Slay the Spire

ניתוח מאת Appcrazy

יש משחקי קלפים שמבקשים ממני לבנות חפיסה מושלמת מראש, ויש משחקים שמכריחים אותי לקבל החלטות טובות מתוך מצב משתנה. Slay the Spire שייך לסוג השני, וזה בדיוק מה שהופך אותו למעניין כל כך בטלפון. במקום לעבור במסלול קבוע ולחזור שוב על אותן פעולות, אני מתקדם במעלה צריח שנבנה מחדש בכל ניסיון, בוחר קרבות, אירועים, מנוחות ואוצרות, ומנסה להרכיב חפיסה שתוכל להתמודד עם מה שמחכה בהמשך.

זהו משחק קלפים טקטי של Humble Games, עם דירוג ממוצע של 4.1 מתוך 5 על סמך בערך 28 אלף דירוגים, והוא כבר הגיע ליותר ממיליון התקנות. המחיר בחנות הוא 31.90 ₪, והוא מסומן PEGI 7. בעיניי, אלה פרטים חשובים בעיקר מפני שזה אינו משחק חינמי שמבקש למשוך אותי לכמה דקות ואז להוביל אותי לרכישות קטנות; כאן מדובר בחוויה בתשלום שמבוססת על חשיבה, ניסוי חוזר וסבלנות.

איך המשחק מרגיש היום על מסך קטן

בלב החוויה נמצאת ריצה אחת בצריח. אני בוחר דמות, מתקדם בין צמתים על מפה, ובכל קרב מקבל קלפים שמאפשרים לתקוף, להגן, להפעיל יכולות או לשנות את מצב הקרב. לאחר כל ניצחון אני בדרך כלל בוחר קלף חדש, אבל הבחירה הזאת אינה תמיד מתנה. חפיסה גדולה מדי עלולה להפוך לפחות עקבית, וקלף שנראה חזק ברגע מסוים עשוי להפריע לתוכנית שלי כמה מפגשים אחר כך.

הקצב מבוסס על תורות, ולכן המשחק מתאים מאוד לטלפון. אני יכול לעצור באמצע קרב, לחשוב על סדר הפעולות, לבדוק מה היריב עומד לעשות ולחזור להחלטה בלי לחץ של שעון. מצד שני, אין כאן תחושה של משחק קלפים מהיר שאפשר לסיים תוך דקה. גם אם כל תור קצר, כל החלטה מצטברת ומשפיעה על המשך הריצה.

המסך הקטן אינו פוגע בעיקר. הקלפים מוצגים בצורה ברורה, המפה מאפשרת לבחור את הכיוון הבא, והשליטה במגע מרגישה טבעית אחרי כמה דקות. עם זאת, כשיש הרבה סמלים, חפצים והשפעות זמניות, צריך להתרגל לקרוא את הפרטים בקפידה. מי שמעדיף ממשק גדול ומרווח עשוי להרגיש צפיפות, במיוחד בקרבות שבהם מצטברים כמה אפקטים במקביל.

הדבר שהכי הרשים אותי הוא שהמשחק אינו מודד הצלחה רק לפי כמות הנזק שאני מסוגל לגרום. לפעמים עדיף להוסיף הגנה, לפעמים כדאי לדלג על קלף, ולפעמים מסלול מסוכן יותר משתלם מפני שהוא מציע הזדמנות לחזק את החפיסה. החלטה טובה אינה תמיד זו שמרגישה חזקה עכשיו, אלא זו שמשאירה לי אפשרויות גם בעוד כמה קרבות.

פרסומות

ההתקדמות בנויה סביב החלטות, לא סביב איסוף אוטומטי

במשחקי קלפים רבים אני מרגיש שהמטרה היא לאסוף עוד ועוד קלפים חזקים. כאן, דווקא הסינון חשוב. כל קלף נוסף משנה את הסיכוי שאמשוך את הקלפים שאני באמת צריך, ולכן אני לומד להתייחס לחפיסה כאל כלי מדויק ולא כאל אלבום. זו אחת הסיבות שהמשחק ממשיך להרגיש שונה גם אחרי שאני כבר מכיר את העקרונות הבסיסיים.

יש גם שכבה של חפצים קבועים שמעניקים יתרונות ומשנים את הדרך שבה אני בונה את הריצה. חפץ מסוים יכול להפוך שילוב בינוני לתוכנית אמיתית, בעוד שחפץ אחר עשוי לגרום לי לבחור מסלול או סגנון משחק שלא הייתי מנסה בדרך כלל. לא תמיד ברור מיד מהו השילוב הטוב ביותר, ולכן חלק גדול מההנאה מגיע מהבנה הדרגתית ולא מגילוי פתרון מוכן.

הציצו בבלוג שלנו

הטיפ החשוב ביותר שלי למתחילים הוא לא לחפש “חפיסה מושלמת” כבר מהריצה הראשונה. עדיף לשים לב למה שהדמות הנוכחית עושה היטב, לבחור מספר קטן של כיוונים הגיוניים ולבדוק אם הם עובדים יחד. אם אני לוקח קלף רק מפני שהוא חזק בפני עצמו, אני עלול ליצור חפיסה שמכילה הרבה רעיונות טובים אבל אינה מצליחה לבצע אף אחד מהם בעקביות.

למה הפסד אינו מרגיש כמו בזבוז זמן

ריצה שהסתיימה אינה משאירה אותי בידיים ריקות מבחינת הידע. אני מבין אילו אויבים הענישו אותי, באיזה שלב החפיסה התחילה להתפרק, ואילו בחירות מוקדמות הגבילו אותי בהמשך. המשחק אינו מבטיח שכל ניסיון יצליח, וגם לא מנסה להסתיר את האקראיות. במקום זאת, הוא נותן לי מספיק שליטה כדי שאוכל לשאול אם ההפסד נבע ממזל גרוע או מהחלטה שאפשר היה לקבל אחרת.

ההבחנה הזאת חשובה. לפעמים אגיע לקרב עם שילוב לא נוח של קלפים ואבין שאין לי פתרון טוב. אבל ברוב המקרים, אחרי כמה ניסיונות, אני מגלה שהבעיה התחילה הרבה לפני הקרב האחרון: לקחתי יותר מדי קלפים, התעלמתי מהגנה, בחרתי מסלול שלא התאים לחפיסה או הימרתי על שילוב שעדיין לא היה מוכן. כך המשחק מתגמל למידה ולא רק תגובה מהירה.

הוא גם מתאים למי שאוהב לשחק באותו משחק לאורך זמן בלי לקבל תוכן חדש בכל רגע. הסיפוק אינו מגיע רק מהפתעה, אלא מהיכולת לזהות דפוסים, לקרוא את המפה טוב יותר ולבנות תוכנית גמישה. אם אני רוצה משחק רגוע שמתקדם תמיד באותו מסלול, זו עלולה להיות חוויה מתישה. אם אני נהנה לשפר את קבלת ההחלטות שלי, כל ניסיון מוסיף משהו.

מה השתנה, למי זה מתאים ומה עדיין דורש סבלנות

הגרסה הנוכחית היא 2.6.0, והמשחק יצא ב־22 בינואר 2021. השילוב הזה מצייר תמונה של מוצר שכבר נמצא בשלב בוגר יחסית, ולא של משחק חדש שמנסה עדיין להחליט מה הוא רוצה להיות. מבחינתי, המשמעות היא שהחוויה המרכזית מרגישה מגובשת: המבנה של הריצות, הקרבות והבחירות אינו ניסוי זמני, אלא בסיס יציב שאפשר ללמוד לעומק.

אני נזהר לא לפרש מספר גרסה כהבטחה לתכונה מסוימת. מה שאפשר לומר בביטחון הוא שהגרסה הנוכחית היא זו שכדאי לבחון כשמתקינים, ושמי שחוזר למשחק אחרי הפסקה צריך להסתכל על מספר הגרסה במכשיר שלו כדי לוודא שהוא מפעיל את המהדורה העדכנית הזמינה עבורו. עבור משתמשים ותיקים, זה חשוב פחות בגלל שינוי חיצוני בולט ויותר מפני שחוויית משחק יציבה מאפשרת לחזור לאסטרטגיות מוכרות ולגלות בהן עומק נוסף.

במילים אחרות, אין כאן תחושה שאני צריך לחכות שהמשחק “יתבגר” כדי ליהנות ממנו. הוא כבר מתאים למי שרוצה משחק קלפים מלא ולא הדגמה קצרה. יחד עם זאת, משתמש חדש לא צריך לצפות שכל המערכות יהיו מובנות מיד. חלק מההנאה מגיעה מהתנסות, אבל מי שמחפש הסבר ארוך לכל אפשרות עלול להרגיש שהמשחק זורק אותו למים ומצפה ממנו ללמוד דרך טעויות.

תרחיש שימוש יומיומי: נסיעה קצרה, הפסקת צהריים או ערב בבית

אני יכול לדמיין את עצמי פותח את המשחק בזמן המתנה או בהפסקה, מתחיל ריצה ומבצע כמה קרבות. אם הזמן נגמר, המבנה מבוסס התורות מאפשר לי לעצור בלי לאבד את הריכוז. כשיש לי ערב פנוי, אני יכול להמשיך עד סוף הריצה ולנסות להבין אם החפיסה שבניתי מסוגלת לעבור את האתגרים המאוחרים יותר.

הנקודה המעשית היא שהמשחק מתאים יותר לזמן שבו אני מוכן לחשוב מאשר לזמן שבו אני רק רוצה להעביר אצבע על המסך. גם קרב קצר יכול להשאיר אותי עסוק בבחירה הבאה, והחלטה שנראית קטנה עשויה להשפיע על כל המשך הריצה. לכן אני לא ממליץ עליו למי שמחפש משחק רקע בזמן צפייה בסרטון או שיחה; הוא דורש תשומת לב אמיתית.

הוא גם מתאים לשני סוגים שונים של שחקנים. הראשון הוא מי שאוהב משחקי אסטרטגיה אבל אינו רוצה לנהל עולם שלם או ללמוד מערכת מורכבת של יחידות ומשאבים. השני הוא חובב משחקי קלפים שמעריך בניית חפיסה, אך רוצה שהחפיסה תיווצר מחדש בכל ניסיון ולא תהיה רק אוסף קבוע של קלפים שנאספו לאורך חודשים.

הבדל מול משחקי קלפים רגילים

בהשוואה למשחק קלפים תחרותי טיפוסי, כאן אני לא מתמודד מול שחקן אחר שמחזיק חפיסה משלו. היריב הוא שילוב של מסלול, אויבים, אירועים והגרלות. זה מפחית את הלחץ של מטא תחרותי, אבל גם אומר שאין תחושת ניצחון חברתית או קריאה של יריב אנושי. מי שמחפש משחק מול חברים, דירוגים תחרותיים או התאמות מקוונות, כנראה יעדיף אפשרות אחרת.

בהשוואה למשחקי קלפים פשוטים יותר, כמו משחקי סוליטר או משחקי התאמה, כאן יש הרבה יותר משקל לכל החלטה. אי אפשר בדרך כלל לשחק על אוטומט ולצפות שהחפיסה תציל אותי. לעומת זאת, בהשוואה למשחקי תפקידים גדולים, הוא מציע מבנה ממוקד יותר: אין צורך לנהל דמות במשך עולם פתוח ארוך, וההתקדמות מתרכזת בקרבות ובבחירות של הריצה.

היתרון של המבנה הזה הוא יעילות. אני מקבל תחושה של מסע, אבל בלי התחייבות לקמפיין ארוך באותו קובץ שמירה. החיסרון הוא שהאיפוס הוא חלק מהעניין, ולכן מי שנקשר לדמות ורוצה לראות אותה מתחזקת באופן קבוע עלול להתאכזב. המשחק אינו בנוי סביב קו התקדמות פשוט שבו כל ניסיון הופך את הבא לקל יותר.

שלושה הרגלים שמשפרים את הריצות

ההרגל הראשון הוא להסתכל על המפה לפני שאני מחליט על הקרב הבא. מסלול עם יותר מדי קרבות עשוי לספק הזדמנויות לחיזוק, אבל גם לשחוק את נקודות החיים לפני מפגש חשוב. מסלול רגוע יותר עשוי להיראות פחות משתלם, אך לפעמים הוא מאפשר לי להגיע מוכן יותר. הבחירה תלויה במצב החפיסה, ולא רק בסמל שנראה הכי מפתה.

ההרגל השני הוא להפריד בין “קלף טוב” לבין “קלף טוב לחפיסה שלי”. אם החפיסה שלי כבר מתפקדת סביב הגנה והמתנה להזדמנות, קלף התקפה אקראי לא בהכרח יעזור. אם חסר לי נזק, הוספת עוד הגנה עלולה להאריך את הקרב עד שהיריב יכריע אותי. אני משתדל לשאול מה חסר לי כרגע ומה עלול להפריע לתוכנית שכבר עובדת.

ההרגל השלישי הוא לא להפעיל את כל המשאבים מיד. לעיתים עדיף לשמור יכולת או חפץ לרגע שבו הוא משנה את הקרב, במקום להשתמש בו רק מפני שהוא זמין. זה נכון במיוחד כשאני יודע שהקרב הבא עלול להיות קשה יותר. המשחק מתגמל תזמון, לא רק שימוש מהיר בכל מה שנמצא בידי.

טיפ נוסף, שפחות ברור בהתחלה, הוא לבדוק את מצב החפיסה אחרי כל כמה בחירות ולא רק אחרי ניצחון. אם אני ממשיך לקחת קלפים בלי לעצור ולחשוב על היחס בין התקפה, הגנה ואפקטים, אני עלול להתרחק מהתוכנית המקורית בלי לשים לב. עצירה קצרה לפני הצומת הבא יכולה להיות שווה יותר מעוד קלף נוצץ.

איפה החוויה עלולה להיתקע

האקראיות היא גם החוזקה וגם המגבלה המרכזית. היא יוצרת ריצות מפתיעות ומונעת פתרון יחיד שחוזר על עצמו, אבל היא יכולה להרגיש לא הוגנת כאשר הקלפים או האירועים אינם מתחברים. שחקן שמעדיף שליטה מלאה, תכנון ארוך טווח ותוצאה שנקבעת כמעט רק לפי ביצוע, עשוי להרגיש שהמשחק מעניש אותו על דברים שלא היו בידיו.

יש גם עקומת למידה. בהתחלה קל להתפתות לכל קלף, לבחור מסלול לפי תגמול מיידי ולהזניח הגנה. רק אחרי כמה ריצות מתחילים להבין שחפיסה קטנה ועקבית יכולה להיות חזקה יותר מחפיסה עמוסה. המשחק אינו קשה מפני שכל פעולה מסובכת, אלא מפני שהמשמעות של פעולה מתבררת לעיתים רק בהמשך.

החזרה על ריצות דומה יכולה להרתיע מי שזקוק לתחושת התקדמות חדשה בכל פתיחה. אני נהנה מהחזרה מפני שכל פעם אני קורא את המצב אחרת, אבל לא כולם ירגישו כך. אם אתם רוצים עלילה רציפה, משימות קצרות שמסתיימות תמיד בפרס ברור או משחק שאפשר לשחק בלי לזכור מה קרה לפני רגע, יש אפשרויות מתאימות יותר.

גם המחיר משנה את ההמלצה שלי. 31.90 ₪ אינם סכום גבוה עבור משחק שאני יכול לחזור אליו שוב ושוב, אבל מי שמעדיף לנסות משחקים בלי לשלם מראש לא יקבל כאן את מודל הכניסה הרגיל של משחק חינמי. מצד שני, התשלום החד־פעמי מתאים למי שרוצה להימנע ממבנה שמבוסס על המתנה או על רכישות חוזרות במהלך המשחק.

למי כדאי להתקין ולמי עדיף לדלג

אני ממליץ עליו במיוחד למי שאוהב לחשוב כמה צעדים קדימה, לשפר חפיסה בהדרגה וללמוד מהפסד. הוא מתאים גם לשחקן שמחפש משחק מובייל שאפשר לעצור באמצע, אך אינו רוצה חוויה שטחית. אם אתם אוהבים לגלות שילובים בעצמכם ולא אכפת לכם שהניסיון הראשון יהיה מבולבל, יש כאן עומק שמתגלה לאט.

לעומת זאת, הייתי מדלג עליו אם המטרה היא משחק חברתי, תחרות ישירה או פעולה מהירה. הוא גם לא הבחירה שלי לילדים צעירים מאוד רק מפני שהדירוג PEGI 7 נראה נגיש; מעבר לגיל, צריך לקחת בחשבון את רמת החשיבה, הקריאה והסבלנות שהמשחק דורש. מי שמחפש תגמול מיידי בכל דקה עלול לפרש את המבנה כאיטי או קשוח.

הדרישה למערכת ההפעלה היא Android 5.1 ומעלה, כך שהמשחק אינו מוגבל רק למכשירים חדשים מבחינת דרישת התוכנה. עדיין, אני ממליץ לבדוק שהמסך והביצועים של המכשיר נוחים לכם, מפני שהנוחות בקריאת קלפים וסמלים משפיעה ישירות על קבלת ההחלטות. במשחק שבו טעות בקריאה יכולה לשנות תור שלם, ממשק ברור הוא חלק מהחוויה ולא פרט שולי.

מה כדאי לבדוק לפני שמתחייבים לזמן ארוך

הייתי מתחיל בכמה ריצות בלי לנסות לנצח בכל מחיר. המטרה הראשונית היא להבין איך הדמות, הקלפים, המפה והאירועים מתחברים. כדאי לשים לב במיוחד לרגע שבו החפיסה מתחילה להרגיש עקבית: האם אני מצליח לבצע את אותו רעיון בכמה קרבות, או שכל ניצחון תלוי בקלף אחד שהופיע במקרה?

למשתמשים חוזרים, הדבר שכדאי לעקוב אחריו הוא לא רק מספר הגרסה, אלא גם התחושה האישית לאחר כמה ריצות. אם בעבר נטשתם את המשחק מפני שההתחלה הרגישה אקראית מדי, ייתכן שהיום תחזרו אליו עם הבנה טובה יותר של ניהול חפיסה ומסלול. אם הבעיה הייתה עצם האיפוס אחרי הפסד, סביר שהמבנה הבסיסי עדיין ירגיש לכם אותו דבר, מפני שזה חלק מהזהות של המשחק ולא תקלה זמנית.

הייתי גם מגדיר מראש מה אני רוצה לקבל מהמשחק. אם אני מחפש חוויה קצרה ומרגיעה, אני יכול לשחק כמה קרבות ולעצור. אם אני רוצה להשתפר, אני רושם לעצמי בראש איזו בחירה הובילה לקריסה ומנסה לשנות רק משתנה אחד בריצה הבאה. כך המשחק הופך מניסיון אקראי לתהליך למידה מסודר יותר.

בסופו של דבר, Slay the Spire אינו משחק קלפים שמנסה להתחרות בכמות התוכן או במהירות. הוא מצליח מפני שהוא לוקח כמה רעיונות פשוטים — קלפים, קרבות, מסלול ותגמולים — ומחבר אותם למערכת שבה כמעט לכל בחירה יש מחיר. הגרסה הנוכחית, 2.6.0, מציגה חוויה בוגרת שמתאימה במיוחד לשחקנים סבלניים שאוהבים לנתח החלטות.

ההמלצה שלי חיובית, אבל היא ממוקדת: אם אתם רוצים משחק אסטרטגיה אישי, ללא צורך ביריב אנושי, עם ריצות שאפשר לעצור ולחדש, זו רכישה מוצלחת. אם אתם רוצים משחק קלפים מהיר, חברתי או צפוי, עדיף לבחור משהו אחר. אני חוזר אליו לא מפני שכל ריצה קלה, אלא מפני שגם אחרי הפסד אני בדרך כלל מבין קצת יותר טוב איך לשחק את הבאה.