Evil Hunter Tycoon

ניתוח מאת Appcrazy

יש משחקים שמבקשים ממני להיות הגיבור, ויש כאלה שמעמידים אותי בתפקיד מי שמחזיק את כל המערכת בחיים. Evil Hunter Tycoon שייך לסוג השני: אני לא רק יוצא לקרב, אלא מנסה להקים מחדש יישוב הרוס, לדאוג לציידים ששרדו ולגרום להם לעבוד יחד במקום להתפזר. הרעיון נשמע פשוט, אבל בפועל הוא יוצר שילוב מעניין בין ניהול, הדמיה ופעולה אוטומטית למחצה.

אחרי כמה סבבים, מה שתפס אותי לא היה רגע אחד גדול, אלא הקצב הקטן שחוזר שוב ושוב: אני מחזק את העיירה, שולח ציידים להתמודד עם סכנות, מקבל משאבים או שיפור, ואז חוזר לשנות משהו לפני היציאה הבאה. זה משחק חינמי של Super Planet, עם דירוג ממוצע של 4.3 מתוך 5 על סמך בערך 148 אלף דירוגים, והוא כבר עבר את רף מיליון ההתקנות. אלה לא מחליפים התנסות אישית, אבל הם כן מסבירים למה הוא ממשיך למשוך קהל.

מתחילים בפעולה קטנה, אבל מהר מאוד מנהלים עולם שלם

הכניסה למשחק אינה מרגישה כמו שיעור ארוך שמבקש ממני לקרוא כל פרט לפני שאני עושה משהו. אני מתחיל מתוך מצב של חורבן, והמשימה הראשונה ברורה: להחזיר תפקוד למקום ולתת לציידים סיבה להישאר בו. הפעולה הראשונה שלי היא בדרך כלל לא התקפה מרשימה, אלא החלטה מעשית על סדר עדיפויות. האם להשקיע במבנה שמסייע לציוד, לשפר את היכולת של הציידים, או לדאוג לכך שהיישוב יוכל לתמוך בעוד פעילות?

זהו הבדל חשוב ממשחקי פעולה רגילים. במשחק תפקידים מסורתי אני מצפה לשלוט בדמות אחת ולמדוד את ההצלחה שלי לפי הקרב הבא. כאן אני מסתכל על התמונה הרחבה יותר. כל צייד הוא חלק ממערכת, וכל שיפור שמרגיש קטן בפני עצמו יכול להשפיע על הקצב שבו הקבוצה מתקדמת. לכן הפעולה הראשונה בכל ביקור אינה בהכרח לחיצה על כפתור הקרב; לפעמים היא בדיקה מה בדיוק מעכב את היישוב.

העולם של המשחק בנוי כך שהחורבן אינו רק תפאורה. הוא מגדיר את נקודת הפתיחה ואת התחושה שכל דבר שנבנה מחדש הוא התקדמות מוחשית. אני אוהב את זה משום שהשיפור אינו מנותק מההקשר. כשאני מחזק את המקום או מייצר תנאים טובים יותר לציידים, אני לא רק ממלא מד התקדמות; אני מרגיש שאני הופך אזור נטוש למקום שאפשר לחזור אליו.

למתחילים, העצה החשובה ביותר שלי היא לא לנסות לשפר הכול בבת אחת. במשחק כזה קל להתפתות לפזר משאבים על כל אפשרות שנפתחת. עדיף לבחור בעיה אחת שמורגשת עכשיו: ציוד חלש, קצב התקדמות איטי או קבוצה שאינה מתמודדת היטב עם האזור הבא. כאשר אני מטפל בצוואר הבקבוק המרכזי, התוצאה מורגשת הרבה יותר מאשר אחרי כמה השקעות קטנות שאינן מתחברות זו לזו.

פרסומות

מה הופך את הפעולה הראשונה למשמעותית

החלק המעניין הוא שהמשחק אינו מפריד לגמרי בין ניהול לבין קרב. ההחלטות שאני מקבל בעיירה משפיעות על מה שהציידים מסוגלים לעשות מחוץ לה, והפעילות שלהם מחזירה אליי מידע ומשאבים שמאפשרים עוד בנייה. זה יוצר מעגל ברור: אני מכין, הם יוצאים, אני רואה את התוצאה, ואז אני מתקן את ההכנה.

במקום להרגיש שכל שלב הוא מסך נפרד, אני מרגיש שהפעולות קשורות זו בזו. אם הציידים מתקשים, אני לא תמיד צריך ללחוץ מהר יותר או לשלוט בהם ישירות. לפעמים הפתרון הוא לחזור לעיירה, לחשוב על חלוקת המשאבים ולבחור שיפור שישפיע על כמה יציאות קדימה. זו נקודת חוזק למי שאוהב לראות סיבה ותוצאה, גם אם הוא אינו מחפש משחק אסטרטגיה עמוק במיוחד.

הציצו בבלוג שלנו

מצד שני, מי שמגיע בשביל אקשן רציף עלול להרגיש שהפעולה הישירה אינה המרכז. יש רגעים שבהם אני מתבונן יותר מאשר מגיב. המשחק מתאים לי כשאני רוצה להיות מעורב, אבל לא בהכרח להחזיק את הטלפון בכל שנייה. אם אתם מחפשים שליטה מדויקת בכל מכה, התחמקות ותנועה, משחק פעולה ייעודי יהיה בחירה טובה יותר.

הקצב שמחזיר אותי: פעולה, משוב, תגמול וסיבוב חדש

המשוב של המשחק מגיע בשכבות. קודם אני רואה אם הציידים מצליחים להתמודד עם האיום. אחר כך אני בודק מה נאסף, מי התקדם ומה נפתח. לבסוף אני חוזר להתיישבות ומחליט כיצד להשתמש בתוצאה. הקצב הזה אינו מהיר במיוחד, אבל הוא מספיק ברור כדי שאדע למה כדאי לי להתחיל עוד סבב.

התחושה הטובה ביותר מגיעה כאשר שינוי קטן בהכנה מייצר הבדל ביציאה הבאה. למשל, אם קודם הציידים חזרו בלי יכולת להמשיך, ואחרי שינוי בציוד או בארגון הם מחזיקים מעמד טוב יותר, אני מקבל משוב שמרגיש קשור להחלטה שלי. זה לא רק פרס אקראי; זו אינדיקציה שההבנה שלי את המערכת השתפרה.

כאן נמצא אחד היתרונות הלא-מובנים-מאליהם של המשחק: הוא מעודד אותי לקרוא את התוצאה, לא רק לאסוף אותה. משאב חדש לבדו אינו בהכרח ניצחון. השאלה היא מה הוא מאפשר לי לעשות עכשיו, ומה יהיה המחיר של שימוש בו במקום אחר. כשאני מתייחס לכל תגמול כחומר לתכנון ולא כפריט לאוסף, המשחק נעשה מעניין יותר.

איך לקרוא את המשוב בלי לבזבז התקדמות

אני ממליץ לעצור אחרי יציאה מוצלחת או כושלת ולשאול שאלה אחת: מה היה הגורם שהכי השפיע על התוצאה? אם הציידים חזרו עם הישגים, לא כדאי מיד לבזבז את כל מה שנצבר על שדרוג נוצץ. לפעמים עדיף לשמור חלק מהמשאבים כדי לחזק את החוליה החלשה או להכין את הקבוצה לאתגר הבא.

ההרגל הזה גם מונע תחושת תקיעות. במקום להחליף כל דבר בכל פעם שמשהו לא עובד, אני מנסה לשנות משתנה אחד, לצאת שוב ולבדוק אם המשוב השתנה. זו שיטה פשוטה, אבל היא מתאימה במיוחד למשחק שבו ההתקדמות נבנית מסדרה של התאמות ולא מהחלטה אחת דרמטית.

המשוב אינו תמיד מספק תשובה מושלמת. יש מצבים שבהם אני רואה שהקבוצה הצליחה, אבל לא ברור מיד איזה שינוי תרם לכך יותר. לכן כדאי לשים לב לתזמון: מה שיניתי לפני היציאה, איזה סוג קושי הופיע, והאם הבעיה הייתה כוח, מוכנות או קצב. מי שאוהב לנתח מערכות ייהנה מזה; מי שמעדיף הוראות חד-משמעיות עלול להרגיש שהמשחק משאיר לו יותר מדי להסיק בעצמו.

התגמול הוא לא רק מספר שעולה

התגמול המרכזי מבחינתי הוא האפשרות לפתוח עוד החלטה. משאבים, שיפור של היישוב והתקדמות של הציידים אינם מעניינים רק מפני שהם מצטברים, אלא מפני שהם משנים את מה שאפשר לעשות בסיבוב הבא. זו סיבה טובה לחזור: לא כדי לראות עוד מסך, אלא כדי לבדוק אם ההכנה החדשה באמת עובדת.

המשחק חינמי להורדה, אבל כולל רכישות בתוך המשחק בטווח של כמה שקלים ועד מאות שקלים לפריט. מבחינתי, זו נקודה שצריך לקחת ברצינות. אפשר להתחיל בלי לשלם, אך מי שמתקשה להמתין או רוצה לקצר דרך צריך להגדיר לעצמו גבול מראש. במשחקי התקדמות מחזוריים, רכישה יכולה להקל על החיכוך, אבל היא גם עלולה להפוך את תחושת ההישג לפחות אישית אם אני משתמש בה בכל פעם שהמערכת מאטה.

הגישה שאני מעדיף היא לשמור רכישות, אם בכלל, למצבים שבהם אני כבר יודע שאני נהנה מהמשחק ורוצה לתמוך בו, ולא להשתמש בהן כדי לפתור כל תקלה. כך אני מבין קודם את הקצב הטבעי של ההתקדמות. אם אתם מחפשים חוויה ללא המתנה, ללא פיתוי להאיץ וללא צורך לנהל תקציב קטן בתוך המשחק, כדאי לבחור כותר שאינו נשען על רכישות פנימיות.

התגמול עובד טוב במיוחד בשגרת יום עמוס. כשיש לי כמה דקות פנויות, אני יכול לבדוק מה קרה, לבצע התאמה ולצאת לסבב חדש. בתרחיש יומיומי, למשל בזמן נסיעה או בהפסקה קצרה, אני לא חייב להתחייב למושב משחק ארוך. אני נכנס, מטפל בבעיה אחת, אוסף את התוצאה ומחליט אם יש טעם להמשיך. זהו שימוש טבעי עבור המשחק, כל עוד אני לא מצפה שכל ביקור ירגיש כמו פרק מלא.

איפה הסיבוב מתאפס ומדוע זה דווקא עובד

אחרי שהתגמול נאסף, המשחק למעשה מאפס את נקודת ההחלטה: הציידים מוכנים לפעילות חדשה, העיירה דורשת בחינה מחודשת, ואני צריך לבחור מה יהיה הניסוי הבא. האיפוס הזה אינו מחיקה של ההתקדמות, אלא חזרה למצב שבו יש לי עוד אפשרות לייעל. זו הסיבה שסבב אחד מוביל לשני גם כאשר לא נפתח משהו גדול במיוחד.

הסיבוב החדש מרגיש טוב כאשר יש לי מטרה מוגדרת. אני יכול להחליט שהפעם אני מנסה לשפר שרידות, להגדיל יעילות או להתמודד עם אזור שמנע ממני להתקדם. בלי מטרה, קל להפוך את המשחק לרצף של איסוף ולחיצות אוטומטיות. לכן אני משתדל לסיים כל ביקור בהחלטה אחת ברורה לקראת הפעם הבאה.

החיסרון הוא שהמחזוריות עלולה להיחשף אחרי תקופה. אם אתם זקוקים לשינוי מתמיד, לסיפור שמתקדם בכל כניסה או לקרבות שמפתיעים בכל רגע, החזרה לאותה תבנית עלולה להרגיש שוחקת. אני רואה במשחק יותר תחביב ניהולי קצר מאשר הרפתקה חד-פעמית עם סיום חד וברור.

גם זמן ההמתנה או ההתקדמות האיטית, כשהם מופיעים כחלק מהקצב, דורשים סבלנות. יש שחקנים שייהנו מהאפשרות לסגור את המשחק ולחזור מאוחר יותר; אחרים ירגישו שהקצב מנסה למשוך אותם להיכנס שוב לפני שהם באמת רוצים. ההבדל תלוי מאוד במה שאתם מחפשים: רוגע מחזורי או פעולה מיידית.

למי המשחק מתאים, ולמי עדיף לדלג

אני ממליץ עליו למי שאוהב לראות מערכת מתפתחת תחת פיקוחו, אבל אינו רוצה לנהל כל פרט בזמן אמת. הוא מתאים גם למי שנהנה ממשחקים שאפשר לפתוח לפרקי זמן קצרים, לבצע כמה החלטות ולחזור לשגרה. דירוג הגיל שלו הוא PEGI 3, ולכן הוא מוצג כחוויה המתאימה לקהל רחב מבחינת גיל, אף שההנאה בפועל עדיין תלויה בסבלנות ובאהבה לניהול.

הוא פחות מתאים למי שמחפש משחק פעולה תחרותי, סיפור כבד או שליטה ישירה בכל דמות. גם מי שרוצה חוויה נטולת רכישות פנימיות לחלוטין צריך לשקול חלופה אחרת. לא מפני שאי אפשר ליהנות בלי לשלם, אלא מפני שעצם קיומן של אפשרויות רכישה משנה את האופן שבו אני חווה את קצב ההתקדמות.

בהשוואה למשחקי הדמיה עירוניים, כאן העיירה אינה רק פרויקט בנייה רגוע; היא קשורה ישירות לציידים ולסכנות שמחוץ לה. בהשוואה למשחקי תפקידים, אני מקבל פחות תחושת שליטה בדמות יחידה ויותר אחריות על קבוצה ועל תשתית. השילוב הזה הוא בדיוק הסיבה לבחור בו, אבל גם הסיבה שלא כל חובב ז'אנר אחד ימצא כאן תחליף מלא למשחק האהוב עליו.

גרסה, מכשיר וציפיות לפני ההתקנה

המשחק יצא ב-17 במרץ 2020, והגרסה הנוכחית שלו היא 1.413. הוא דורש מערכת הפעלה 7.1 ומעלה, כך שבמכשירים תואמים הוא אינו מכוון רק לדגמים חדשים. לפני ההתקנה, אני מציע לבדוק שהמכשיר שלכם נוח לשימוש ממושך ושיש לכם סבלנות לקצב מחזורי, כי אלה ישפיעו על החוויה יותר מהשאלה אם אתם אוהבים משחקי פנטזיה באופן כללי.

העובדה שהוא חינמי הופכת את הניסיון הראשוני לפשוט. אפשר להתחיל, להבין אם השילוב בין עיירה, ציידים ויציאות מתאים לכם, ורק אחר כך להחליט אם להמשיך. אני לא הייתי מתקין אותו בציפייה למשחק שממלא כל דקה באקשן; הייתי מתקין אותו כמשחק ליווי, כזה שמספק החלטות קטנות ותחושת התקדמות לאורך היום.

פסק הדין שלי על הלולאה כולה

הפעולה הראשונה ב-Evil Hunter Tycoon היא תיקון של עולם שבור, אבל הערך האמיתי מגיע מהקשר בין כל הפעולות שאחריה. אני מכין את היישוב, שולח ציידים, קורא את המשוב, מקבל תגמול ומתחיל מחדש עם מטרה מעט טובה יותר. הלולאה הזו אינה מהפכנית, אך היא מחוברת היטב ומספקת תחושת שליטה נעימה למי שאוהב שיפור הדרגתי.

החוזקה הגדולה שלו היא שההתקדמות אינה מסתכמת בלחיצה על שדרוג. אני צריך להבין מה מפריע לקבוצה, לבחור שינוי, ואז לבדוק אם המציאות השתנתה. שלושת הטיפים שהכי עזרו לי הם להתמקד בצוואר בקבוק אחד, לשנות רק משתנה מרכזי בכל סבב, ולשמור משאבים במקום לבזבז אותם מיד על כל אפשרות חדשה. אלה החלטות קטנות, אבל הן הופכות את המשחק מפעילות אוטומטית לתהליך שיש בו מחשבה.

החולשות ברורות גם הן: הקצב עשוי להיות איטי, המחזוריות עלולה להתעייף, ורכישות פנימיות מוסיפות שכבת פיתוי שלא מתאימה לכל אחד. מי שמחפש קרבות ישירים או התקדמות סיפורית רציפה ימצא כנראה אפשרויות טובות יותר. לעומת זאת, אם אתם נהנים ממשחקי הדמיה עם נגיעות של ניהול ופעולה, ורוצים משהו שאפשר לבדוק בכמה דקות ואז לחזור אליו, יש כאן התאמה מוצלחת.

בסופו של דבר, אני רואה בו משחק שכדאי לנסות בלי התחייבות, בעיקר מפני שהכניסה חינמית והרעיון מתברר במהירות. אם תיהנו מהשאלה “מה לשפר לפני היציאה הבאה?”, הוא עשוי להפוך להרגל קבוע. אם אתם מחכים לרגע שבו אתם עצמכם תבצעו כל התקפה ותכריעו כל קרב, הוא כנראה לא ייתן את הסיפוק הזה. עבורי, הסיבה לחזור היא לא רק הפרס, אלא האפשרות לבדוק אם החלטה קטנה הפכה את הסיבוב הבא לטוב יותר.