Last Day on Earth: Survival

ניתוח מאת Appcrazy

בפעם הראשונה שנכנסתי ל־Last Day on Earth: Survival, לא הרגשתי שאני מקבל משחק פעולה שממהר להסביר לי הכול. העולם הנטוש דוחף אותי להתחיל לזוז, לאסוף, להילחם ולנסות להבין תוך כדי מה באמת חשוב. זה משחק הישרדות שבו כל יציאה החוצה היא החלטה קטנה: כמה רחוק ללכת, כמה ציוד לקחת, ומתי להפסיק לפני שהסיכון הופך להפסד מעצבן.

המשחק פותח על ידי KEFIR, והוא זמין בחינם בקטגוריית משחקי הפעולה. הוא מיועד לגילאי PEGI 16, ולכן האווירה האלימה והלחוצה שלו לא מתאימה לילדים צעירים או למי שמחפש משחק רגוע. עם ממוצע של 4.6 מתוך מיליוני דירוגים ומעל מאה מיליון התקנות, ברור שהוא מצא קהל גדול, אבל המספרים האלה לא מחליפים את השאלה החשובה באמת: האם לולאת ההישרדות שלו מתאימה לאופן שבו אתם אוהבים לשחק?

הפעולה הראשונה קובעת את כל הקצב

הקסם של המשחק מתחיל דווקא בפעולות הפשוטות. אני יוצא מהמחסה, אוסף חומרי גלם, בודק מה נמצא סביבי ומנסה לא למשוך תשומת לב מיותרת. כל פריט שנכנס לתיק מרגיש שימושי, משום שהמלאי מוגבל והשטח לא סלחני. גם איסוף שנראה שולי בהתחלה מקבל משמעות כאשר צריך להכין ציוד, לשפר את מקום המגורים או לחזור עם מספיק משאבים כדי שהיציאה הבאה תהיה יעילה יותר.

השליטה מותאמת למסך מגע, אבל היא דורשת מעט הסתגלות. תנועה, איסוף ותקיפה צריכים לקרות במהירות, במיוחד כשזומבים מתקרבים או כשאני מגלה שהגעתי לאזור מסוכן מדי עם ציוד לא מתאים. כאן המשחק אינו מרגיש כמו יריות ארקייד טהורות. הוא משלב פעולה ישירה עם שיקול דעת: לפעמים הדרך הטובה ביותר לנצח היא לא לתקוף מיד, אלא לסגת, לשנות מסלול ולשמור את הנשק לרגע שבו באמת אצטרך אותו.

הטיפ החשוב ביותר שלי למתחילים הוא לא למלא את התיק באופן אוטומטי. כדאי להשאיר מקום פנוי, משום שפריט שימושי שמתגלה בהמשך עלול להישאר מאחור אם כל המשבצות כבר תפוסות. אני גם ממליץ להיכנס לכל יציאה עם מטרה אחת ברורה: איסוף חומר מסוים, חיפוש ציוד או בדיקת אזור. כשמנסים לעשות הכול באותה נסיעה, קל יותר להישאר זמן רב מדי ולחזור בלי הרווח שציפיתם לו.

הגישה הזאת יוצרת מתח נעים כבר מהדקות הראשונות. אין צורך להמתין לאירוע גדול כדי להרגיש סכנה. עצם העובדה שהדמות יכולה לאבד זמן וציוד הופכת כל החלטה קטנה לרלוונטית. מי שמעדיף משחק פעולה שבו נכנסים, יורים ומתחילים מיד מחדש בלי לחשוב על ההשלכות, עלול להרגיש כאן האטה. לעומת זאת, מי שאוהב שהפעולה מחוברת להכנה ולניהול משאבים ימצא בסיס מעניין מאוד.

פרסומות

הקצב בנוי מפעולה, תגובה ותיקון

אחרי כמה סבבים, שמתי לב שהמשחק עובד לפי קצב ברור. אני נכנס לאזור, מגיב לאויבים, אוסף את מה שמצאתי, בודק אם התיק עדיין מצדיק את הסיכון, ואז מחליט אם להמשיך או לחזור. הפעולה עצמה היא רק חלק מהחוויה; המשוב מגיע מיד אחריה. אם השתמשתי ביותר מדי תחמושת, אני מרגיש זאת ביציאה הבאה. אם התכוננתי נכון, אני מצליח להגיע רחוק יותר ולחזור עם אפשרויות חדשות.

המשוב הזה אינו תמיד נעים, וזה חלק מהעניין. טעות בתזמון או בחירת ציוד לא מוצלחת יכולות להפוך סיבוב שנראה מבטיח לנסיגה. במקום להעניק תחושה שכל כישלון הוא סתם עונש, המשחק גורם לי לשאול מה עשיתי לא נכון. האם נכנסתי לאזור בלי מספיק ריפוי? האם בזבזתי כלי חשוב על אויב שאפשר היה לעקוף? האם נשארתי בגלל עוד פריט אחד, אף שכבר השגתי את המטרה שלשמה יצאתי?

הציצו בבלוג שלנו

אחד הדברים שעובדים כאן טוב הוא ההפרדה בין הצלחה לבין שלמות. לא כל יציאה חייבת להסתיים בתיק מלא או בניצחון מרשים. לפעמים חזרה בטוחה עם כמה משאבים היא תוצאה טובה, במיוחד כאשר המטרה היא לבנות בהדרגה מלאי שמאפשר יציאות מסוכנות יותר. זה שינוי מחשבתי חשוב למי שמגיע ממשחקי פעולה מהירים, שבהם כל שלב נמדד בעיקר לפי כמה אויבים חיסלת.

במצב יומיומי, המשחק מתאים במיוחד להפסקות קצרות שבהן אני רוצה מטרה ברורה. למשל, אחרי יום עבודה אפשר להיכנס כדי לאסוף חומר מסוים, להכין פריט נחוץ ולצאת שוב. אבל הוא אינו תמיד אידיאלי למשחק חפוז של שתי דקות, מכיוון שההחלטה מתי לסיים סיבוב משפיעה על התוצאה. אם אתם מתחילים לשחק בזמן שאין לכם אפשרות להתרכז, אתם עלולים לבצע יציאה לא מתוכננת ולבזבז ציוד.

הקצב גם מסביר מדוע המשחק מרגיש שונה ממשחק יריות רגיל. במשחק פעולה טהור, התגמול הוא בדרך כלל בפגיעה מדויקת או בניקוי מהיר של אזור. כאן התגמול מגיע גם מהיכולת לקרוא את הסביבה, לחסוך במשאבים ולהגיע למסקנה שהגיע הזמן להסתובב. הפעולה אינה נעלמת, אבל היא מקבלת משמעות בגלל מה שקורה לפניה ואחריה.

הפרס האמיתי הוא אפשרות חדשה

התגמולים במשחק עובדים בצורה הטובה ביותר כאשר אני מבין שהם אינם רק חפצים. כל חומר שנאסף, כל ציוד שנשמר וכל החלטה מוצלחת מגדילים את מספר האפשרויות שלי. פתאום אזור שהיה מסוכן מדי נראה אפשרי, או שפעולה שנאלצתי לדחות הופכת למטרה הקרובה. התקדמות כזאת מרגישה אישית יותר ממד התקדמות שמציג רק מספרים, מפני שאני זוכר למה שמרתי את הפריט ומה הוא מאפשר לי לעשות.

עם זאת, יש כאן מלכודת נפוצה: קל להתפתות להשתמש מיד בכל דבר שנראה שימושי. אני מעדיף לשמור חלק מהמשאבים ליציאות שבהן הסיכון ברור מראש. זה נכון במיוחד לציוד שמאפשר לי להתמודד עם אזורים קשים יותר. שימוש מיידי יכול להקל על הסיבוב הנוכחי, אבל חיסכון מחושב עשוי להפוך כמה סיבובים עתידיים ליציבים יותר.

המשחק החינמי כולל רכישות בתוך האפליקציה, בטווח שמתחיל בסכום קטן ומגיע עד מאות שקלים לפריט. לכן כדאי להחליט מראש מהו סגנון ההוצאה שמתאים לכם. אפשר ליהנות מהלולאה גם בלי להפוך כל מכשול להזמנה לרכישה, אבל שחקנים שמתקשים להמתין או שמרגישים צורך לקצר כל תהליך צריכים להיכנס עם גבולות ברורים. מבחינתי, הערך של המשחק נשמר כשאני נותן להתקדמות להגיע דרך החלטות טובות ולא רק דרך קיצור דרך.

היבט פחות ברור של התגמול הוא הידע. אחרי כמה ניסיונות אני מתחיל לזהות אילו טעויות חוזרות על עצמן אצלי: יציאה עם מעט מדי מקום, שימוש לא נכון בציוד או סירוב לחזור בזמן. הידע הזה אינו מופיע כפרס נוצץ, אבל הוא הופך את הסיבוב הבא לחכם יותר. זהו משחק שמתגמל זיכרון והרגלים טובים, לא רק תגובות מהירות.

מי שמחפש משחק פעולה שאפשר לסיים בו משימה קצרה ולקבל תחושת הישג מיידית ימצא כאן סיפוק, אבל לא תמיד באותה צורה. לפעמים הפרס הוא רק האפשרות להתחיל את היציאה הבאה עם בסיס טוב יותר. אם אתם זקוקים לסיום ברור בכל פעם, ההתקדמות המתמשכת עלולה להרגיש פחות מספקת. אם אתם נהנים לבנות לעצמכם מסלול יעיל לאורך זמן, היא הופכת לסיבה המרכזית להמשיך.

האיפוס הוא חלק מהמתח, לא תקלה

הסיבה שאני מתחיל עוד סשן אינה רק הרצון להילחם בעוד זומבים. כל סיבוב מסתיים בנקודה שבה אני יודע קצת יותר, מחזיק ציוד אחר או מבין שהגישה הקודמת לא עבדה. האיפוס הזה לא מוחק את כל המשמעות של מה שעשיתי; הוא מחזיר אותי למצב שבו צריך לקבל החלטה חדשה. האם הפעם אתמקד באיסוף? האם אסתכן באזור אחר? האם אצא עם ציוד זול יותר כדי לבדוק את השטח?

התחושה הזאת מזכירה משחקי הישרדות אחרים, אך כאן היא מחוברת בצורה חזקה במיוחד לפעולה. במשחקי יריות רגילים, מוות או כישלון בדרך כלל מחזירים אותי לקרב הבא בלי מטען רב. כאן הכישלון יכול לגרום לי להעריך מחדש את כל ההכנה. זו נקודת חוזק למי שאוהב מתח, אבל גם מקור לתסכול למי שרוצה לשחק בלי לחשוב על אובדן משאבים.

כדי להפוך את האיפוס לפחות כואב, אני משתדל לא לקחת איתי את הפריטים הטובים ביותר כאשר המטרה היא רק בדיקה. קודם אני בוחן את האזור עם ציוד שניתן להחליף, ורק אחרי שאני מבין את הסיכון אני משקיע יותר. זהו שימוש פשוט אך משמעותי במערכת הסיכון: לא כל יציאה צריכה להיות ניסיון שיא. לעיתים יציאת בדיקה חוסכת הפסד גדול יותר בהמשך.

המשחק מתאים למי שאוהב תחושת הישרדות מתמשכת, אבל פחות למי שמחפש שליטה מוחלטת בקצב. יש רגעים שבהם ההתקדמות מרגישה איטית, במיוחד אם אני מתעקש להשיג פריט מסוים או מתכונן שוב ושוב לפני יציאה. מצד שני, האיטיות הזאת מונעת מהכול להפוך לרצף חסר משמעות של קרבות. היא נותנת משקל לחזרה, לתכנון ולבחירה אם להסתכן.

גם הגרסה הנוכחית, 1.45.0, שומרת על זהות ברורה של משחק פעולה הישרדותי ולא מנסה להפוך אותו למשהו אחר. הוא דורש מערכת הפעלה 7.0 ומעלה, כך שבמכשירים מתאימים אפשר לגשת אליו בקלות יחסית. ההתקנה החינמית הופכת את הניסיון הראשוני לפשוט, אך כדאי לזכור שהנוחות של חינם אינה אומרת שהחוויה נטולת לחצים או החלטות כלכליות.

למי הוא מתאים יותר מהחלופות

בהשוואה למשחקי יריות מהירים, היתרון הגדול שלו הוא הקשר בין כל פעולה לתוצאה. אני לא רק מנקה אזור; אני חושב מה לקחת, מה להשאיר ומה יקרה אם לא אחזור בזמן. בהשוואה למשחקי בנייה רגועים, הוא מציע יותר מתח ומעורבות מיידית. הקרבות והסיכון מונעים מההישרדות להפוך לרשימת משימות שגרתית בלבד.

הוא פחות מתאים למי שרוצה עולם פתוח נטול לחץ, משחק תחרותי שמבוסס בעיקר על שחקנים אחרים, או חוויה שבה אפשר להיכשל בלי לאבד דבר. גם אוהבי יריות שמחפשים תחושת כוח מהשנייה הראשונה עשויים להעדיף חלופה ישירה יותר. כאן צריך לקבל את זה שהדמות אינה תמיד מוכנה, שהציוד מוגבל ושנסיגה יכולה להיות החלטה מוצלחת יותר מניצחון יקר.

לעומת זאת, אני ממליץ עליו למי שאוהב להציב לעצמו מטרות קטנות. שחקן אחד יכול ליהנות מאיסוף ובנייה, אחר מהתמודדות עם אזורים מסוכנים, ושלישי מהניסיון להפוך כל יציאה ליעילה יותר. העובדה שאפשר לחזור שוב ושוב לאותו עולם בלי שכל סיבוב ירגיש זהה היא אחת הסיבות שהמשחק מצליח להחזיק עניין לאורך זמן.

יש גם שאלה מעשית של סבלנות. אם אתם משחקים בעיקר בנסיעות קצרות או בין משימות, כדאי להתחיל בסיבובים עם מטרה מצומצמת ולא להיכנס להרפתקה ארוכה בלי זמן לסיים אותה. אם יש לכם ערב פנוי ואתם אוהבים להיסחף לתכנון, המשחק נותן יותר מקום להחלטות מורכבות. אני לא רואה בו משחק שמתאים לכל מצב רוח, אלא משחק שהופך טוב יותר כאשר מגיעים אליו עם נכונות להאט.

האם כדאי להתחיל לשחק?

אחרי שבוחנים את כל הלולאה, התשובה שלי חיובית, עם הסתייגות ברורה. Last Day on Earth: Survival מצליח להפוך איסוף, פעולה, תגמול וחזרה לניסיון הבא למערכת אחת שמזינה את עצמה. אני יוצא כדי להשיג משהו, מגיב לאיום, חוזר עם תוצאה חלקית או מלאה, ואז מתחיל שוב מפני שהידע והמשאבים פותחים אפשרות חדשה.

הוא אינו משחק מושלם. ניהול המלאי וההכנה יכולים להרגיש מתישים, הכישלון עלול להיות מרגיז, והרכישות בתוך האפליקציה דורשות מודעות עצמית. מי שמעדיף קצב קבוע, תגמול מיידי ושליטה פשוטה עשוי ליהנות יותר ממשחק פעולה מסורתי. אבל אם אתם אוהבים שהניצחון נובע גם מהחלטה מתי לא להילחם, כאן יש עומק שקשה לקבל מתיאור קצר בחנות.

מבחינתי, הדרך הטובה להתחיל היא לשחק לאט, לשמור מקום בתיק, להגדיר מטרה לכל יציאה ולא לקחת ציוד יקר לפני שמכירים את הסיכון. כך הכישלונות הופכים לשיעורים ולא רק לאובדן. המשחק חינמי, אך הוא דורש מכם לשלם בעיקר בסבלנות ובתשומת לב. למי שמוכן לכך, מדובר בחוויית זומבים ממכרת עם לולאה ברורה: פעולה, משוב, תגמול, איפוס, ועוד סיבה טובה לבדוק מה מחכה בסיבוב הבא.