Lowriders Comeback 2: Cruising

ניתוח מאת Appcrazy

יש משחקים שמבקשים ממני לשבת דרוך מול המסך, ויש משחקים שמתאימים יותר לרגע שבו רוצים להפעיל מוזיקה, להתרווח ולתת לאצבעות לעשות את העבודה. Lowriders Comeback 2: Cruising שייך לסוג השני. זהו משחק מוזיקלי של Beast Bros. Games, עם ריקודים, דילוגים ושיטוט חופשי באווירת lowrider צבעונית. אחרי ששיחקתי בו, הרושם שלי הוא שמדובר בחוויה קלילה ונגישה, אבל כזו שצריך להבין נכון: היא אינה מנסה להיות סימולטור נהיגה רציני או משחק מרוצים תחרותי, אלא שילוב של קצב, תנועה ושיוט רגוע.

הוא מתאים במיוחד להפסקות קצרות, לנסיעות שבהן יש מכשיר משותף בבית, או לערב שבו כמה אנשים רוצים להעביר את הטלפון מיד ליד בלי ללמוד מערכת מסובכת. מצד שני, מי שמחפש מסע עמוק, עלילה מפורטת או תחושת התקדמות עשירה עלול להרגיש כאן מהר יחסית שהחוויה פשוטה מדי. בעיניי, הערך שלו נמצא באווירה ובנגישות, לא בכמות התוכן או במורכבות.

משחק שמתאים לרגעים משותפים בבית

בבית עם מכשיר אחד שמשמש כמה בני משפחה, משחק כזה יכול לעבוד טוב דווקא מפני שהוא אינו דורש התחייבות ארוכה. ילד יכול לשחק כמה דקות בריקוד או בדילוגים, מבוגר יכול לקחת את המכשיר לשיוט קצר, ואחר כך אפשר להחזיר אותו בלי שמישהו ירגיש שהוא הפסיד ערב שלם. השימוש הזה שונה ממשחקים שמבוססים על תורות ארוכות, משימות מתמשכות או שמירה קפדנית על התקדמות אישית.

אני יכול לדמיין תרחיש יומיומי פשוט: אחרי ארוחת ערב, אחד הילדים רוצה משחק מהיר, אבל בן משפחה אחר צריך את הטלפון בעוד כמה דקות. כאן אפשר להיכנס, לבחור פעילות, לשחק מעט ולסיים בלי הכנה ארוכה. השילוב בין מוזיקה לתנועה נותן לכל סבב תחושה ברורה, גם אם לא נשארים זמן רב.

עם זאת, חשוב להגדיר ציפיות בתוך הבית. המשחק אינו תחליף למשחק חברתי מלא שבו כולם משתתפים בו-זמנית, וגם לא הייתי בונה עליו כפעילות משפחתית מרכזית. הוא מתאים יותר לשיתוף המכשיר מאשר לשיתוף מסך אמיתי. אם כמה אנשים רוצים לשחק יחד, כדאי לקבוע מראש תורות קצרים ולא להניח שהמשחק עצמו יפתור את חלוקת הזמן.

היתרון הלא-מובן-מאליו של הסגנון הזה הוא שההנאה אינה תלויה בהיכרות עם עולם מורכב. ילד שלא שיחק במשחקי נהיגה יכול להתחבר לתנועה ולמוזיקה, ואדם שלא נהנה ממרוצים מהירים יכול ליהנות מהשיוט. אני מצאתי שהגישה הזו מקטינה את החיכוך בתחילת המשחק: לא צריך להסביר הרבה לפני שמתחילים לנסות.

פרסומות

איך להתחיל בלי להפוך את המשחק לפרויקט

במכשיר משותף, אני ממליץ להתחיל בסבב קצר לכל משתמש ולא לנסות מיד להבין כל פרט. כדאי לתת לכל אחד לגלות אם הוא מתחבר יותר לחלק המוזיקלי, לתנועה או לשיטוט. כך אפשר להבין במהירות אם המשחק מתאים לבית שלכם, בלי להיכנס לרכישות או להקדיש זמן רב למסך אחד.

עוד טיפ שימושי הוא לשמור על ציפייה נכונה לגבי שליטה. במשחקים מוזיקליים, קל להניח שהמטרה היא דיוק קצבי ברמה של משחקי קצב ייעודיים. כאן התחושה רחבה וקלילה יותר, ולכן עדיף להתייחס לפעולות כחלק מהאווירה ולא כמבחן ביצוע. מי שמנסה לשחק אותו כמו משחק תחרותי עלול להתאכזב שלא לצורך.

הציצו בבלוג שלנו

המחיר המוצג למשחק הוא ‏4.20 ‏₪, ובנוסף מופיעות רכישות בתוך המשחק בטווח של ‏4.80 ‏₪ ‏- ‏175.00 ‏₪ לפריט. מבחינתי, זו נקודה שחשוב לדבר עליה במיוחד כשילדים משתמשים באותו מכשיר. לפני שמוסרים את הטלפון, כדאי שמבוגר יעבור על הגדרות הרכישה של המכשיר ועל אופן האישור שלהן. אין סיבה שהילד יצטרך להבין את הצד הכספי תוך כדי משחק, ואין סיבה שהמבוגר יגלה על רכישה רק בדיעבד.

אני גם לא הייתי מניח שהמחיר הראשוני מספר את כל הסיפור. עצם קיומן של רכישות בתוך המשחק אומר שהשימוש המשפחתי דורש גבול ברור: משחק חופשי עד סכום מוסכם, או שימוש בלי רכישות כלל. זה לא פגם ייחודי למשחק הזה, אבל הוא כן משנה את הדרך שבה כדאי להפעיל אותו במכשיר שעובר בין כמה אנשים.

גבולות חשבון ומכשיר לפני שמתחילים

המשחק זמין במחיר רכישה, ולכן כדאי להחליט מי בבית הוא המשתמש העיקרי ומי רק מתנסה בו. במכשיר אישי, ההחלטה פשוטה יותר. במכשיר משותף, כדאי להבהיר אם כל אחד משחק באותו מרחב או אם מעבירים את המכשיר לפי תור בלי לשנות הגדרות. ההפרדה הזו אינה עניין טכני קטן; היא מונעת ויכוחים על מי שינה משהו ומי ביצע פעולה מסוימת.

לא הייתי מוסר את המכשיר לילד צעיר בלי הסבר קצר על שני דברים: מה מותר ללחוץ, ומתי מחזירים את המכשיר. המשחק מסומן PEGI 3, ולכן הוא פונה לקהל צעיר מאוד מבחינת דירוג הגיל, אבל דירוג גיל אינו מחליף היכרות של ההורה עם אופן השימוש בבית. הוא גם אינו קובע אם הילד ייהנה מהסגנון המוזיקלי או אם השליטה תהיה לו נוחה.

הגרסה הנוכחית היא 3.3.4, ודרישת מערכת ההפעלה המינימלית היא 12. לפני ההתקנה על מכשיר ישן או על טלפון משפחתי, כדאי לבדוק שהמערכת מתאימה ושנשאר מקום פנוי. זו בדיקה קטנה שחוסכת מצב שבו הילדים מחכים למשחק, אבל המכשיר אינו מוכן. במקרה של מכשיר עבודה או טלפון של אחד ההורים, אני ממליץ גם להחליט מראש אם משחקים רק בבית, כדי שלא יפריע במהלך יום עמוס.

המשחק הגיע לחנויות ב-6 בנובמבר 2016, ולכן אני ניגש אליו כאל חוויה ותיקה יחסית ולא כאל מוצר חדש שמנסה להציג את הטכנולוגיה העדכנית ביותר. זה לא אומר שאין לו מקום היום, אלא שהציפייה צריכה להיות למשחקיות ישירה ולא למערכת מודרנית ומלאה בכל אפשרות. עבור ילדים שמעדיפים להתחיל מיד, זה עשוי להיות יתרון; עבור שחקנים שמחפשים עומק, זו עלולה להיות מגבלה.

תיאום בין משתמשים בלי מריבות מיותרות

במשחק משותף, התיאום חשוב כמעט כמו המשחק עצמו. הדרך שעבדה לי היא להגדיר מראש סבבים קצרים: משתמש אחד בוחר פעילות, משחק עד נקודת סיום טבעית, ואז מעביר את המכשיר. לא כדאי להחליף את הטלפון באמצע פעולה מוזיקלית או בזמן שיטוט, מפני שזה יוצר תחושת קטיעה ומעודד ויכוחים.

אפשר גם לחלק את השימוש לפי מצב רוח. מי שרוצה יותר תנועה יקבל את חלק הריקודים והדילוגים, ומי שמעדיף קצב רגוע יוכל לבחור בשיוט החופשי. החלוקה הזו מעניינת יותר מחלוקה שרירותית של זמן, משום שהיא מאפשרת לכל אחד לבחור את הצד שהוא אוהב. היא גם עוזרת לילד שמתקשה בפעולה מסוימת לא להרגיש שהוא “פחות טוב” מאחרים.

נקודה נוספת היא לא להשוות בין משתמשים כאילו מדובר בתחרות רשמית. במשחק שמבוסס על מוזיקה ואווירה, התוצאה החשובה ביותר היא אם הפעילות הייתה מהנה. אם ילד אחד אוהב לבצע פעולות בקצב שלו ואחר רוצה לנסות שוב ושוב, כדאי לאפשר לשניהם סגנון משחק שונה. כך המשחק נשאר פעילות משותפת, ולא הופך למבחן.

אם המכשיר משמש גם לצילומים, הודעות או עבודה, הייתי קובע זמן משחק במקום להסתמך על “רק עוד רגע”. משחקי שיוט נוטים להרגיש פתוחים, ולכן קל להמשיך מעבר למה שתכננו. גבול חיצוני של זמן עוזר במיוחד לילדים צעירים, וגם למבוגרים שמתקשים להניח את הטלפון אחרי יום ארוך.

מוזיקה, תנועה ושיוט: מה באמת עובד כאן

החלק המוזיקלי הוא הלב של החוויה. הריקודים והדילוגים נותנים תחושת תגובה מיידית, בעוד שהשיוט החופשי מספק הפוגה מהפעולות הישירות. המעבר ביניהם הוא הסיבה שהמשחק מרגיש מגוון יותר ממשחק קצב קצר בלבד. אני אוהב את האפשרות לעבור מפעולה ממוקדת למצב רגוע, בלי להחליף משחק.

השיוט החופשי מתאים במיוחד למי שאוהב להסתובב ולראות את הסביבה בלי לחץ. הוא אינו מחייב את אותה רמת ריכוז כמו ביצוע מוזיקלי, ולכן יכול להתאים גם כאשר רוצים לשחק ליד אנשים אחרים. מצד שני, מי שמחפש מטרה ברורה בכל רגע עלול להרגיש שהחופש הזה חסר כיוון. זו בחירה עיצובית, לא תקלה: המשחק נותן אווירה לפני שהוא נותן משימה.

הטיפ שלי הוא להשתמש במצב הרגוע כנקודת כניסה. אחרי שמכירים את התחושה הכללית, אפשר לעבור לריקודים ולדילוגים ולראות אם הקצב מתאים. כך ילדים אינם מתחילים ישר מהחלק שעלול להיראות להם תובעני, ומבוגרים יכולים להבין אם הם נהנים מהסגנון לפני שהם משקיעים בו יותר זמן.

עוד תועלת של המבנה הזה מופיעה בשימוש קצר. אם יש לי רק כמה דקות, אני לא צריך להרגיש שהפעלתי משחק בלי להשלים משימה גדולה. אני יכול לבחור פעולה מוזיקלית קצרה או פשוט לשוטט, לסיים ולהמשיך ביום. בהשוואה למשחקי מרוצים רגילים, זו חוויה פחות לחוצה; בהשוואה לאפליקציות מוזיקה שאינן משחקים, יש כאן יותר תחושת אינטראקציה.

למי הוא מתאים, ומי עדיף שיבחר אחרת

אני ממליץ עליו למי שאוהב משחקים קלילים עם מוזיקה, תנועה ואווירת מכוניות מסוגננת, במיוחד אם הוא רוצה משהו שאפשר להבין במהירות. הוא יכול להתאים לילדים צעירים במסגרת שימוש משותף ומפוקח, לבני משפחה שרוצים להעביר את הטלפון ביניהם, ולשחקנים שמעדיפים שיטוט על פני תחרות.

הוא פחות מתאים למי שמחפש מרוצים עם יריבים, שדרוגים עמוקים, עלילה ארוכה או תחושת הישג שמצטברת לאורך זמן. אם אתם רוצים משחק שבו כל סבב משנה את הדרך שבה משחקים בהמשך, כדאי לבחון אפשרות אחרת בקטגוריית המרוצים או משחקי הקצב. כאן הכיף מגיע מהפעולה עצמה ומהאווירה, לא ממערכת מורכבת של יעדים.

גם חובבי משחקי קצב תובעניים צריכים לדעת למה לצפות. אם ההנאה שלכם נובעת מתזמון מדויק, דירוגים ושיפור ביצועים, החוויה הזו עשויה להרגיש רכה מדי. לעומת זאת, אם אתם רוצים מוזיקה ברקע, תנועה פשוטה ויכולת לשוטט בלי לחץ, היא עשויה להיות בחירה נעימה יותר ממשחק שמעניש על כל טעות.

היקף ההתקנות עומד על כ-50 אלף, מה שמתאים לתמונה של משחק נישתי יחסית ולא לתופעה שכל מי שמחזיק טלפון מכיר. בעיניי, זה לא צריך להרתיע, אבל כן מחזק את הצורך לבחור בו בגלל הסגנון שלו. לא הייתי מתקין אותו רק מפני שהוא משחק מוזיקלי; הייתי מתקין אותו אם דווקא השילוב בין lowrider, ריקודים ושיוט נשמע לכם מסקרן.

האם הוא מתאים לילדים ולמכשיר משפחתי?

הדירוג PEGI 3 הופך אותו לנגיש מבחינת גיל, והמבנה הישיר שלו יכול לעזור לילדים שמאבדים עניין מול הוראות ארוכות. עם זאת, במכשיר משותף אני רואה חשיבות גדולה יותר לאופן שבו המשפחה מנהלת את השימוש מאשר לדירוג לבדו. מבוגר צריך להסביר אם מותר לבצע רכישות, כמה זמן משחקים, ומי מקבל את המכשיר אחר כך.

לא הייתי מציג אותו כפעילות חינוכית או כתחליף לזמן משפחתי. הוא משחק, והמטרה שלו היא בידור. אפשר להפוך אותו לרגע משותף באמצעות בחירת מוזיקה, החלפת תורות ושיחה על העיצוב, אבל אין צורך להעמיס עליו ערך שלא נועד לספק. דווקא כשהציפיות פשוטות, קל ליהנות ממנו.

במשפחה עם ילדים בגילים שונים, כדאי לתת לילד הצעיר להתחיל בשיוט או בפעולות שקל להבין, ולאפשר לילד הבוגר יותר לנסות את החלקים שדורשים תזמון. כך כל אחד מקבל אתגר שמתאים לו בלי להפוך את המשחק למאבק על שליטה. אם אחד המשתמשים רגיש לרעש או למוזיקה חוזרת, עדיף לבדוק את החוויה יחד לפני שמחליטים שהיא מתאימה לכולם.

התרשמות טכנית ושימוש לאורך זמן

הגרסה הנוכחית, 3.3.4, מעידה שהמשחק עדיין מופץ בגרסה מסוימת ומוגדרת, אבל לא הייתי מצפה ממנו להתנהג כמו משחק חדש עם שכבות רבות של תוכן. עבורי, השאלה החשובה היא אם הפעולות המרכזיות נעימות מספיק כדי לחזור אליהן. התשובה תלויה מאוד באהבה שלכם לסגנון: מי שמתחבר לאווירת השיוט ימצא סיבה לחזור, ומי שמחפש התקדמות עשוי למצות אותו מהר.

הרכישות בתוך המשחק הן נקודת חיכוך אפשרית נוספת. בטווח שמגיע עד ‏175.00 ‏₪ לפריט, חובה מבחינתי לשמור על שליטה ברורה של בעל המכשיר. במכשיר אישי של מבוגר, זו החלטה פשוטה. במכשיר של ילד, אני מעדיף לקבוע כלל של אי-רכישה או אישור מבוגר לכל פעולה. כך המשחק נשאר בידור קצר ולא הופך להוצאה בלתי מתוכננת.

אני גם ממליץ לאמוד את המשחק לפי שימושים קצרים ולא לפי ערב שלם. הוא עובד טוב יותר כפעילות שמפעילים לכמה דקות, במיוחד כאשר רוצים להחליף אווירה. אם מנסים למתוח אותו לאורך זמן רב מדי, החזרתיות של הפעולות עלולה להיות מורגשת. זהו משחק שכדאי להשאיר זמין לרגע המתאים, לא בהכרח להפוך למרכז ספריית המשחקים.

מבחינת חלופות, משחק מרוצים רגיל עדיף למי שרוצה מסלולים, יריבים ותחושת ניצחון ברורה. משחק קצב ייעודי עדיף למי שמחפש תזמון מדויק ואתגר מוזיקלי. אפליקציית מוזיקה עדיפה אם המטרה היא רק להאזין. היתרון של המשחק הזה נמצא בדיוק באמצע: הוא נותן מוזיקה ותנועה, אבל גם מאפשר לשוטט, ולכן הוא מתאים למי שרוצה חוויה פחות מחייבת מכל אחת מהחלופות האלה.

פסק הדין שלי לבית ולשימוש אישי

אחרי השימוש בו, אני רואה ב-Lowriders Comeback 2: Cruising משחק נעים ונישתי, עם זהות ברורה. הוא מצליח כאשר אני רוצה משהו צבעוני, מוזיקלי וקל להפעלה, במיוחד במכשיר שעובר בין בני הבית. הוא פחות משכנע כשאני מחפש עומק, תחרות או סיבה חזקה לשחק במשך זמן רב.

המחיר של ‏4.20 ‏₪ הופך את הכניסה אליו פשוטה יחסית, אבל הרכישות שבתוכו דורשות החלטה משפחתית מסודרת. לילדים צעירים, דירוג PEGI 3 הוא נקודת פתיחה טובה, אך עדיין הייתי מגדיר גבולות שימוש ומוודא מי אחראי על כל פעולה כספית. במכשיר משותף, תיאום תורות חשוב לא פחות מההתקנה.

השורה התחתונה שלי היא זו: זה משחק שכדאי לבחור בו בגלל האווירה הקלילה והשיוט המוזיקלי, לא בגלל הבטחה להרפתקה עמוקה. אם אתם רוצים פעילות קצרה שאפשר לחלוק בבית, והוא מתאים למערכת ההפעלה שלכם, יש כאן בחירה חביבה עם אופי משלה. אם אתם מחפשים משחק מרכזי למשפחה, מערכת התקדמות ממושכת או אתגר קצב רציני, עדיף לפנות לאפשרות אחרת.

עבורי, הוא עובד הכי טוב כמשחק “בין לבין”: כמה דקות אחרי יום עמוס, תור קצר לילד, או הפסקה שבה רוצים לעשות משהו אינטראקטיבי בלי להתחייב. זו אינה חוויה שתתאים לכולם, אבל כשהציפיות ממוקמות במקום הנכון, השילוב בין ריקוד, דילוג ושיוט מצליח לספק בידור פשוט, נגיש ודי נעים.