ONE PIECE Bounty Rush

ניתוח מאת Appcrazy

במשחקי פעולה מקוונים קל מאוד להתרשם מכמה דקות ראשונות של קרבות מהירים, ואז לגלות שאין סיבה אמיתית לחזור. ONE PIECE Bounty Rush מנסה להחזיק את השחקן דרך שילוב של קרבות בזמן אמת, מטרות קצרות והתקדמות שנבנית בהדרגה. אחרי שביליתי בו זמן, הרושם שלי הוא שזה משחק שמתאים במיוחד למי שאוהב את עולם וואן פיס ורוצה מפגשים תחרותיים קצרים, אבל פחות למי שמחפש חוויה רגועה, סיפור עמוק או משחק פעולה שאפשר ליהנות ממנו לגמרי בלי להתמודד עם לחץ של שדרוגים ורכישות.

זהו משחק פעולה חינמי של Bandai Namco Entertainment Inc., עם דירוג ממוצע של 4.3 מתוך קהל גדול מאוד, יותר מתשעה מאות אלף דירוגים, ולמעלה מחמישים מיליון התקנות. המספרים האלה לא מחליפים בדיקה אישית, אבל הם כן מסבירים מדוע קל יחסית למצוא יריבים ולמה המשחק מרגיש כמו מוצר פעיל ולא כמו משחק רשת שנשאר מאחור. הוא מיועד לגיל PEGI 12, פועל במכשירים עם Android 7.0 ומעלה, וכולל רכישות בתוך המשחק בטווח של כמה שקלים ועד כמעט שלוש מאות שקלים לפריט.

מה מושך אותי כבר בתחילת הדרך

הכניסה למשחק בנויה סביב תחושה ברורה של פעולה מיידית. במקום להתחיל ממסע ארוך או ממערכת עמוסה בתפריטים, אני מגיע מהר יחסית למצב שבו צריך לנוע, לתקוף ולהגיב לשחקנים אחרים. זה חשוב במשחק נייד: אם יש לי כמה דקות פנויות, אני רוצה להבין מה המטרה בלי לקרוא מדריך ארוך. כאן, הקשר בין תנועה, קרב ושליטה בשטח נותן להתחלה כיוון ברור.

היעד הראשוני אינו רק להביס יריבים. הקרב מתנהל כמאבק קבוצתי בזמן אמת, ולכן כדאי לי לחשוב גם על המקום שבו הקבוצה נמצאת ועל מה היריב מנסה לעשות. זה שינוי קטן אך משמעותי לעומת משחקי פעולה שבהם כל תשומת הלב מופנית למדד חיסולים. לפעמים החלטה טובה היא להתרחק מעימות, להגיע לנקודה חשובה או לעזור לשחקן אחר, גם אם לא אני זה שמקבל את הרגע המרשים ביותר.

המשחק מצליח להפוך את הדקות הראשונות למובנות גם עבור מי שאינו מומחה במשחקי פעולה מקוונים. אני לומד את הקצב דרך ניסוי וטעייה: מתי להתקרב, מתי לחכות, ואיך לא להסתער לבד על כמה יריבים. עם זאת, אוהדי וואן פיס מקבלים שכבה נוספת של עניין, משום שהדמויות והאווירה נותנות לקרבות זהות ברורה יותר ממשחק פעולה אנונימי.

העצה הראשונה שלי לשחקן חדש היא לא למדוד הצלחה רק לפי תוצאת הקרב הראשון. במפגשים קבוצתיים יש מצבים שבהם תרומה שקטה חשובה יותר מרצף התקפות. אם אני מתרגל קודם את התנועה ואת הבנת המפה, במקום לרדוף אחרי כל יריב שנראה לעין, אני משתפר מהר יותר וגם נהנה יותר. זו אחת הנקודות שבהן המשחק מתגמל סבלנות כבר בשלב מוקדם.

פרסומות

איך ההתקדמות מרגישה בפועל

התקדמות טובה במשחק נייד צריכה לתת לי סימנים ברורים שאני לא דורך במקום. ב-Bounty Rush התחושה הזו מגיעה מהחזרה לקרבות, מהיכרות טובה יותר עם הדמויות ומהיכולת להבין מדוע קרב אחד התנהל טוב יותר מאחר. גם כאשר לא כל משחק מסתיים בניצחון, אני יכול לצאת ממנו עם מסקנה מעשית: הייתי חשוף מדי, לא שמרתי על אזור חשוב או בחרתי עימות שלא התאים למצב.

הדבר שאני אוהב כאן הוא שהשיפור אינו רק מספרי. ברור שיש ערך להתקדמות ולפתיחת אפשרויות, אבל השליטה עצמה נשארת גורם חשוב. שחקן שמכיר את קצב הדמות שלו, יודע מתי להשתמש ביכולת ומבין את תפקידו בקבוצה יכול להיראות יעיל יותר משחקן עם אוסף מרשים יותר, אך עם החלטות גרועות. זה נותן למשחק תחושה תחרותית אמיתית ולא הופך אותו מיד לתחרות של מי השקיע יותר.

הציצו בבלוג שלנו

מצד שני, ההתקדמות אינה תמיד מרגישה חלקה. במשחקים מקוונים, כל פער בין שחקנים מורגש מהר, במיוחד כאשר אני עדיין לומד את המערכות והיריב כבר מכיר אותן היטב. לכן כדאי להיכנס אליו בציפייה לתהליך ולא לתוצאה מיידית. מי שמחפש לפתוח הכול במהירות עלול להרגיש שהקצב איטי, בעוד שמי שנהנה מאיסוף הדרגתי ומלמידה מקרבות ימצא כאן סיבה לחזור.

אני ממליץ לשחקן חדש לבחור לעצמו יעד קטן לכל סבב משחקים. פעם אחת להתמקד בהישרדות, בפעם אחרת בתמיכה בקבוצה, ובפעם נוספת בלמידת דמות מסוימת. כך ההתקדמות אינה תלויה רק בפרס שמופיע בסוף הקרב. זו דרך פשוטה להפוך גם הפסד למשהו שימושי, והיא מפחיתה את התחושה שכל משחק חייב להסתיים בניצחון כדי להצדיק את הזמן.

עקומת הקושי: מתי המשחק מתחיל לדרוש יותר

בהתחלה אפשר לשחק בצורה אינטואיטיבית, אבל מהר מאוד מתברר שקרב קבוצתי אינו רק רצף של לחיצות התקפה. הקושי עולה כאשר אני פוגש יריבים שיודעים לנצל טעויות: כניסה לא מתוזמנת, התעלמות מהיעד או ניסיון לנצח קרב לבד. בשלב הזה המשחק מתחיל לבחון קבלת החלטות ולא רק מהירות תגובה.

המעבר הזה עשוי להפתיע. שחקן שמגיע ממשחקי פעולה פשוטים יותר עלול לחשוב שהפתרון הוא לתקוף חזק ומהר יותר, אך ב-Bounty Rush המיקום והעיתוי משפיעים מאוד על התוצאה. לפעמים עדיף להמתין כמה שניות מאחורי חבר לקבוצה, ולפעמים נסיגה קצרה מונעת מהיריב להפוך מצב סביר להפסד. אלה רגעים שבהם אני מרגיש שהמשחק דורש הבנה ולא רק אנרגיה.

החיסרון הוא שהמשחק לא תמיד נותן תחושת הסבר מלאה לכל טעות. אחרי הפסד, עליי לנתח בעצמי מה השתבש. עבורי זה חלק מהכיף, אבל לא כל שחקן רוצה ללמוד דרך כישלונות חוזרים. מי שמעדיף חוויה שמסבירה כל מערכת באופן הדרגתי ומפורט יותר עשוי להרגיש שהכניסה לרמה התחרותית מעט חדה.

תרגול יעיל הוא לצפות במה שקורה סביב הדמות שלי ולא להינעל על יריב יחיד. אם אני רודף אחרי שחקן שנמלט, אני עלול להשאיר את הקבוצה בלי הגנה במקום אחר. אם אני בודק את המצב לפני כל הסתערות, אני מזהה מתי הקרב מתאים לי ומתי הוא מלכודת. זה טיפ שנשמע בסיסי, אבל הוא משנה את התוצאות יותר משדרוג אקראי או החלפה תכופה של דמות.

מה גורם לי לחזור, ומה עלול ללחוץ עליי

הקצב הקצר יחסית של מפגשים מקוונים מתאים מאוד לשימוש יומיומי. בתרחיש מציאותי, אני יכול לשחק בזמן המתנה, בהפסקה או בערב שבו אין לי כוח להתחייב למשחק ארוך. קרב אחד נותן תחושת סיום ברורה, אבל כמה קרבות ברצף גם יכולים להפוך בקלות לשעה של משחק. זו נקודת חוזק גדולה עבור משחק נייד, משום שהוא עובד גם כפעילות קצרה וגם כמסגרת ארוכה יותר.

החזרה למשחק אינה נשענת רק על פעולה רגעית. יש גם תחושת איסוף, למידה ושיפור שמזינה את הסבב הבא. כשאני מרגיש שדמות מסוימת מתאימה לי יותר, או שהתחלתי להבין כיצד לנצל מצב מסוים בקרב, נוצרת מוטיבציה לנסות שוב. ההתקדמות עובדת טוב במיוחד כאשר אני מגדיר לעצמי מטרה ברורה ולא פותח את המשחק רק מתוך הרגל.

עם זאת, משחק חינמי עם רכישות בתוך המשחק צריך להיבחן גם דרך הלחץ שהוא יוצר. הטווח נע מכמה שקלים ועד כמעט שלוש מאות שקלים לפריט, ולכן חשוב להחליט מראש מה הגבול האישי שלי. אני לא רואה סיבה להוציא כסף רק מפני שהמשחק מציג אפשרות רכישה, ובוודאי לא כאשר אני עדיין לא יודע אם הדמויות והקצב מתאימים לי.

ההמלצה שלי היא לשחק תחילה בלי להוציא כסף, להבין את הקצב ואת סגנון ההתקדמות, ורק אחר כך להחליט אם רכישה באמת משפרת את החוויה. מי שמתקשה להתעלם מהצעות רכישה או מרגיש שכל הפסד מחייב השקעה נוספת, עלול ליהנות יותר ממשחק פעולה חד-פעמי או ממשחק תחרותי עם מודל פשוט יותר. כאן צריך להגיע עם משמעת אישית, במיוחד אם המשחק הופך לחלק מהשגרה.

עוד נקודת חיכוך היא התלות בחיבור ובשחקנים אחרים. אני לא מקבל את אותה חוויה בכל קרב, מפני שהקבוצה, היריבים וההחלטות של כולם משפיעים על התוצאה. יש משחקים שבהם אני מרגיש שהייתי חלק ממהלך קבוצתי מוצלח, ויש משחקים שבהם חוסר תיאום הופך את הכול למתסכל. מי שמעדיף שליטה מלאה בקצב ובתוצאה ימצא חוויה יציבה יותר במשחק פעולה לשחקן יחיד.

למי הוא מתאים יותר ממשחקי פעולה אחרים

בהשוואה למשחקי פעולה ניידים שמתמקדים רק בחיסול יריבים, Bounty Rush מציע סיבה טובה יותר להסתכל על כל הזירה. אני לא יכול להתייחס לכל מפגש כאילו הוא דו-קרב אישי, משום שההצלחה תלויה גם במצב הקבוצה ובמטרות שעל המפה. זה הופך אותו למעניין יותר עבור מי שאוהב החלטות מהירות עם הקשר, ולא רק תגובה מהירה.

בהשוואה למשחקי וואן פיס שמדגישים סיפור או איסוף, כאן הדגש הוא על השתתפות פעילה בקרבות מול אנשים אמיתיים. לכן הוא מתאים למי שרוצה להרגיש את הדמויות דרך משחק תחרותי, ולא רק לצפות בהן או להשתמש בהן בתוך מסע מובנה. אם הסיבה העיקרית שלי להורדה היא עלילה ארוכה, ייתכן שאעדיף משחק אחר מהעולם הזה.

היתרון של המשחק מול חלופות פעולה אחרות הוא הזהות שלו. הדמויות, האווירה והקרבות הקבוצתיים יוצרים שילוב שקל לזהות. החיסרון הוא שגם המעריצים הגדולים ביותר לא ייהנו אם הם לא אוהבים משחקים מקוונים תחרותיים. שם המותג יכול למשוך אותי פנימה, אבל הוא לא יפתור בעיות של תסכול, הפסדים או קצב התקדמות שלא מתאים לי.

המשחק מתאים במיוחד לשלושה סוגי שחקנים: מעריצי וואן פיס שרוצים פעולה בזמן אמת, אנשים שאוהבים משחקים קצרים עם יעד ברור, ושחקנים שנהנים ללמוד דרך חזרה על אותם מצבים. הוא פחות מתאים למי שמחפש משחק ללא רכישות בתוך המשחק, חוויה שקטה ללא תלות בקבוצה, או מערכת שבה אפשר להגיע לתוצאה טובה בלי להשקיע זמן בלמידה.

האם כדאי להתחיל היום

העובדה שהוא זמין בחינם הופכת את ההחלטה לקלה: אין צורך להתחייב מראש. אפשר להתחיל, לשחק כמה סבבים, לבדוק אם השליטה מרגישה טבעית ולראות האם המפגשים המקוונים מעניינים אותי גם אחרי ההתלהבות הראשונית. הוא זמין בגרסה נוכחית 90000, ותאריך ההשקה המקורי שלו הוא 29 במרץ 2018, כך שמדובר במשחק ותיק יחסית ולא בניסוי קצר שנעלם מיד.

הוותק הזה מורגש לטובה בכך שהרעיון הבסיסי כבר ברור ומגובש, אך הוא גם אומר שהשחקן החדש נכנס לסביבה שבה אחרים עשויים להכיר את המשחק טוב ממנו. אני לא הייתי נבהל מהפער בתחילת הדרך. הייתי נותן לעצמי זמן ללמוד דמות אחת או שתיים, להבין את מטרות הקרב ולשפר החלטה אחת בכל פעם.

אם אתם משחקים בטלפון בזמן נסיעות או בהפסקות, כדאי לזכור שהמיקוד בזמן אמת דורש תשומת לב. זה לא משחק אידיאלי לרגע שבו אני יודע שאצטרך להפסיק בכל שנייה, מפני שפעולה אחת לא מתוזמנת יכולה להשפיע על הקבוצה. לעומת זאת, בערב פנוי או בזמן שבו אפשר להתרכז, הקרבות הקצרים נותנים תחושת מעורבות טובה בלי לדרוש התחייבות למסע ארוך.

גם שאלת הגיל חשובה. דירוג PEGI 12 מציב אותו כמשחק שמתאים לבני נוער ומעלה במסגרת הדירוג, אך הורים עדיין צריכים להתייחס לרכישות בתוך המשחק ולמגע עם שחקנים אחרים כפי שהיו עושים בכל משחק מקוון. עבור מבוגר שמחפש פעולה תחרותית, זו אינה בעיה בפני עצמה, אבל היא כן חלק מההחלטה אם להתקין אותו במכשיר משפחתי.

פסק הדין שלי על קצב ההתקדמות

אחרי שבחנתי את המטרות הראשוניות, סימני השיפור, העלייה בקושי והלחץ האפשרי סביב ההתקדמות, אני חושב שהמשחק מצליח בעיקר כאשר אני מתייחס אליו כאל משחק מיומנות עם שכבת איסוף, ולא כאל מכונה לפתיחת פרסים מהירה. הקרבות נותנים לי סיבה לחזור, אבל הסיבה החזקה ביותר היא התחושה שאני מבין את המצב טוב יותר מאשר קודם.

הוא אינו מושלם. התלות בקבוצה יכולה להפוך משחק טוב למתסכל, העקומה התחרותית אינה תמיד עדינה, ומודל הרכישות דורש תשומת לב כדי שלא אוציא כסף מתוך לחץ. בנוסף, מי שאינו מתחבר לוואן פיס או למשחקי פעולה מקוונים כנראה לא ימצא כאן סיבה מספקת להישאר. אלה לא פגמים קטנים שאפשר להתעלם מהם, אלא תנאים שצריך לקבל לפני שמתחילים.

ובכל זאת, אני ממליץ עליו למעריץ וואן פיס שרוצה קרבות בזמן אמת ולא מסתפק בצפייה בדמויות. החוזקה האמיתית שלו היא השילוב בין פעולה אישית לבין אחריות קבוצתית: אני יכול להשפיע על הקרב דרך תנועה, עיתוי והחלטות, אבל איני משחק לבד. אם זה בדיוק סוג המתח שאתם מחפשים, ההורדה בחינם הופכת את הניסיון לכדאי.

הגישה הנכונה מבחינתי היא להתחיל לאט, לא לרדוף אחרי כל שדרוג, ולהציב גבול ברור לרכישות. תנו למשחק להראות לכם אם אתם נהנים מהלמידה ומהקרבות עצמם, ולא רק מהדמויות האהובות. אם אחרי כמה מפגשים אתם עדיין מחכים שהחוויה תיהפך לסיפור לשחקן יחיד או לקרב רגוע יותר, כנראה שחלופה אחרת תתאים לכם. אם אתם נהנים מהקצב, מהתחרות ומהרגע שבו החלטה קטנה משנה את התוצאה, יש כאן משחק פעולה נייד שקל לחזור אליו שוב ושוב.