Dude Theft Wars FPS Open world

ניתוח מאת Appcrazy

כבר בשניות הראשונות של Dude Theft Wars הרגשתי שמדובר במשחק פעולה שלא מנסה להיות רציני מדי. הוא זורק אותי לעולם פתוח, נותן לי להסתובב, להשתולל ולבחור אם להתמקד במשימות או פשוט לבדוק מה אפשר לעשות בסביבה. זה משחק חינמי של Poxel Studios Games, עם שילוב של משחק לא מקוון ומצבים מקוונים מרובי משתתפים. אחרי ששיחקתי בו, התרשמתי בעיקר מהחופש ומההומור, אבל גם הבנתי שהוא מתאים מאוד לסוג מסוים של שחקנים ופחות לאחרים.

המשחק זמין מגיל PEGI 16, ולכן לא הייתי מתקין אותו לילד צעיר רק מפני שהוא נראה צבעוני או מצויר. האלימות והבדיחות הן חלק מהאופי שלו, וגם אם המראה אינו מציאותי, האווירה אינה מיועדת לכל משפחה. מצד שני, מי שאוהב משחקי פעולה קלילים, עולם פתוח עם הפתעות וקצת כאוס לא מחייב, עשוי למצוא כאן דרך מצוינת להעביר כמה דקות או להישאב לסשן ארוך יותר.

איך הקריאה והניווט משפיעים על המשחק

היתרון הראשון ששמתי לב אליו הוא שהרעיון הבסיסי מובן מהר. אני לא צריך ללמוד מערכת מורכבת של תפריטים לפני שאפשר להתחיל לזוז. העולם עצמו הוא מרכז החוויה, ולכן חלק גדול מההתמצאות מגיע מהסתכלות סביב, ניסוי וטעייה והבנה של מה אפשר לעשות בכל רגע. עבור שחקן שמעדיף ללמוד תוך כדי תנועה, זו פתיחה נעימה יותר ממשחק שמעמיס הוראות ארוכות.

עם זאת, עולם פתוח אינו תמיד נוח לקריאה. כשיש הרבה תנועה על המסך, כלי רכב, דמויות ואפקטים, קשה יותר להבין מיד מה חשוב ומה רק חלק מהרקע. במסך טלפון קטן הדבר מורגש במיוחד. אני מצאתי את עצמי עוצר לרגע, מסובב את המצלמה ומחפש את הכיוון הנכון במקום להסתמך רק על תנועה מהירה. זה לא פגם שמונע משחק, אבל הוא כן דורש סבלנות.

מי שמתקשה לקרוא טקסט קטן או להבחין בין פרטים דומים צריך לקחת את זה בחשבון. במשחק כזה, מידע שימושי עשוי להופיע בזמן שאני כבר עסוק בכיוון הדמות, במצלמה או בסביבה. הטיפ החשוב שלי הוא לא למהר בתחילת כל משימה: כדאי לתת לעיניים להתרגל למסך, לבדוק איפה נמצאים הכפתורים ולשחק בתנאים שבהם אין השתקפות חזקה.

הניווט מתאים יותר למי שאוהב תחושת חופש מאשר למי שמחפש מסלול ברור ומסודר. אם אתם רגילים למשחקי פעולה שמובילים אתכם ביד, כאן תצטרכו לקבל החלטות קטנות בעצמכם: לאן ללכת, במה להתעסק ומתי להפסיק לרדוף אחרי מטרה ולעבור לפעילות אחרת. זה יוצר תחושת גילוי, אבל גם עלול לבלבל שחקנים שרוצים לדעת תמיד מה הצעד הבא.

פרסומות

הקריאות משתנה לפי סגנון המשחק

במצב רגוע, אפשר לעצור ולהסתכל. אני יכול להתקרב לאזור מסוים, להבין את הסביבה ולבחור את הפעולה הבאה בלי לחץ גדול. בזמן מרדף או עימות, התמונה נעשית עמוסה יותר, ואז קשה לשמור על תשומת לב גם למיקום הדמות וגם למטרות שעל המסך. לכן המשחק נגיש יותר מבחינת הבנה כאשר אני משחק בקצב שלי, ופחות כאשר אני מנסה לבצע כמה דברים במהירות.

למי שמשתמש בהגדלת תצוגה במכשיר, כדאי לבדוק מראש אם היא אינה מסתירה חלק מהמסך או גורמת לכפתורי המשחק להיות פחות נוחים. לא הייתי מניח שכל כלי נגישות חיצוני יעבוד כאן בצורה מושלמת, מפני שמשחק פעולה תלוי באזור תצוגה רחב ובשליטה ישירה. במילים פשוטות, הגדלה יכולה לעזור לקריאה, אך לפעמים היא באה על חשבון ראיית העולם או המיקום של הדמות.

הציצו בבלוג שלנו

שליטה, קצב ועומס על הידיים

השליטה במכשיר מגע דורשת בדרך כלל שילוב של תנועה, מצלמה ופעולה. עבורי זה היה טבעי אחרי הסתגלות קצרה, אבל לא תמיד נוח למי שמתקשה לבצע כמה נגיעות רצופות או להחזיק את הטלפון באותה תנוחה לאורך זמן. גם שחקן עם ניסיון במשחקי פעולה בנייד עלול להרגיש שבמצבים עמוסים הוא נדרש להזיז את האצבעות מהר יותר ממה שנוח לו.

הדרך שעבדה לי הייתה לחלק את המשחק למקטעים קצרים. במקום להתחיל מיד בסשן ארוך, שיחקתי כמה דקות, בדקתי אם הידיים נשארות נינוחות ורק אז המשכתי. זו עצה פשוטה, אבל היא חשובה במיוחד כאן, מפני שהכאוס המצחיק של המשחק יכול לגרום לי להמשיך עוד ועוד גם כשהאחיזה כבר פחות נוחה.

שחקנים שמעדיפים קצב איטי יכולים ליהנות מהשוטטות ומהבדיקה של העולם, אך לא כל רגע מאפשר שליטה רגועה. כשמתחיל עימות, רמת הדיוק הנדרשת עולה. מי שמתקשה בתנועות מהירות או בלחיצה מדויקת עשוי להעדיף להתמקד בחלקים החופשיים יותר של המשחק, ולא למדוד את החוויה לפי הצלחה בכל פעולה.

גם השימוש בשתי ידיים עשוי להיות משמעותי. ביד אחת קשה יותר לשמור על יציבות ולשלוט במצלמה, במיוחד אם אני מנסה לשחק בעמידה או בזמן נסיעה. בסביבה ביתית, ישיבה והנחת הזרועות על משטח יציב שיפרו אצלי את השליטה. זה לא הופך את המשחק לנגיש לכולם, אבל הוא כן מדגים עד כמה תנוחת המשחק משפיעה על החוויה.

צלילים, תנועה וגירויים חזותיים

המשחק נשען על עולם פעיל, ולכן יש בו לא מעט תנועה ואירועים שמושכים את העין. עבורי זה חלק מהקסם, אבל עבור שחקנים שרגישים לעומס חזותי, הבלגן עלול להפוך את המשחק למעייף. דמויות, תנועה, מרדפים ואפקטים יכולים להופיע יחד, ולא תמיד קל להפריד בין מידע חשוב לבין רעש משחקי.

אם תנועה מהירה או מצלמה מסתובבת גורמות לכם אי נוחות, הייתי מתחיל בסשנים קצרים ובקצב מתון. עדיף לבדוק את התחושה בהדרגה מאשר להיכנס מיד למצב עמוס. בנוסף, משחק בחדר מואר ובמרחק נוח מהמסך עזר לי להישאר מרוכז יותר. אלה אינם פתרונות קסם, אבל הם יכולים להפחית עייפות בזמן משחק.

הצליל יכול לעזור להבין שיש פעילות סביבי, אך אני לא הייתי מסתמך עליו לבדו. בחדר רועש, בתחבורה ציבורית או כאשר אני משחק בלי להפריע לאחרים, חלק מהאווירה נעלמת. במקרה כזה, אני מתייחס למשחק בעיקר כאל חוויה חזותית, ולכן חשוב יותר להסתכל על הסביבה ולא לנסות להגיב לכל רמז קולי.

מתי המשחק נוח יותר ומתי הוא פחות מתאים

אחד הדברים שהופכים את המשחק לשימושי במצבים שונים הוא האפשרות לשחק גם בלי חיבור מקוון בחלק מהחוויה. זה מתאים לנסיעה, להמתנה בתור או להפסקה קצרה שבה אין לי רשת יציבה. אני יכול לפתוח את המשחק, להסתובב מעט ולסגור אותו בלי להתחייב לסשן תחרותי. עבור מי שמבלה זמן רב מחוץ לבית, זה יתרון מעשי ולא רק פרט טכני.

מצד שני, משחק בעולם פתוח בנייד יכול להיות פחות נוח כאשר יש מעט זמן או כאשר הסביבה מסיחה את הדעת. בתחנת אוטובוס רועשת, למשל, אני עשוי לפספס צלילים, להחזיק את המכשיר בצורה לא יציבה ולהתקשות לראות את הפרטים. במקרה כזה, דווקא משחק פעולה ליניארי יותר, עם שלבים קצרים וברורים, עשוי להתאים טוב יותר.

המצבים המקוונים מוסיפים ממד חברתי ותחרותי, אבל הם גם דורשים תנאים יציבים יותר וריכוז גבוה יותר. אם אני משחק עם אחרים, אין לי תמיד את החופש לעצור ולהתארגן מחדש. שחקן שזקוק להפסקות תכופות או לקצב צפוי ירגיש נוח יותר בחלק הלא מקוון. שחקן שמחפש אינטראקציה בלתי צפויה עם אחרים עשוי ליהנות דווקא מהצד המקוון.

בתרחיש יומיומי, דמיינתי את עצמי מחכה חצי שעה לפגישה. הייתי מתחיל בשיטוט לא מקוון, בודק את העולם ומנסה כמה פעולות בלי לחץ. אם הזמן היה מתקצר, הייתי סוגר את המשחק בלי להרגיש שהשארתי קבוצה באמצע. לעומת זאת, אם הייתי נכנס למצב מרובה משתתפים, הייתי עושה זאת רק כשיש לי זמן פנוי וסביבה שקטה יותר.

המחיר החינמי מקל על הניסיון הראשוני. אפשר לבדוק בעצמי אם השליטה, הקצב והעומס מתאימים לי בלי לשלם מראש. קיימות רכישות בתוך המשחק בטווח של כמה שקלים ועד כמה עשרות שקלים לפריט, ולכן כדאי להחליט מראש אם אני רוצה לשחק בחינם בלבד או להגדיר גבול הוצאה. עבור משפחות, הגדרת רכישות במכשיר היא צעד אחראי, במיוחד מפני שהדירוג מתאים לגיל PEGI 16.

למי הוא מתאים יותר ממשחקי פעולה אחרים

בהשוואה למשחקי פעולה בנייד שמכוונים בעיקר לתחרות, כאן החופש והאבסורד חשובים לא פחות מהניצחון. אני לא חייב להיכנס מיד למערכת של משחקים מדורגים או להתאמן על דיוק תחרותי. אפשר לשוטט, לנסות דברים וליהנות מתוצאה לא צפויה. זה הופך אותו לבחירה טובה למי שמחפש ארגז חול קומי ולא רק ירי מדויק או משימה אחר משימה.

בהשוואה למשחקי עולם פתוח גדולים ומפורטים יותר, החוויה כאן קלילה ופחות מחייבת. אני לא צריך להקדיש ערב שלם כדי להרגיש שהתקדמתי, אבל גם לא מקבל את אותה תחושת עומק של משחקי קונסולה או מחשב. מי שמחפש סיפור עשיר, דמויות מורכבות או מערכת התקדמות עמוקה כנראה יעדיף מוצר שאפתני יותר.

ההשוואה החשובה ביותר היא לסגנון אישי. אם אתם אוהבים להמציא לעצמכם מטרות, המשחק יכול להחזיק מעמד יפה. אם אתם צריכים הוראות ברורות, איזון מדויק ושליטה עקבית בכל מצב, החופש שלו עלול להרגיש כמו חוסר סדר. במקרה כזה, משחק פעולה עם שלבים קצרים ומבנה קשיח יהיה בחירה טובה יותר, גם אם הוא פחות מצחיק.

מה כדאי לדעת לפני ההתקנה

המשחק דורש מערכת הפעלה Android בגרסה 6.0 ומעלה, ולכן רוב המכשירים שאינם ישנים במיוחד אמורים להיות מועמדים אפשריים. עדיין, דרישת מערכת אינה מבטיחה חוויה זהה בכל טלפון. מסך קטן, ביצועים חלשים או אחסון עמוס יכולים להשפיע על הנוחות, במיוחד במשחק שמציג עולם פעיל ולא רק מסך סטטי.

הגרסה הנוכחית היא 0.9.1.0b. מבחינתי, חשוב לראות את המספר הזה כתזכורת לשמור על ציפיות גמישות: משחקים מסוג זה יכולים להרגיש פחות מלוטשים ממשחקים גדולים ומבוססים יותר, ולעיתים יש תחושה של ניסוי, כאוס או חוסר אחידות. מי שאוהב את הסגנון יסלח על כך בקלות רבה יותר ממי שמחפש גימור מושלם.

היקף הקהל שלו גדול מאוד, עם יותר ממאה מיליון התקנות ודירוג ממוצע של 4.3 מתוך 5. המספרים האלה מעידים שיש למשחק משיכה רחבה, אבל הם לא יכולים לענות במקומי על שאלת הנוחות. גם משחק פופולרי יכול להיות לא מתאים אם השליטה מעייפת, אם התנועה מציפה או אם ההומור אינו לטעמי.

החסמים שנשארים גם אחרי שמתרגלים

החסם המרכזי הוא העומס המשולב: אני צריך לעקוב אחרי תנועה, לכוון את המצלמה, להבין את הסביבה ולהגיב בזמן. כל פעולה בפני עצמה אינה בהכרח קשה, אך הצירוף שלהן יכול להיות תובעני. שחקנים עם מגבלה מוטורית, קושי בקואורדינציה או רגישות לתנועה צריכים לבדוק את המשחק בקצב אישי ולא להניח שהמראה הפשוט אומר שהשליטה פשוטה.

חסם נוסף הוא חוסר ההתאמה למצבים שבהם אי אפשר להתרכז. המשחק עשוי להיות מצוין להפסקה שקטה, אבל פחות מוצלח בזמן הליכה, נסיעה או שיחה. אני לא ממליץ לשחק תוך כדי תנועה במרחב ציבורי, לא רק בגלל הנוחות אלא גם מפני שהעולם דורש תשומת לב למסך. עדיף לבחור מקום שבו אפשר להחזיק את המכשיר בבטחה ולהפסיק בכל רגע.

גם הגיל הוא שיקול אמיתי. למרות הסגנון הקומי, זה אינו משחק שהייתי מציע לילדים צעירים. הורים צריכים להתייחס לדירוג PEGI 16, לרכישות בתוך המשחק וליכולת של הילד להתמודד עם אלימות והומור פרובוקטיבי. למבוגר שמבין את הסגנון, הדברים האלה עשויים להיות חלק מהבדיחה; לשחקן צעיר, הם עלולים להיות לא מתאימים.

לבסוף, מי שמחפש משחק רגוע לחלוטין צריך לדעת שהכאוס הוא לא תקלה צדדית אלא חלק מהזהות של המשחק. אפשר לשחק לאט, אך העולם עדיין עשוי להפתיע ולהסיח. אם אתם זקוקים לתצוגה נקייה, לקצב צפוי ולמטרה אחת בכל פעם, כדאי לבחור משחק פעולה פשוט וממוקד יותר.

פסק הדין שלי על החוויה הכוללת

אחרי השימוש שלי, אני רואה ב-Dude Theft Wars משחק פעולה חינמי שמצליח בעיקר כשהשחקן מגיע אליו עם ציפייה לכיף לא מחייב. הוא לא מנסה להחליף משחק עולם פתוח גדול, וגם לא מציע את הדיוק של משחק תחרותי טהור. במקום זאת, הוא נותן לי סביבה שבה אפשר לשוטט, לנסות פעולות ולצחוק מהבלגן. החוזקה האמיתית שלו היא החופש לשחק בדרך שלי, לא עומק טכני או שליטה מושלמת.

מבחינת יכולת והתאמה למצבים שונים, יש כאן נקודות חיוביות: אפשר ליהנות מחלק מהחוויה בלי חיבור מקוון, אפשר לשחק במקטעים קצרים, וההיכרות עם העולם אינה דורשת לימוד ממושך. אבל אין להתעלם מהצד השני: עומס חזותי, צורך בתנועות מגע מהירות, שימוש משמעותי במצלמה ואופי בוגר מגבילים את קהל היעד.

אני ממליץ עליו למי שאוהב משחקי פעולה קומיים, חופשיים וקצת פרועים, במיוחד אם הוא רוצה משהו שאפשר לפתוח גם בזמן המתנה ולא רק להתחייב אליו לערב שלם. הייתי ממליץ לנסות אותו בהדרגה, בסביבה שקטה, עם אחיזה נוחה ובלי למהר לרכישות. אם אחרי כמה דקות השליטה מעייפת או שהמסך מרגיש עמוס, זו לא בהכרח בעיה של מיומנות; ייתכן שפשוט משחק מובנה ונקי יותר יתאים לכם.

בסופו של דבר, Poxel Studios Games יצרה כאן משחק עם אופי ברור. הוא מצחיק, לא צפוי ונגיש יחסית מבחינת הכניסה הראשונית, אך אינו פתרון אוניברסלי לכל שחקן או לכל מצב. עבורי, הוא עובד הכי טוב כמשחק הפסקה עם אפשרות להפוך לשיטוט ארוך יותר. אם אתם מקבלים את הסגנון, את דירוג הגיל ואת השליטה העמוסה, יש סיכוי טוב שתמצאו בו הרבה רגעים משעשעים; אם אתם מחפשים נגישות מלאה, קצב רגוע או מבנה מדויק, עדיף לבדוק חלופה אחרת.