Mario Kart Tour

ניתוח מאת Appcrazy

אחרי ששיחקתי ב־Mario Kart Tour במשך כמה סבבים קצרים וגם במפגשים ארוכים יותר, הרושם שלי הוא שמדובר במשחק פעולה נגיש מאוד, אבל כזה שדורש מהשחקן להבין מהר מה הוא רוצה לקבל ממנו. מצד אחד, קל להתחיל: בוחרים נהג, יוצאים למסלול ומנסים לעבור את היריבים בעזרת החלקות, פריטים ותזמון נכון. מצד שני, ככל שמתקדמים, המשחק מעודד הסתכלות רחבה יותר על אוסף הנהגים, המכוניות והמצנחים, ועל הדרך שבה כל בחירה משפיעה על הסיכוי להגיע לתוצאה טובה.

המשחק פותח על ידי Nintendo Co., Ltd., והוא זמין ללא תשלום להורדה. הוא מתאים לגילאי PEGI 3, כך שהפנייה שלו רחבה מאוד ומתאימה גם למי שאינו רגיל למשחקי מירוצים מורכבים. עם ממוצע של 4.0 מתוך 5 ועל בסיס יותר משני מיליון דירוגים, הוא כבר צבר קהל גדול, וגם מספר ההתקנות שלו עבר את רף מאה מיליון. למרות הפשטות הראשונית, זו אינה רק גרסה קטנה של משחק קונסולה: זו חוויה שנבנתה למסך מגע ולסשנים קצרים, עם קצב שמזמין לחזור שוב ושוב.

איך המירוצים עובדים ומה הופך אותם לנוחים במסך מגע

השליטה היא הנקודה הראשונה שבה מרגישים את ההתאמה לטלפון. במקום להפעיל מערכת כפתורים עמוסה, אני משתמש בהחלקות כדי לכוון את הקארט, לבצע קפיצות ולנסות לשמור על קו מירוץ יעיל. בהתחלה זה מרגיש כמעט אוטומטי, אבל אחרי כמה מסלולים ברור שהמטרה אינה רק להישאר על הכביש. חשוב להיכנס לפניות בזווית טובה, לנצל קפיצות, לאסוף פריטים ולשמור על תנופה גם כשיש הפרעות.

היתרון הגדול של השיטה הזו הוא שאפשר לשחק ביד אחת ובפרקי זמן קצרים. אם יש לי כמה דקות פנויות, אני יכול להיכנס למירוץ בלי ללמוד מערכת חדשה או להתעסק בהגדרות רבות. החיסרון הוא שמי שמחפש שליטה מדויקת כמו במשחק מירוצים מסורתי עלול להרגיש שהמגע מגביל אותו. אין כאן את אותה תחושה של דוושה, בלם והיגוי נפרד, ולכן המשחק מתאים יותר למי שרוצה פעולה מהירה ונגישה מאשר לסימולטור.

המסלולים עצמם עובדים היטב עם הקצב הזה. הם אינם דורשים ממני לזכור כל פנייה במשך זמן רב, אבל כן מתגמלים היכרות עם קיצורי דרך, אזורי קפיצה ומקומות שבהם כדאי לשמור פריט לשלב מאוחר יותר. אחד הטיפים השימושיים ביותר הוא לא להשתמש מיד בכל פריט שמקבלים. לפעמים עדיף להמתין עד שהמסלול מצטמצם או עד שמופיעה הזדמנות לעקוף, במקום לבזבז את היתרון על יריב שנמצא רחוק מדי.

גם המהירות משפיעה על התחושה. בדרגות נמוכות יותר אפשר להתרכז בהיכרות עם השליטה ובאיסוף תגמולים, בעוד שבדרגות קשות יותר כל טעות מורגשת. אני ממליץ לשחק כמה מירוצים באותה דרגת קושי לפני שמחליפים, משום שכך קל יותר להבין אם הבעיה היא בשליטה, בבחירת הציוד או פשוט בקצב התגובה. מעבר מהיר מדי לרמה מאתגרת יכול ליצור תחושה שהמשחק לא הוגן, אף שלעתים מדובר בעיקר בחוסר היכרות עם המסלול.

פרסומות

המשחק מתאים במיוחד לנסיעות, להפסקה קצרה בעבודה או לרגע שבו רוצים משהו פעיל יותר מגלילה ברשת. בתרחיש יומיומי, למשל, אפשר לשחק מירוץ אחד בזמן שמחכים לאוטובוס, לסגור את המשחק ולחזור מאוחר יותר בלי להתחייב למפגש ארוך. עם זאת, אם אתם צריכים משחק שאפשר לשחק בלי חיבור רציף או אם אתם מעדיפים חוויה ארוכה עם סיפור, דמויות ומשימות עמוקות, כאן כנראה תרגישו שהמבנה קצר וחוזר על עצמו.

התקדמות, אוסף ותחושת הלחץ לחזור

ההתקדמות אינה נשענת רק על ניצחון במירוץ. יש ערך גם למיקום, לביצוע פעולות במהלך המסלול ולהשלמת יעדים. זה יוצר סיבה לחזור לאותו מסלול ולנסות גישה אחרת: בפעם הראשונה אני עשוי להתמקד בהישרדות, ובפעם הבאה לנסות לבצע יותר קפיצות או להשתמש בפריטים בתזמון מדויק יותר. זו דרך טובה להפוך מירוץ קצר לניסיון חוזר עם מטרה ברורה.

הציצו בבלוג שלנו

הצד השני הוא שהאוסף יכול להפוך ממקור של גיוון למקור של לחץ. כאשר יש הרבה נהגים, מכוניות ומצנחים, קל להתחיל לחשוב שכל תוצאה תלויה בפריט שחסר לי. בעיניי, כדאי להפריד בין שתי מטרות: לשחק כדי ליהנות מהמירוץ עצמו, או לרדוף אחרי דירוגים ותוצאות גבוהות. המטרה הראשונה נשארת נגישה יותר; השנייה עלולה לגרום לשחקן לבדוק שוב ושוב מה ניתן להשיג ומה כבר נמצא באוסף שלו.

מי שאוהב לפתוח פריטים, להשוות אפשרויות ולבנות אוסף ימצא כאן הרבה עניין. מי שמעדיף לפתוח את כל התוכן פעם אחת ואז לקבל משחק יציב וברור, עלול להתעייף מהמחזוריות. זו אינה ביקורת על עצם האוסף, אלא על האופן שבו הוא משנה את התחושה: המשחק מתחיל כמרוץ פשוט, ובהמשך הופך גם לניהול של ציפיות, בחירות ומשאבים.

הגרסה הנוכחית היא 3.7.0, והיא דורשת מערכת הפעלה 6.0 ומעלה. עבור רוב המכשירים שאינם ישנים במיוחד, זו אינה דרישה חריגה, אבל עדיין כדאי לבדוק את התאימות לפני התקנה על טלפון ותיק. במשחק מהיר עם גרפיקה צבעונית, ביצועים יציבים חשובים מאוד; האטה קטנה באמצע פנייה או בזמן שימוש בפריט יכולה להשפיע יותר מאשר במשחק רגוע.

מה המשמעות של רכישות בתוך המשחק

ההורדה אינה עולה כסף, אך קיימות רכישות בתוך המשחק בטווח של 6.90 עד 249.90 שקלים לפריט. מבחינתי, זהו פרט שצריך להיות במרכז ההחלטה ולא הערת שוליים. אפשר להתחיל לשחק בלי לשלם, ולכן מי שרוצה לבדוק את השליטה ואת הקצב יכול לעשות זאת ללא התחייבות. עם זאת, עצם קיומו של טווח רכישות רחב אומר ששחקן שמתחבר לאוסף ולתחרות עשוי להיתקל בפיתוי להוציא כסף לאורך זמן.

אני ממליץ לקבוע מראש גבול אישי, במיוחד אם המשחק מותקן על מכשיר שמשמש גם ילדים. דירוג PEGI 3 מתאר התאמה לגיל צעיר, אבל הוא אינו מחליף שיחה משפחתית על רכישות. הדרך הפשוטה ביותר להימנע מהוצאה לא מתוכננת היא להחליט מראש אם משחקים רק במסגרת החינמית, ואם כן — לא להתייחס להצעות בתשלום כחלק הכרחי מההתקדמות.

חשוב גם להפריד בין מחיר לבין ערך. תשלום אינו בהכרח בעיה אם הוא נעשה במודע, אבל במשחק מירוצים קצר השאלה היא כמה זמן באמת נהנים מהתוכן שנרכש. אם אתם משחקים פעם ביום בשביל כמה דקות, ייתכן שהגרסה החינמית מספיקה. אם אתם רוצים לרדוף אחרי כל פריט או לשפר תוצאות באופן תחרותי, ההוצאה האפשרית הופכת לשיקול משמעותי יותר.

אני לא רואה סיבה להמליץ לשלם רק כדי לבדוק אם המשחק מתאים לכם. עדיף להתחיל ללא רכישה, להבין אם השליטה נוחה, ולראות אם אתם נהנים גם בלי לרדוף אחרי כל פריט. זו גם דרך טובה לבדוק אם הלחץ להתקדם מגיע מהמשחק עצמו או מהרצון האישי להשלים את האוסף.

האם התחרות מרגישה הוגנת

הוגנות במשחק כזה אינה נמדדת רק בשאלה מי נהג טוב יותר. גם בחירת הנהג, המכונית והמצנח עשויה להשפיע על ההתנהלות במסלול, ולכן התחרות אינה זהה למירוץ שבו כל המשתתפים מתחילים בדיוק עם אותו ציוד. זה מוסיף עומק לאוסף, אך גם מקשה לדעת אם הפסד נבע מטעות שלי או מהבדל בציוד.

במשחק רגיל אני יכול לקבל תוצאה טובה גם בלי להבין כל פרט, בעיקר אם אני לומד את המסלול ומשפר את התזמון. כאשר אני מנסה להגיע לתוצאות גבוהות יותר, ההבדלים בין הבחירות נעשים מורגשים יותר. לכן הייתי מציע לשחקן חדש לא למדוד את עצמו מיד מול התוצאה הטובה ביותר, אלא להשוות את עצמו לריצה הקודמת שלו. כך אפשר לזהות שיפור אמיתי בלי להפוך כל הפסד להוכחה שהמערכת פועלת נגדו.

האקראיות של פריטים מוסיפה מתח, אבל היא גם יכולה להרגיש מתסכלת. לפעמים מה שמקבלים בזמן הנכון משנה את כל המירוץ, ולפעמים נהיגה טובה אינה מספיקה כדי לשמור על המקום. זה חלק מהזהות של Mario Kart, אך בטלפון הוא מורגש במיוחד מפני שהמירוצים קצרים ואין הרבה זמן להתאושש מטעות או מפגיעה.

האם תשלום מבטיח יתרון? אין לי בסיס לקבוע זאת, ולכן לא הייתי מציג רכישה כדרך מובטחת לניצחון. כן אפשר לומר שהרכישות הופכות את נושא ההתקדמות לרגיש יותר, במיוחד אצל שחקנים שמייחסים חשיבות גבוהה לדירוגים. מי שמחפש תחרות שוויונית לחלוטין, עם ציוד זהה לכולם וללא אוסף שמשפיע על הבחירות, עשוי להעדיף משחק מירוצים אחר או מצב תחרותי מסורתי יותר.

לעומת משחקי מירוצים סלולריים שמנסים להציע נהיגה ריאליסטית, כאן הדגש הוא על דמויות מוכרות, פריטים, מסלולים צבעוניים וקצב ארקיידי. לעומת משחקי קונסולה, היתרון הוא הזמינות והאפשרות לשחק בפרקי זמן קצרים; החיסרון הוא שהשליטה והמבנה פחות עמוקים. בעיניי, זו בחירה טובה למי שרוצה את האופי של מריו קארט בכיס, אבל לא תחליף מלא למי שמחפש מרוץ ארוך, שליטה אנלוגית ותחרות ללא שכבת אוסף.

מה כדאי לבדוק לפני שמחליטים להישאר

השאלה הראשונה היא האם אתם נהנים מהמירוץ עצמו. אם התשובה חיובית, יש כאן בסיס חזק לשימוש יומיומי. אם אתם נהנים בעיקר מהפתיחה של פריטים חדשים, כדאי לשים לב אם ההנאה נשארת גם כאשר ההתקדמות נעשית איטית יותר. ההבדל הזה חשוב, מפני שהוא קובע אם המשחק ירגיש כמו תחביב קצר או כמו מערכת שמפעילה לחץ לחזור.

השאלה השנייה היא כמה תחרות חשובה לכם. עבור משחק מזדמן, השליטה פשוטה, המסלולים קצרים והגישה נוחה. עבור שחקן שרוצה שכל הפסד יהיה תוצאה ישירה של יכולת, השילוב בין פריטים, בחירות ציוד ורכישות אפשריות עלול להפריע. במקרה כזה, משחק מירוצים עם מכוניות זהות או עם שליטה מדויקת יותר עשוי להתאים טוב יותר.

השאלה השלישית נוגעת למכשיר ולסביבה. כדאי לשחק כמה מירוצים ברצף כדי לבדוק אם המסך מגיב היטב להחלקות ואם הביצועים נשארים נוחים. מי שמשחק בדרך כלל באזורים עם חיבור לא יציב צריך לבדוק את החוויה בפועל לפני שהוא בונה על המשחק כבילוי קבוע. לא הייתי מתקין אותו על מכשיר של ילד בלי להגדיר מראש כללים ברורים לגבי רכישות.

יש גם עניין של סבלנות. המשחק מתגמל שיפור קטן, אבל לא כל ניסיון ירגיש שונה דרמטית מהקודם. אם אתם אוהבים ללטש מסלול, לשמור פריט לרגע הנכון ולנסות שוב אחרי טעות, החזרתיות יכולה להיות מהנה. אם אתם צריכים שינוי מתמיד, סיפור או שלבים שמרגישים שונים לחלוטין זה מזה, המירוצים הקצרים עשויים לאבד מהקסם שלהם.

למי אני ממליץ עליו ולמי פחות

אני ממליץ עליו למי שרוצה משחק פעולה צבעוני שאפשר לפתוח במהירות, למי שמכיר את הדמויות של נינטנדו ורוצה חוויית מרוצים נגישה, ולמי שנהנה משיפור הדרגתי ומאוסף שנבנה לאורך זמן. הוא מתאים גם לשחקנים שאינם מחשיבים את עצמם לגיימרים, משום שאפשר להבין את הבסיס בתוך דקות ולהתחיל ליהנות בלי מדריך ארוך.

אני פחות ממליץ עליו למי שמחפש משחק ללא רכישות בכלל, למי שרוצה תחרות שבה לכל המשתתפים תנאים זהים, או למי שמעדיף שליטה מדויקת בסגנון קונסולה. הוא גם לא הבחירה הראשונה שלי למי שמתכנן לשחק רק פעם אחת ולסיים קמפיין. המבנה שלו בנוי יותר על חזרה, שיפור ואיסוף מאשר על מסע חד־פעמי עם סוף ברור.

ההמלצה המעשית שלי היא להתחיל בחינם, לשחק בכמה מסלולים בדרגות שונות, ולשים לב לא רק לכיף אלא גם לתחושה אחרי הפסד. אם אתם מיד רוצים לנסות שוב כדי לשפר את הקו שלכם, זה סימן טוב. אם אתם מרגישים שהדרך היחידה להתקדם היא להשיג עוד פריט או להוציא כסף, כדאי לעצור ולבדוק אם זו באמת החוויה שחיפשתם.

בסופו של דבר, Mario Kart Tour מצליח להביא לטלפון מרוצי פעולה קצרים, נגישים ומלאי אופי. הוא אינו מושלם: השליטה הפשוטה לא תספק את כולם, האקראיות יכולה לעצבן, והאוסף יחד עם הרכישות בתוך המשחק עלולים ליצור לחץ אצל שחקנים תחרותיים. אבל כאשר משחקים בו בגבולות ברורים ומתייחסים אליו כאל מרוץ ארקיידי קצר, הוא מספק דרך מהנה למלא כמה דקות ולחזור שוב למסלול מוכר עם מטרה חדשה.

פסק הדין שלי: שווה לנסות אם אתם רוצים מריו קארט נייד וחינמי, אבל כדאי להישאר מודעים להבדל בין ליהנות מהנהיגה לבין לרדוף אחרי האוסף. עבורי, זו הבחירה הטובה יותר למשחקים קצרים ולא מחייבים; מי שמעדיף תחרות טהורה, עומק של קונסולה או הוצאה חד־פעמית ברורה, ימצא כנראה חלופה מתאימה יותר.