Rise of Castles: Ice and Fire

ניתוח מאת Appcrazy

בפעם הראשונה שפתחתי את Rise of Castles: Ice and Fire, לא קיבלתי משחק שאפשר “לסיים” בכמה דקות, אלא עולם אסטרטגי שדורש סבלנות, תכנון והבנה של סדרי עדיפויות. הרעיון הבסיסי ברור: מתחילים מטירה, מחזקים את הסביבה שלה, מפתחים צבא ומנסים להפוך את ההתיישבות הקטנה למעצמה. בפועל, ההחלטות הקטנות בתחילת הדרך משפיעות על קצב ההתקדמות הרבה יותר ממה שנדמה.

זהו משחק אסטרטגיה חינמי של Long Tech Network Limited, עם דירוג ממוצע של 4.6 מתוך יותר ממיליון דירוגים ויותר מעשרה מיליון התקנות. הנתונים האלה מסבירים למה הוא מושך קהל גדול, אבל הם לא מחליפים את השאלה החשובה באמת: האם סגנון המשחק מתאים לכם? בעיניי, הוא מתאים במיוחד למי שאוהב לבנות בהדרגה, לבדוק מה משתלם עכשיו ולחזור למשחק כמה פעמים ביום. מי שמחפש משחק פעולה מיידי או חוויה שאפשר לשחק בה בלי לחשוב, עלול להרגיש שהוא עובד יותר מדי.

מה מחכה לכם בתוך הטירה

החוויה בנויה סביב התקדמות מצטברת. אתם לא מקבלים מיד ממלכה מרשימה, אלא מתחם שצריך להפוך למקום יעיל ובטוח יותר. כל פעולה פותחת אפשרות נוספת, וכל שדרוג יוצר צורך חדש: מבנה שדורש משאבים, יחידה שצריך לחזק, או משימה שמכוונת אתכם לאזור הבא של המשחק.

המשיכה העיקרית עבורי היא התחושה שכל כניסה למשחק יכולה לקדם משהו. גם כשאין זמן לשבת זמן רב, אפשר לבדוק מה הסתיים, להתחיל פעולה חדשה ולחזור מאוחר יותר. מצד שני, הקצב אינו תמיד אחיד. בהתחלה יש תחושת תנופה, אך בהמשך נדרשת יותר בחירה בין מטרות, והמתנה או השקעה לא נכונה מורגשות יותר.

המשחק מסווג כאסטרטגיה, והוא אכן מתגמל חשיבה מוקדמת יותר מאשר לחיצה מהירה. לא מספיק לבנות כל דבר שנפתח. כדאי להבין מה יעזור לכם בטווח הקרוב ומה רק ייראה מרשים על המסך. אם אתם אוהבים משחקים שבהם מתקבלת החלטה אחת, ואז מחכים לראות את התוצאה שלה, יש כאן בסיס מעניין.

העולם של הטירה אינו רק קישוט. הוא משמש כמסגרת לכל הבחירות: מה לפתח, במה להגן, מתי לצאת לפעולה ומתי להישאר במצב של הכנה. אני ממליץ לא להתייחס לכל משימה כאל הוראה שחייבים לבצע מיד. לפעמים נכון יותר להשלים קודם פעולה שמחזקת את הבסיס, גם אם היא פחות נוצצת.

פרסומות

למי המשחק מתאים, ולמי פחות

הוא מתאים לשחקנים שאוהבים לראות מספר מערכות מתקדמות במקביל. אם אתם נהנים מרשימות משימות, שדרוגים וקבלת החלטות קטנות לאורך היום, סביר שתמצאו כאן שגרה נעימה. הוא גם יכול להתאים למי שאוהב משחקי אסטרטגיה חברתיים, שבהם ההתקדמות אינה רק עניין של קרב יחיד אלא של בניית מעמד לאורך זמן.

לעומת זאת, לא הייתי ממליץ עליו למי שמעדיף משחק קצר עם התחלה, אמצע וסוף ברורים. גם שחקנים שנרתעים מרכישות בתוך משחק צריכים להיכנס עם ציפיות נכונות. המשחק עצמו חינמי, אך קיימות רכישות בתוך האפליקציה בטווח של כמה שקלים ועד מאות שקלים לפריט. אפשר ליהנות גם בלי לשלם, אבל צריך להיות מוכנים לכך שהמשחק מציג מסלול שבו תשלום עשוי לקצר תהליכים או להקל על ההתקדמות.

הציצו בבלוג שלנו

הדירוג PEGI 12 חשוב גם הוא. לא מדובר באפליקציה שמיועדת לילדים קטנים, ובמיוחד לא הייתי משאיר שחקן צעיר ללא הגדרות רכישה מתאימות במכשיר. ההמלצה שלי להורים היא לבדוק מראש מי משתמש בחשבון התשלום ולשוחח עם הילד על ההבדל בין התקדמות במשחק לבין הוצאה אמיתית.

הצעדים הראשונים אחרי ההתקנה

הגרסה הנדרשת היא Android 5.0 ומעלה, כך שהמשחק נגיש גם למכשירים שאינם חדשים במיוחד. לאחר ההתקנה, כדאי לתת למסך הפתיחה וההדרכה להוביל אתכם במקום לדלג על הכול. בשלב הראשון המטרה אינה להבין כל מערכת, אלא ללמוד את השפה של המשחק: איפה רואים משימות, איך מזהים פעולה שהסתיימה ומה מצביע על הצעד הבא.

אני מציע להתחיל בצורה מסודרת. קודם כול, עברו על הטירה והסתכלו אילו מבנים כבר זמינים. אחר כך בדקו את המשימות הפעילות, ורק אז התחילו לבזבז משאבים. הטעות הנפוצה היא ללחוץ על כל כפתור שנראה פעיל. זה יוצר תחושת התקדמות, אבל עלול להשאיר אתכם בלי מספיק משאבים בדיוק כשנפתח שדרוג חשוב.

במקום לפזר את ההשקעה על כל האפשרויות, בחרו מטרה אחת קצרה וברורה. למשל, להתמקד בשדרוג שמסייע לפתוח את המשך ההדרכה או לשפר את היכולת להתמודד עם האתגר הקרוב. כך קל יותר להבין מה כל פעולה עושה, ולא רק לצפות באנימציות של בנייה.

הטיפ הראשון שלי הוא לשמור את מסך המשימות כמצפן, אבל לא כתחליף לחשיבה. משימה יכולה לסמן מה המשחק רוצה שתעשו, אך היא לא תמיד מסבירה מה כדאי לעשות לפני כן. אם פעולה מסוימת דורשת משאב שאתם עומדים לבזבז על דבר שולי, עצרו לרגע ובדקו את כל האפשרויות הזמינות.

איך להגיע להצלחה הראשונה בלי לבזבז משאבים

הצלחה ראשונה במשחק כזה אינה בהכרח כיבוש גדול. מבחינתי, היא מתרחשת כשאתם מצליחים להשלים רצף קטן: לבחור שדרוג, להפעיל אותו, לאסוף את התוצאה ולהשתמש בה כדי לפתוח את הצעד הבא. הרצף הזה מלמד אתכם את הקצב האמיתי של המשחק ומונע תחושה שאתם רק מחכים.

בתרחיש יומיומי, נניח שיש לכם כמה דקות לפני יציאה לעבודה או ללימודים. במקום לנסות לפתור את כל הממלכה, פתחו את המשחק, אספו תוצאות שהושלמו, בדקו איזו פעולה יכולה להתקדם בזמן שאתם עסוקים והפעילו אותה. בערב, חזרו כדי לבדוק מה השתנה. השיטה הזו יעילה יותר מניסיון לבצע הכול בבת אחת, משום שהיא הופכת את זמני ההמתנה לחלק מתוכנית העבודה.

הצלחה מוקדמת דורשת גם להבחין בין משאב זמין לבין משאב שכדאי לשמור. המסך עשוי לעודד אתכם להשתמש מיד במה שיש, אבל לא כל יתרה פנויה היא הזמנה להוצאה. אני משתדל לשמור מרווח קטן למקרה שמשימה חדשה תדרוש פעולה בלתי צפויה. זה אולי מאט שדרוג לא דחוף, אך מונע מצב שבו כל המערכת נעצרת בגלל החלטה אחת.

תובנה נוספת היא שההדרכה אינה רק רצף של הוראות. היא גם דרך ללמוד אילו פעולות המשחק מחשיב כחשובות. אם אתם מבחינים שהמערכת מחזירה אתכם שוב ושוב לסוג מסוים של משימה, אל תתייחסו אליו כמטלה מקרית. כנראה שזה חלק מהלולאה המרכזית, וכדאי להבין אותו מוקדם במקום לנסות לעקוף אותו.

הבלבול הנפוץ בין התקדמות מהירה להתקדמות טובה

אחד הדברים שעלולים לבלבל שחקן חדש הוא שכל פעולה נראית חיובית. בנייה, חיזוק, משימה או פתיחת אפשרות חדשה מעניקים תחושת תנועה. אבל אסטרטגיה טובה נמדדת גם במה שלא עשיתם. אם אתם משקיעים בכל כיוון במקביל, אתם עשויים לקבל טירה עם הרבה אפשרויות אך בלי יתרון ברור.

אני ממליץ לבחור בכל שלב תפקיד מרכזי לטירה. האם אתם מנסים להתקדם דרך משימות? האם אתם מתכוננים לאתגר קרוב? האם אתם רוצים לחזק את היכולת לייצר משאבים? ההחלטה לא חייבת להיות קבועה, אך היא צריכה להיות ברורה לכמה פעולות רצופות. כך תוכלו לזהות מה עזר ומה רק צרך זמן.

בלבול נוסף נוצר כאשר המשחק מציג אפשרויות רבות לפני שהשחקן מבין את הקשר ביניהן. במקרה כזה, אל תמהרו לפתוח כל מסך ולשנות כל הגדרה. קחו פעולה אחת שאתם מכירים, עקבו אחר התוצאה שלה, ורק אחר כך עברו למערכת הבאה. לימוד הדרגתי חוסך טעויות ומפחית את העומס.

כדאי גם להפריד בין משימות שמקדמות אתכם לבין משימות שמספקות תחושת השלמה. שתיהן יכולות להיות שימושיות, אבל לא באותה מידה בכל רגע. כשאתם עומדים לפני שדרוג משמעותי, עדיף להתמקד במה שפותח אותו. כשאין לכם זמן לחשיבה, אפשר להשלים משימה פשוטה יותר ולשמור על רצף הפעילות.

המעבר מקריאה לפעולה אסטרטגית

אחרי שהבנתם את הבסיס, המשחק מתחיל לבחון אתכם דרך בחירות ולא דרך הסברים. בשלב הזה אני מציע לנהל לעצמכם סדר עדיפויות קצר: מה חייב להסתיים עכשיו, מה יכול לחכות, ומה לא שווה את המשאב שהוא דורש. שלוש קטגוריות כאלה מספיקות כדי להפוך את המסך העמוס לתוכנית עבודה.

היתרון של הגישה הזו הוא שאפשר לשחק גם בלי להיות מחוברים לתקופות ארוכות. אתם לא חייבים לזכור כל פרט. מספיק להשאיר לעצמכם מטרה אחת ברורה לכניסה הבאה. לדוגמה, להתחיל פעולה שמקדמת את הטירה, לבדוק אם יש משימה זמינה ולצאת. בפעם הבאה כבר תדעו בדיוק מה לבדוק.

מצד שני, מי שמחפש שליטה מלאה בכל רגע עלול להתאכזב. חלק מההנאה נובעת מתכנון סביב זמן, ולא רק מהחלטה מיידית. זהו משחק שמבקש מכם לקבל את העובדה שלא כל דבר קורה מיד. אם אתם מעדיפים שכל לחיצה תייצר תוצאה ברורה במקום, משחק אסטרטגיה ישיר יותר עשוי להתאים לכם טוב יותר.

כאן גם נמצא ההבדל בינו לבין משחקי אסטרטגיה פשוטים יותר בטלפון. במשחקים קלים יותר אפשר לעיתים לבחור יחידה, לבצע מהלך ולראות מיד אם הצלחתם. כאן ההצלחה נבנית מכמה שכבות: הכנה, השקעה, המתנה, בדיקה והתאמה. זה מעמיק את החוויה, אך גם דורש יותר סבלנות ומודעות למה שקורה מחוץ לקרב עצמו.

מה לעשות כשהקצב נעצר

כשההתקדמות נעשית איטית יותר, התגובה הראשונה שלי היא לא לפתוח מיד את הארנק. קודם אני בודק אם השקעתי במשימות שאינן תומכות במטרה הנוכחית, אם נשארה פעולה שהושלמה אך לא נאספה, ואם יש דרך להשתמש טוב יותר במה שכבר קיים. לעיתים הבעיה אינה מחסור אמיתי אלא סדר פעולות לא יעיל.

אם בכל זאת אתם בוחרים לרכוש פריט, עשו זאת רק אחרי שאתם מבינים מה הוא משנה עבורכם. רכישה שמקצרת המתנה יכולה להיות נוחה, אך היא אינה בהכרח פותרת בעיית תכנון. ברגע שהשחקן אינו יודע מה היעד הבא, גם קיצור של פעולה אחת לא יוצר בהכרח התקדמות טובה.

טווח הרכישות בתוך המשחק רחב, ולכן אני רואה בשליטה עצמית חלק מהאסטרטגיה, לא רק עניין טכני. קבעו לעצמכם כלל לפני שאתם מתחילים: האם אתם משחקים ללא תשלום, או שיש לכם תקציב מוגבל וברור? ההחלטה מראש מונעת מצב שבו כמה רכישות קטנות מצטברות בלי שהרגשתם.

יש גם דרך להתמודד עם עצירה בלי להרגיש שהמשחק ננטש. אפשר להפוך את זמן ההמתנה להזדמנות לבחון את המבנה של הטירה, ללמוד את המשימות או לתכנן את סדר הפעולות הבא. אם אתם מצליחים לראות בהמתנה חלק מהקצב ולא תקלה, החוויה נעשית רגועה יותר.

איך להשתמש במשחק בשגרה בלי לתת לו לנהל את היום

הפורמט מתאים לכניסות קצרות, אבל הוא עלול לעודד בדיקה חוזרת אם לא מציבים גבול. אני מעדיף לקבוע לעצמי שניים או שלושה חלונות קבועים ביום, ובכל אחד מהם לבצע מטרה מוגדרת. זה משאיר את המשחק מהנה ומונע מצב שבו אני פותח אותו שוב ושוב בלי לדעת למה.

לשחקן חדש אני מציע להכין רשימה קטנה בראש: לאסוף, לבדוק משימות, לבחור פעולה אחת, לצאת. אחרי כמה ימים אפשר להוסיף בדיקה של הצבא או של ההגנות, אבל אין צורך לנסות לזכור את כל המערכות מיד. הסדר הזה גם עוזר לזהות במהירות אם משהו דורש תשומת לב.

משפחה או חברים יכולים ליהנות מהמשחק אם הם אוהבים להשוות התקדמות ולדבר על החלטות, אך לא הייתי מציג אותו כמשחק חברתי קליל בלבד. יש בו עומק שמתגלה בהדרגה, והקצב האישי של כל שחקן עשוי להיות שונה. מי שאוהב להתקדם בקצב שלו ירגיש חופש, בעוד שמי שמחפש תחרות מיידית עלול להרגיש שהדרך ארוכה.

השוואה למשחקי אסטרטגיה אחרים בטלפון

בהשוואה למשחקי בנייה פשוטים, Rise of Castles: Ice and Fire נותן משקל גדול יותר לתכנון מתמשך ולניהול סדרי עדיפויות. הוא אינו מסתפק בתחושה של “בניתי משהו יפה”, אלא דוחף אתכם לחשוב מה הטירה מסוגלת לעשות בהמשך. זו נקודת חוזק עבורי, אך היא גם הופכת את הכניסה הראשונה לפחות אינטואיטיבית.

בהשוואה למשחקי קרבות טקטיים, הדגש כאן פחות ממוקד במהלך יחיד ויותר בהתפתחות של המערכת כולה. אם אתם רוצים להזיז יחידות על מפה ולפתור קרב קצר, יש אפשרויות מתאימות יותר. אם אתם נהנים מהכנה, צבירת יתרון ובחירה מתי לפעול, כאן תקבלו חוויה מספקת יותר.

היתרון שלו על פני משחקים שמסתיימים במהירות הוא שיש סיבה לחזור גם אחרי כניסה קצרה. החיסרון הוא שההתקדמות יכולה להרגיש פחות מיידית, במיוחד כאשר אתם מתעקשים לשחק בלי רכישות. לכן הבחירה תלויה לא רק בז’אנר שאתם אוהבים, אלא גם בכמות הסבלנות שיש לכם לקצב שנבנה לאורך זמן.

האם כדאי להתקין ולמי הייתי ממליץ

אחרי שביליתי איתו זמן, אני רואה ב-Rise of Castles: Ice and Fire בחירה טובה למי שרוצה משחק אסטרטגיה נייד עם טירה שמתפתחת בהדרגה, משימות שמכוונות את ההתחלה והחלטות שמתגמלות תכנון. הוא חינמי להתקנה, תומך במכשירים מגרסת Android 5.0 ומעלה, ונמצא בחנות מאז 1 באוגוסט 2018.

הייתי ממליץ עליו לחבר שאוהב להיכנס בבוקר, להפעיל כמה פעולות, לבדוק את התוצאה בערב ולבנות לעצמו תוכנית קטנה ליום הבא. הייתי מזהיר מראש מפני הרכישות בתוך המשחק ומהעובדה שהקצב אינו תמיד מהיר. זו אינה אזהרה שמבטלת את המשחק, אלא חלק מההבנה של מה מקבלים.

הדבר שהכי עזר לי היה להפסיק למדוד הצלחה לפי כמות הכפתורים שלחצתי עליהם. ברגע שמתחילים למדוד אותה לפי איכות ההחלטה והיכולת להכין את הצעד הבא, הטירה מרגישה פחות כמו רשימת משימות ויותר כמו מערכת אסטרטגית אמיתית.

בסופו של דבר, המשחק אינו מתאים לכל אחד, אך הוא מצליח לתת תחושת התקדמות ברורה למי שמוכן להשקיע בהדרגה. התחילו לאט, שמרו משאבים למטרות חשובות, אל תמהרו לשלם כדי לפתור בלבול, והגדירו לעצמכם שגרת משחק שלא משתלטת על היום. אם זה נשמע לכם כמו סוג הכיף שלכם, יש כאן עולם טירות ששווה לתת לו הזדמנות.