך עם מטרות ברורות, בניית דמות ועומק טקטי, כדאי להנמיך ציפיות.

הכניסה לעולם והיעדים הראשונים

ההתחלה עובדת מפני שהיא לא דורשת ממני ללמוד סיפור מורכב או לזכור רשימה ארוכה של דמויות. אני פשוט נכנס לעולם בתור צבי, מתחיל לנוע, בוחן את הסביבה ומגלה שהמשחק מעודד התנהגות לא שגרתית. היעד הראשון אינו בהכרח “לנצח” במובן הקלאסי, אלא להבין את חוקי המקום: מה אפשר לעשות, מה מפעיל תגובה, ואיך להפוך תנועה פשוטה לאירוע מצחיק.

זו נקודת פתיחה טובה למי שמתקשה להתחייב למשחקים ארוכים. אפשר לשחק כמה דקות, להיתקל במשהו חדש, לסגור את המשחק ולחזור מאוחר יותר בלי להרגיש שאיבדתי רצף חשוב. מצד שני, מי שמעדיף לקבל משימה ברורה כבר מהרגע הראשון עלול להרגיש שהפתיחה מבולגנת. המשחק לא תמיד מוביל אותי ביד, ולכן חלק מההנאה תלוי בנכונות שלי לנסות דברים במקום לחכות להסבר מסודר.

בפועל, היעדים הראשונים מקבלים משמעות דרך ההתנסות. אני לא משחק כדי לשפר צבי בצורה מסורתית בלבד, אלא כדי לראות איך העולם משתנה כשאני פועל בתוכו. זו גישה שמתאימה במיוחד לשחקנים שאוהבים ארגזי חול קומיים, ניסוי וטעייה ורגעים שאפשר לספר עליהם לחבר. היא פחות מתאימה למי שרוצה מסלול מדויק, סימון ברור של כל משימה ותחושה שכל פעולה מקדמת עלילה.

מה גורם לי להמשיך אחרי הבדיחה הראשונה

המשחק מצליח לשמר עניין כאשר הוא נותן לי סיבה לבדוק עוד פינה, לנסות עוד פעולה או לחזור לאזור שכבר ראיתי מנקודת מבט אחרת. הסקרנות היא מנוע ההתקדמות המרכזי כאן. במקום להסתמך על מערכת מסודרת של משימות בלבד, הוא גורם לי לשאול “מה יקרה אם...?” ולפעול בהתאם.

פרסומות

זה גם המקום שבו כדאי לשחק בצורה אקטיבית. אם אני רק מתקדם בקו ישר ומחכה שהמשחק יספר לי מה לעשות, חלק גדול מהקסם נעלם. לעומת זאת, כשאני עוצר, בוחן את הסביבה ומשתמש בתנועה באופן יצירתי, נוצרים רגעים טובים יותר. הטיפ החשוב שלי הוא לא למהר לעבור כל מפגש; לפעמים דווקא הפעולה שנראית לא יעילה מובילה לתגובה המצחיקה או המפתיעה ביותר.

הגישה הזאת יוצרת יעדים קטנים ולא רשמיים: להגיע למקום מסוים, להבין התנהגות של אויב או דמות, לבדוק אם פעולה מסוימת משפיעה על הסביבה, ולראות אם אפשר להתמודד עם מצב בדרך פחות צפויה. אלה אינם יעדים שמחליפים קמפיין עמוק, אבל הם כן נותנים למשחק קצב אישי. אני מחליט אם לשחק בצורה ממוקדת או להפוך כל אזור למעבדת ניסויים.

הציצו בבלוג שלנו

התקדמות, פתיחות וסימנים לכך שאני מתקדם

במשחק כזה, סימני ההתקדמות אינם רק מספרים או ציוד חדש. אני מרגיש שהתקדמתי כאשר אני מבין טוב יותר את העולם, מזהה דפוסים ומצליח לבצע פעולה שבעבר נראתה לי כאוטית. ההבנה הזאת חשובה, מפני שהמשחק לא תמיד מעניק תחושת הישג גדולה אחרי כל צעד. חלק מהתגמול הוא הידע שנצבר והביטחון לנסות שוב.

החיסרון הוא שהתקדמות כזאת יכולה להיות פחות מספקת עבור שחקנים שצריכים אישור ברור. במשחקי פעולה רגילים אני מצפה לראות שדרוג, פתיחת יכולת או שינוי חד שמבהיר לי שהדמות התחזקה. כאן התחושה יכולה להיות עדינה יותר. לפעמים אני יודע שהשתפרתי מפני שהבנתי איך לגשת למצב, לא מפני שקיבלתי הודעה גדולה שמכריזה על כך.

לכן אני ממליץ להיכנס עם ציפייה נכונה: זה לא משחק שמבקש ממני לבנות דמות במשך עשרות שעות. הוא מתגמל היכרות עם הסביבה, תזמון ונכונות לחזור על ניסיון. אם אתם אוהבים לגלות בעצמכם, הסגנון הזה יכול להרגיש מרענן. אם אתם זקוקים לעץ שדרוגים עשיר או למערכת ציוד שממשיכה להשתנות, התקדמותו עלולה להיראות פשוטה מדי.

איך להשתמש בהתקדמות בלי להפוך אותה למטלה

אני מצאתי שהדרך הטובה ביותר היא להתייחס לכל סשן כאל ניסוי עם מטרה קטנה. במקום לנסות “לסיים הכול”, אני בוחר דבר אחד לבדוק. למשל, אני מתמקד בתנועה, בוחן תגובה של אויבים או חוזר לנקודה שדילגתי עליה. כך המשחק נשאר קליל, והחיפוש לא הופך לרשימת מטלות.

עוד עצה שימושית היא לא למדוד את ההתקדמות רק לפי זמן משחק. אם שיחקתי כמה דקות וגיליתי דרך חדשה להתמודד עם מצב, זה כבר סשן מוצלח. המשחק מתאים במיוחד להפסקה קצרה בתחבורה ציבורית, בזמן המתנה או בערב שבו אין לי כוח להתחיל משחק כבד. במקרה כזה, העובדה שאפשר להיכנס, להשתעשע ולצאת בלי התחייבות ארוכה היא יתרון אמיתי.

לעומת זאת, אם אני מחפש משחק שאפשר לשחק בו ברצף במשך ערב שלם בזכות עלילה מתפתחת, משימות שמתחברות זו לזו ותחושת צמיחה עקבית, אני עלול להרגיש שהקצב מאבד כוח. השיטה הטובה ביותר היא לשחק במנות קטנות ולחזור כשמתחשק לי כאוס, לא לנסות לכפות עליו מבנה שאין לו.

עקומת הקושי: כאוס, ניסוי ותסכול

הקושי כאן אינו רק שאלה של כוח אויבים. חלק ממנו נובע מהצורך להבין מה המשחק מצפה ממני בכל רגע. בעולם שמבוסס על הפתעה, לא תמיד ברור אם נכשלתי מפני שלא הייתי מספיק מהיר, מפני שלא הבנתי את המצב, או מפני שהמשחק פשוט רצה שאנסה שוב בדרך אחרת.

בהתחלה זה מרגיש מרענן, מפני שכל פעולה יכולה לשנות את האווירה. בהמשך, כאשר כבר התרגלתי לבדיחה ולסגנון, חוסר הבהירות עלול להפוך לחיכוך. אני יכול למצוא את עצמי חוזר על ניסיון בלי לדעת אם אני מתקדם או רק בודק את אותו רעיון שוב. לכן סבלנות חשובה יותר מרפלקסים בלבד.

העצה שלי במצבים כאלה היא להחליף גישה לפני שמחליפים מטרה. אם פעולה ישירה לא עובדת, כדאי לנסות תנועה אחרת, להתרחק, להתבונן בסביבה או לחפש רמז בהתנהגות של מה שמולי. המשחק נהנה מהתעקשות יצירתית, אבל הוא לא תמיד מסביר אותה היטב. מי שמוכן לקבל כישלון כחלק מהבדיחה ייהנה יותר ממי שמצפה למשוב מדויק בכל ניסיון.

הקושי גם מושפע מהמסך ומהשליטה. במשחק פעולה נייד, דיוק ותזמון יכולים להרגיש פחות טבעיים מאשר בבקר או במקלדת, במיוחד כאשר הסביבה עמוסה והתגובה הרצויה אינה ברורה. עבורי, המשחק עובד טוב יותר כשאני משחק בלי לחץ ומוכן לפגוש רגעים מעט מגושמים. אם אתם מחפשים שליטה תחרותית ומדויקת, זה כנראה לא הכיוון הנכון.

מה מחזיק את המשחק לאורך זמן — ומה מתחיל להישחק

הגורם החזק ביותר לשימור עניין הוא האופי. יש כאן תחושה שכל מפגש יכול להפוך לרגע מגוחך, והצבי עצמו מספיק יוצא דופן כדי לגרום לי להמשיך עוד קצת. גם אחרי שהבנתי את הרעיון המרכזי, עדיין יש ערך בגילוי תגובות חדשות ובבדיקה אם העולם יפתיע אותי.

אבל אותו מנגנון בדיוק עלול להיחלש. בדיחה אבסורדית עובדת מצוין כשהיא מגיעה בהפתעה; אחרי שחווים שוב ושוב את אותו סוג של הפתעה, ההשפעה יורדת. לכן לא הייתי מציג אותו כמשחק חובה יומי. הוא מתאים יותר לחזרה מזדמנת, כאשר מתחשק לי משהו שונה ממשחקי פעולה שגרתיים.

גם הרכישות בתוך המשחק הן נקודה שכדאי להביא בחשבון. המשחק עצמו מוצע בחינם, אך קיימות רכישות בתוך האפליקציה במחיר של 18 שקלים לפריט. אני ממליץ להחליט מראש אם אתם רוצים לשחק רק במסגרת החינמית או אם אתם מוכנים להוציא כסף על תוספות. כך ההחלטה נשארת בשליטתכם, במקום שהסקרנות תוביל להוצאה שלא תכננתם.

למשפחות, דירוג PEGI 12 הוא סימן חשוב לכך שלא מדובר במשחק שמכוון לילדים צעירים מאוד. ההומור, הפעולה והכאוס עשויים להתאים לבני נוער ומעלה, אבל הייתי בודק אם הסגנון מתאים לשחקן הספציפי ולא מסתמך רק על העובדה שמדובר בדמות מצוירת. למבוגר שמחפש משחק קליל, הדירוג לא אמור להיות בעיה; להורה, הוא כן מצדיק הצצה מוקדמת.

למי הוא מתאים יותר ממשחק פעולה רגיל

המשחק מתאים לי במיוחד כאשר אני רוצה פעולה לא תחרותית, הומור מוזר וחופש לבדוק רעיונות בלי להשוות את עצמי לשחקנים אחרים. הוא יכול לעבוד גם עבור מי שמיצה משחקי יריות, משחקי נהיגה או משחקי פעולה שמבוססים על שיפור ביצועים. במקום לשאול כמה מהר סיימתי, אני שואל מה הצלחתי לגרום לעולם לעשות.

הוא פחות מתאים למי שמחפש סיפור רגשי, עולם רציני או מערכת קרבות שמתגמלת שליטה מדויקת. גם חובבי משחקי עולם פתוח מסורתיים צריכים לדעת שהפתיחות כאן משרתת את האבסורד, לא בהכרח מסע גדול עם דמויות עמוקות. אם האלטרנטיבה שלכם היא משחק פעולה עם משימות ברורות, שדרוגים רציפים ומטרה ארוכת טווח, האלטרנטיבה כנראה תספק תחושת התקדמות יציבה יותר.

במילים פשוטות, אני רואה בו משחק משלים ולא בהכרח את המשחק היחיד במכשיר. הוא מצוין כשצריך שינוי אווירה, אבל פחות משכנע כפרויקט מרכזי שמבלים בו כל יום. זו אינה ביקורת על הרעיון, אלא התאמה כנה בין המבנה שלו לבין סוג המשתמש.

ביצועים, נגישות והחלטת ההורדה

המשחק זמין למכשירים עם מערכת הפעלה 7.0 ומעלה, ולכן קהל רחב יחסית יכול לבדוק אותו בלי להחזיק מכשיר חדש במיוחד. עם זאת, תאימות בסיסית אינה מבטיחה שכל מכשיר ירגיש זהה. במשחק שמבוסס על תנועה, תגובות ואירועים על המסך, חוויה חלקה חשובה במיוחד, ולכן כדאי לשים לב לאופן שבו המכשיר שלכם מתמודד עם הסביבה ולא רק לשאלה אם המשחק מותקן.

הגרסה הנוכחית היא 1.5.7, והעובדה שיש גרסה עדכנית לשימוש היא סיבה טובה להתקין לפני שמגבשים דעה על סמך סרטונים ישנים או זיכרון של גרסה קודמת. אני עדיין מציע לשמור מקום לסבלנות: משחקים כאוטיים יכולים להרגיש פחות מלוטשים ממשחקי פעולה מסחריים ומסודרים, וזה חלק מהאופי שלהם אך גם מקור לתסכול.

עם ממוצע של 3.9 מתוך חמש ועל בסיס כ־59 אלף דירוגים, התמונה הכללית נראית מעורבת אך חיובית במידה. המשחק גם הגיע ליותר מ־50 מיליון התקנות, מה שמראה שהרעיון שלו הצליח למשוך קהל גדול. בעיניי, המספרים האלה מתאימים לתחושה בפועל: יש לו קהל רחב ואופי ברור, אבל הוא לא חוויה שתתאים לכל שחקן.

הדרך שלי לבדוק אם הוא מתאים לכם פשוטה: התקינו אותו כשאתם מחפשים משחק פעולה חינמי עם הומור מוזר, התחילו בלי לצפות לקמפיין מסורתי, ותנו לעצמכם זמן להבין את חוקי העולם. אל תמדדו אותו מול משחקי פעולה רציניים לפי עומק קרבות או קצב שדרוגים. מדדו אותו לפי מידת הסקרנות שהוא מצליח לעורר.

פסק הדין שלי על הקצב וההתקדמות

בסופו של דבר, DEEEER Simulator: Modern World מצליח כאשר אני נותן לו להוביל אותי דרך גילוי, ניסוי וטעייה והפתעות קטנות. היעדים הראשונים ברורים בעיקר דרך הפעולה עצמה, סימני ההתקדמות מגיעים מהבנה ולא תמיד משדרוג גלוי, ועקומת הקושי דורשת סבלנות יותר מאשר משמעת תחרותית. זה יוצר קצב לא אחיד, אבל גם קצב שמתאים למשחק שנבנה סביב אבסורד.

החוזקה המרכזית שלו היא אישיות. קשה להחליף צבי בעולם מודרני במשחק פעולה רגיל, והניגוד הזה מעניק לכל סשן טעם משלו. החולשה המרכזית היא שהרעיון עלול להישחק אם מנסים להפוך אותו להרגל יומי ארוך. עבורי, הוא עובד הכי טוב כמפלט קצר ומשונה, כזה שאני פותח כשנמאס לי ממשימות צפויות ורוצה לראות מה יקרה אם אעשה משהו לא הגיוני.

אני ממליץ עליו לשחקנים שאוהבים כאוס, הומור לא שגרתי וחופש לחקור בלי לקחת את העולם ברצינות. הייתי מדלג עליו אם אתם צריכים סיפור עמוק, תחרותיות, שליטה מדויקת או התקדמות מפורטת לאורך זמן. מכיוון שהוא חינמי, קל יחסית לתת לו ניסיון בלי התחייבות, אבל כדאי לזכור את הרכישות הפנימיות ולשמור על ציפיות מתאימות.

השורה התחתונה: זהו משחק פעולה מצחיק ומוזר שמתגמל סקרנות יותר משלמות. כשמשחקים אותו במנות נכונות, הוא יכול לספק רגעים מקוריים והפסקה מוצלחת מהשגרה. הוא לא מנסה להיות משחק הפעולה העמוק ביותר, ולדעתי טוב שכך; הערך שלו נמצא בכך שהוא מעז להיות צבי, כאוטי ובעיקר בלתי צפוי.