Subway Princess Runner

נותח על ידי Appcrazy

בפעם הראשונה ששיחקתי ב-Subway Princess Runner, הבנתי מיד מה הוא מנסה לעשות: להכניס אותי למסלול ריצה מהיר, לתת לי להגיב בתנועה מתמדת, ולבנות אתגר שאפשר להתחיל בלי הסבר ארוך. זהו משחק ארקייד חינמי של Ivy, עם דמות שרצה קדימה בעולם צבעוני ומכשולים שמכריחים אותי להחליף נתיב, לקפוץ ולהתכופף בזמן. הוא פשוט ללמידה, אבל לא תמיד פשוט לשליטה.

המשחק מתאים במיוחד לרגעים קצרים שבהם אני רוצה משהו ישיר ולא מחייב. אפשר לפתוח אותו, לשחק כמה ניסיונות, לסגור ולחזור מאוחר יותר בלי להתחייב לעלילה ארוכה או למערכת מורכבת. מצד שני, אם אתם מחפשים משחק עם סיפור עמוק, קרבות, בניית דמות מפורטת או חופש פעולה גדול, כאן כנראה תרגישו מהר שהחוויה מצומצמת יותר.

איך מתחילים ומה גורם לי להמשיך לרוץ

הכניסה למשחק נעימה מפני שהרעיון ברור מהשנייה הראשונה. הדמות מתקדמת, ואני אחראי על ההתחמקות שלה. אין צורך ללמוד עץ מיומנויות או להבין תפריטים עמוסים לפני שמתחילים. השליטה מבוססת על תגובות מהירות, ולכן ההיכרות הראשונית קצרה: אני מתבונן במסלול, מזהה מכשול ומבצע את התנועה המתאימה.

היעד הראשון שלי בכל ריצה הוא פשוט לשרוד עוד קצת. זה נשמע בסיסי, אבל דווקא המטרה הקטנה הזאת יוצרת לולאה יעילה: ניסיון קצר, טעות, הבנה של מה פספסתי, ואז ניסיון נוסף. בתחילת הדרך אני לא צריך לחשוב על אסטרטגיה גדולה. אני רק מנסה לא להסתכל על הדמות באופן פסיבי, אלא לסרוק את הדרך כמה צעדים קדימה.

אחרי כמה סיבובים, המשחק מתחיל להרגיש פחות כמו בדיקת רפלקסים ויותר כמו תרגול של קצב. אני לומד לא להגיב מאוחר מדי, לא להיצמד לנתיב אחד, ולא לבצע תנועה מתוך לחץ לפני שהמכשול באמת דורש אותה. זהו אחד הדברים שהופכים אותו לנגיש: גם כאשר אני נכשל, בדרך כלל ברור לי שהבעיה הייתה בתזמון או בריכוז.

הדמות, הסביבה והתנועה קדימה נותנות לחוויה אופי קליל, אבל אין כאן עומס שמסתיר את המשימה. אני לא צריך לזכור רצפים ארוכים של כפתורים. הפעולות קצרות, והאתגר מגיע מהצורך לבצע אותן בזמן הנכון. לכן המשחק עובד היטב גם על מסך קטן, כל עוד האצבע לא מסתירה את האזור שבו אני צריך לראות את המכשולים.

פרסומות

הגרסה הנוכחית היא 8.5.6, והמשחק מיועד למכשירים עם Android 6.0 ומעלה. מבחינתי, זו נקודה שימושית למי שיש לו מכשיר שאינו חדש במיוחד ורוצה לדעת אם בכלל כדאי לנסות. הוא גם מדורג PEGI 3, כך שהגישה הכללית שלו מתאימה לקהל צעיר, אף שמהירות המשחק עדיין יכולה להיות מאתגרת לילדים קטנים יותר.

מטרות קטנות שמייצרות תחושת התקדמות

החלק המוצלח ביותר בתחילת הדרך הוא שהמטרות אינן דורשות ממני להבין את כל המשחק מראש. אני מתחיל בשיפור אישי: להחזיק מעמד מעט יותר, להימנע מאותה טעות, ולבצע תנועות מדויקות יותר. זה סוג של התקדמות שאינו תמיד מוצג כמספר גדול על המסך, אבל מרגישים אותו היטב בידיים.

הציצו בבלוג שלנו

הטיפ החשוב ביותר שלי למתחילים הוא לא לרדוף אחרי כל דבר שמופיע במסלול. כאשר אני מתמקד באיסוף או בתנועה צדדית ברגע לא מתאים, אני עלול לאבד את קו הראייה של המכשול הבא. עדיף לוותר על פריט אחד ולהישאר במסלול בטוח מאשר להסתכן בכל ריצה בגלל החלטה שנראית משתלמת לשנייה.

עוד שינוי קטן שעזר לי הוא להחזיק את הטלפון יציב. במשחקים כאלה קל להזיז את כל המכשיר יחד עם האצבע, במיוחד בזמן לחץ, ואז התנועה מרגישה פחות מדויקת. הנחתי אותו ביד אחת, השתמשתי באגודל בתנועות קצרות, והפסקתי לבצע החלקות ארוכות מדי. כך יכולתי להגיב מהר בלי לאבד שליטה.

המשחק לא דורש ממני לשבת במשך זמן רב כדי ליהנות ממנו. הוא מתאים לנסיעה, להפסקה קצרה או לרגע שבו אני מחכה למישהו. בתרחיש יומיומי, למשל, אני יכול לשחק כמה ריצות בזמן המתנה בבית קפה, לעצור אחרי כישלון אחד או שניים, ולחזור בערב בלי להרגיש שאיבדתי התקדמות סיפורית. זו נוחות אמיתית, אבל היא גם חושפת את המגבלה: מי שמחפש מפגשים ארוכים ומגוונים עלול להרגיש שהמבנה חוזר על עצמו.

פרסומות

איך מזהים התקדמות גם בלי מערכת כבדה

ההתקדמות כאן קשורה בעיקר ליכולת שלי, ולא רק למה שפתחתי. בהתחלה אני מגיב לכל מכשול בנפרד. בהמשך אני מתחיל לקרוא את המסלול כרצף: מה קורה עכשיו, מה צפוי להגיע מיד אחר כך, ואיך תנועה אחת משפיעה על המיקום שלי. זהו סימן התקדמות חשוב במשחק ריצה אינסופי, מפני שהוא הופך את השליטה מאינסטינקט מבולבל להרגל.

אני אוהב את העובדה שהכישלון בדרך כלל מלמד משהו. אם קפצתי מוקדם מדי, אני יודע שבפעם הבאה עליי להמתין. אם עברתי לנתיב הלא נכון, אני מבין שעליי להסתכל על כל רוחב המסלול ולא רק על הדמות. אין צורך במדריך חיצוני כדי להבין את השיעור הזה, וזה הופך את המשחק לידידותי גם למי שלא רגיל למשחקי ארקייד.

עם זאת, חשוב להבחין בין תחושת שיפור לבין התקדמות עמוקה של דמות. מי שנהנה לפתוח יכולות חדשות, לשנות ציוד, לבנות אסטרטגיות שונות או לראות שינוי משמעותי בסגנון המשחק, עשוי למצוא כאן פחות עומק מהמצופה. המשחק מעודד אותי לחזור בעיקר באמצעות ניסיון נוסף ושיפור הביצוע, ולא באמצעות מערכת תפקידים מורכבת.

היקף הקהל שלו מסביר למה קל למצוא בו נקודת כניסה: הוא עבר את רף 500 מיליון ההתקנות, והדירוג הממוצע שלו עומד על 4.4 מתוך 5 אחרי כ-2 מיליון דירוגים. המספרים האלה אינם מבטיחים שכל שחקן יאהב אותו, אבל הם כן מצביעים על כך שהמבנה הישיר שלו מצליח לדבר אל קהל רחב מאוד.

בפועל, אני ממליץ להגדיר לעצמי יעד אישי לפני כל סשן. במקום לפתוח את המשחק בלי כיוון ולשחק עד שנמאס, אני יכול להחליט שאני מתרגל קפיצות, מנסה לשמור על נתיב מרכזי, או פשוט בודק אם אני מצליח לעבור את הטעות שחזרה על עצמה. שינוי קטן כזה נותן לכל ניסיון משמעות ומונע מהמשחק להפוך לרצף אוטומטי של פתיחה, התרסקות וסגירה.

פרסומות

עקומת הקושי: מהיר יותר, לא בהכרח עמוק יותר

הקושי נבנה מתוך המהירות והצפיפות של ההחלטות. כל עוד אני רגוע, התנועות נראות פשוטות. ברגע שהמסלול דורש ממני להגיב שוב ושוב בלי הפסקה, טעויות קטנות מצטברות. זה יוצר עקומה שמתגמלת ריכוז, אבל גם יכולה להרגיש חדה למי שמעדיף קצב יציב.

הטעות הנפוצה שלי הייתה להסתכל רק על המכשול הקרוב. כאשר התמקדתי בו בלבד, הגעתי למכשול הבא בלי זמן לתכנן. אחרי שהתחלתי להסתכל מעט קדימה, הריצה נעשתה רגועה יותר. לא תמיד הצלחתי, אבל יכולתי לבחור נתיב מוקדם יותר במקום לבצע תנועה בהולה ברגע האחרון. זהו טיפ פשוט, והוא משנה את התחושה יותר מכל ניסיון ללחוץ מהר יותר.

גם הקצב משפיע על העייפות. במשחק איטי אפשר לשחק זמן רב בלי מאמץ, ואילו כאן דרושה תשומת לב רציפה. לכן אני מעדיף סשנים קצרים. כאשר אני ממשיך לשחק אחרי שהריכוז יורד, אני לא באמת משתפר; אני פשוט חוזר על אותה טעות. הפסקה של כמה דקות מועילה יותר מעוד רצף ניסיונות עצבני.

בהשוואה למשחקי פאזל ארקייד, כאן יש פחות זמן לעצור ולחשוב. בהשוואה למשחקי ריצה עם עלילה או משימות רחבות, הדגש הוא על תגובה ולא על גילוי. מי שמגיע ממשחקים תחרותיים עשוי ליהנות מהקצב, בעוד שמי שאוהב התקדמות איטית ומכוונת עלול להעדיף משחק שבו כל שלב נבנה סביב מטרה ברורה ולא סביב הישרדות מתמשכת.

הקושי אינו רק עניין של אצבעות. הוא בוחן גם את היכולת להישאר עקבי. לפעמים אני יודע בדיוק מה לעשות, אך מבצע את התנועה מהר מדי. במקרים אחרים אני מהסס, ואז מאחר. המשחק מעניש את שני הקצוות, ולכן השיפור האמיתי מגיע מהתאמת התזמון ולא מהאצה של כל פעולה.

פרסומות

אם אתם משחקים על מכשיר ישן יחסית, כדאי לבדוק בעצמכם שהשליטה מרגישה חלקה לפני שאתם משקיעים זמן רב. דרישת המערכת מתחילה ב-Android 6.0, אבל חוויית ריצה מהירה תלויה גם בתגובה של המכשיר ובנוחות המסך. אפילו עיכוב קטן או מגע לא מדויק יכול להרגיש כמו טעות אישית, ולכן חשוב להפריד בין קושי של המשחק לבין מגבלה של החומרה.

מה מחזיר אותי, ומה עלול ליצור לחץ מיותר

המשיכה העיקרית היא הרצון לתקן את הניסיון האחרון. כאשר אני מפסיד בגלל טעות ברורה, קשה שלא לחשוב שאפשר לעבור את אותה נקודה בפעם הבאה. זו לולאה טובה כאשר אני נהנה מתרגול קצר, והיא פחות טובה כאשר אני מרגיש שאני רודף אחרי תוצאה בלי ליהנות מהדרך.

היותו משחק חינמי מקלה מאוד על הניסיון הראשוני. אין תשלום כדי להתחיל, ולכן אפשר לבדוק בתוך כמה דקות אם השליטה והקצב מתאימים לי. לצד זאת, קיימות רכישות בתוך המשחק בטווח של 3.20 עד 325.00 שקלים לפריט. מבחינתי, זו סיבה להיכנס עם גבול ברור: אם אני נהנה מהמשחק כפי שהוא, אין צורך להפוך כל כישלון לסיבה להוציא כסף.

הנקודה החשובה היא להבחין בין שיפור מיומנות לבין קיצור דרך אפשרי. אם אני קונה משהו כדי להרגיש שהריצה הבאה תהיה פחות מתסכלת, אני עלול להחליש את החלק המרכזי של המשחק, שהוא הלמידה דרך ניסיונות. לכן הייתי ממליץ להורים להכיר את אפשרויות הרכישה במכשיר, ולשחקנים צעירים להסכים מראש על כללים פשוטים לפני השימוש.

הלחץ יכול להגיע גם מהחזרתיות. המשחק בנוי סביב אותו רעיון בסיסי, ולכן ההנאה תלויה בשאלה אם אתם אוהבים ללטש תגובות. אני יכול לשחק בו מדי יום במנות קטנות, אבל לא הייתי מצפה ממנו לספק את אותה תחושת גילוי לאורך שבועות כמו משחק הרפתקה. כאשר אני רוצה גיוון גדול, אני עובר למשחק אחר וחוזר אליו כשמתחשק לי אתגר קצר.

הוא גם אינו הבחירה הטובה ביותר למי שמחפש משחק רגוע לפני השינה. למרות שהעיצוב קליל ומתאים לגיל צעיר, הצורך להגיב במהירות יכול להשאיר אותי דרוך. לעומת זאת, להפסקת צהריים או לרגע של המתנה הוא מתאים מאוד, מפני שאפשר להתחיל מיד ולהפסיק בלי לאבד הקשר לעלילה או למשימה מורכבת.

הדבר שעוזר לי להימנע מתסכול הוא להחליט מראש כמה ניסיונות אני נותן לעצמי. אחרי שלושה או ארבעה ניסיונות שבהם אני חוזר על אותה פעולה, אני עוצר ובודק מה בדיוק השתבש. לפעמים הבעיה היא תזמון, לפעמים תנוחת היד, ולפעמים פשוט עייפות. הגישה הזאת הופכת את המשחק מתחרות עצבנית לתרגול קצר ומודע.

למי הוא מתאים, ולמי עדיף לבחור אחרת

אני רואה בו בחירה טובה למי שאוהב משחקי ארקייד ישירים, שליטה מהירה ומטרות שנמדדות בעיקר דרך ביצוע אישי. הוא מתאים גם למי שרוצה להכיר ילד או חבר למשחקי ריצה בלי להסביר מערכת מורכבת. העובדה שהוא חינמי והדירוג שלו PEGI 3 הופכים את הכניסה אליו פשוטה, אבל עדיין כדאי להתחשב ברגישות של השחקן לקצב ולרכישות בתוך המשחק.

הוא מתאים פחות למי שצריך תחושת התקדמות קבועה ומוחשית. אם מבחינתכם משחק טוב חייב להעניק יכולת חדשה בכל כמה דקות, לשנות את הדמות באופן משמעותי או לפתוח אזורים עם סגנון שונה, ייתכן שהמבנה כאן ירגיש דק. גם שחקנים שמעדיפים משחקים ללא לחץ זמן או ללא חזרה על אותו מסלול רעיוני עשויים למצוא חלופות מספקות יותר.

מול משחקי ריצה דומים, היתרון שלו הוא נגישות: אני לא צריך ללמוד הרבה לפני שאני מתחיל. החיסרון הוא שהפשטות הזאת מגבילה את מספר הדרכים שבהן אפשר לשחק. משחקים אחרים בז'אנר עשויים להציע יותר התאמה אישית, משימות מורכבות או תחושת מסע, בעוד שכאן העיקר נשאר התחמקות, תזמון ורצון להגיע רחוק יותר.

למי שמתלבט אם להתקין, ההמלצה שלי היא לתת לו מבחן קצר ולא לשפוט אותו לפי ניסיון יחיד. בריצה הראשונה אני עדיין לומד את קצב התנועות ואת מיקום האצבע. אחרי כמה ניסיונות אפשר לדעת אם הכישלונות מעוררים רצון להשתפר או רק מעצבנים. זו הדרך הכנה ביותר להבין אם המשחק מתאים לכם, מפני שהערך שלו נמצא בתחושת השליטה ולא בכמות התפריטים.

פסק הדין שלי על קצב ההתקדמות

אחרי שחזרתי אליו בכמה מצבים, אני חושב ש-Subway Princess Runner מצליח במקום שבו משחקי ארקייד רבים נכשלים: הוא מובן מיד, אבל לא נגמר ברגע שמבינים את השליטה. המטרות הראשונות קטנות, סימני ההתקדמות מגיעים דרך שיפור בתגובה, והקושי גדל בעיקר באמצעות הצורך להישאר מרוכז בתנועה.

הוא אינו משחק עשיר במערכות, ולכן לא הייתי מתקין אותו בציפייה למסע ארוך או להתפתחות דמות עמוקה. גם הרכישות בתוך המשחק דורשות איפוק, במיוחד אם אני נוטה להוציא כסף אחרי כישלון. אבל כשאני מתייחס אליו כאל משחק קצר לתרגול ולרגעי המתנה, המבנה שלו עובד היטב.

המשחק יצא ב-2 ביוני 2017, ועדיין מחזיק קהל גדול מאוד. מבחינתי, הסיבה לכך אינה מסתורית: הוא נותן לי פעולה ברורה, תגובה מיידית וסיבה לנסות שוב בלי להעמיס עליי. Ivy בנתה כאן חוויית ארקייד נגישה, שהכוח שלה נמצא בקצב ובפשטות ולא במורכבות.

בשורה התחתונה, אני ממליץ עליו למי שרוצה ריצה מהירה, חינמית וקלה להבנה, במיוחד אם הוא נהנה לשפר תוצאה דרך תרגול. אני ממליץ לדלג עליו אם אתם זקוקים לעלילה, לגיוון עמוק או להתקדמות שמבוססת על הרבה יותר מרפלקסים. הערך האמיתי שלו הוא לא כמה זמן הוא מחזיק אותי, אלא כמה מהר הוא נותן לי סיבה לנסות שוב.