בריקס לבנים

ניתוח מאת Appcrazy

יש משחקים שמבקשים ממני להשקיע זמן, לזכור עלילה או ללמוד מערכת מורכבת, ויש משחקים שפשוט נותנים לי כמה דקות של פינוי ראש. בריקס לבנים שייך בבירור לסוג השני. זהו משחק ארקייד של mobirix, המבוסס על שבירת לבנים, והוא מתאים במיוחד לרגעים שבהם אני מחכה לאוטובוס, צריך הפסקה קצרה בין משימות או רוצה להעסיק את הידיים בלי להיכנס למחויבות ארוכה.

אחרי ששיחקתי בו, הרושם שלי הוא שהכוח שלו נמצא בפשטות: מכוונים, משחררים את הכדור, צופים בו קופץ בין הלבנים ומנסים לפנות כמה שיותר מהמסך. אין כאן צורך לקרוא מדריך ארוך או להבין עולם חדש. מצד שני, הפשטות הזאת גם מגדירה את הגבולות שלו. מי שמחפש משחק ארקייד עם עלילה, דמויות, תחרות עמוקה או שינוי מתמיד עשוי להרגיש שהחוויה חוזרת על עצמה.

איך נראית שגרת המשחק בפועל

סבב טיפוסי מתחיל בהתבוננות קצרה במבנה הלבנים. אני לא ממהר לירות מיד, כי הזווית הראשונה משפיעה על כל רצף התנועה. המטרה אינה רק לפגוע בלבנה הקרובה ביותר, אלא למצוא מסלול שיאפשר לכדור לעבור בין כמה שיותר לבנים לפני שהוא חוזר לתחתית. ההבדל בין ירייה מקרית לבין ירייה מתוכננת מורגש מהר מאוד.

בשלבים הראשונים קל לשחק בצורה אינטואיטיבית: מכוונים לאזור צפוף, משחררים ומחכים. בהמשך, כדאי להתחיל לחשוב על נקודת הכניסה ועל הדרך שבה הכדור יחזור. פגיעה בזווית טובה יכולה לפתוח מסלול ארוך, ואילו פגיעה שטוחה מדי עלולה להשאיר לבנים רבות כמעט ללא שינוי. זהו משחק שמתגמל סבלנות קטנה, גם אם כל ניסיון נמשך זמן קצר.

ההרגל שהכי עזר לי היה להקדיש רגע לסריקה לפני כל ירייה. אני בודק אילו לבנים נמצאות בצדדים, איפה יש אזור פתוח, והאם קיימת נקודה שממנה הכדור יוכל להיכנס פנימה ולא רק להחליק לאורך החלק העליון. החלטה טובה לפני הירייה חשובה יותר מהמהירות שבה אני מבצע אותה.

החוויה מתאימה מאוד לשימוש יומיומי מקוטע. אם יש לי שתי דקות, אני יכול לשחק בלי להרגיש שהפסקתי באמצע משימה גדולה. אם יש לי יותר זמן, אני יכול להמשיך ולנסות לשפר את דרך החשיבה שלי. זו נקודת חוזק משמעותית לעומת משחקי ארקייד שמענישים יציאה מהירה או דורשים רצף משחק ארוך כדי ליהנות מהם.

פרסומות

תרחיש שימוש מציאותי הוא נסיעה בתחבורה ציבורית. אני פותח את המשחק, משחק כמה מהלכים, ואם הגעתי ליעד אני פשוט מפסיק. אין צורך להתחייב לסשן ארוך או לזכור פרטים רבים. גם בזמן המתנה בתור הוא עובד היטב, במיוחד כשאני רוצה משהו פעיל יותר מגלילה ברשתות חברתיות אבל פחות תובעני ממשחק פעולה מלא.

מה כדאי לבדוק לפני שמתחילים לשחק ברצינות

המשחק מוגדר כמשחק ארקייד, וההגדרה הזאת מדויקת: הוא נשען על תגובה, תזמון, בחירת זווית וחזרה על ניסיון. הוא אינו מנסה להיות סימולטור פיזיקה מורכב או משחק אסטרטגיה רחב. אם מגיעים אליו בציפייה לחוויה קצרה וברורה, קל יותר להעריך אותו.

הציצו בבלוג שלנו

כדאי גם לזכור שהוא חינמי להורדה, אך כולל רכישות בתוך המשחק בטווח של כמה שקלים ועד מאות שקלים לפריט. אני ממליץ למשתמש חדש להתחיל בלי לרכוש דבר, להבין קודם אם לולאת המשחק מתאימה לו, ורק אחר כך להחליט אם תוספת כלשהי באמת משפרת את החוויה. במשחק שמבוסס על סבבים קצרים וחוזרים, קל להיסחף אחרי תחושת “רק עוד ניסיון”, ולכן הגדרת גבול אישי מראש היא הרגל שימושי.

מבחינת גיל, הדירוג הוא PEGI 3, כך שהמשחק נגיש לקהל רחב מאוד. עם זאת, נגישות אינה אומרת שכל ילד ישחק בו באותה צורה. ילדים צעירים עשויים ליהנות מהצבעים ומהפעולה הישירה, בעוד ששחקנים מבוגרים יותר ימצאו עניין דווקא בתכנון הזווית ובניסיון להימנע ממהלכים לא יעילים.

המשחק זמין למכשירים עם מערכת הפעלה 6.0 ומעלה, ולכן הוא אינו מוגבל רק לטלפונים חדשים. בגרסה הנוכחית, 2.1.16, כדאי לבדוק לאחר ההתקנה שהשליטה מרגישה מדויקת על המסך שלכם. במשחק שבו שינוי קטן בכיוון יכול לשנות את כל התוצאה, נוחות המגע חשובה יותר מגרפיקה מרשימה.

הגדרות והרגלים שעוזרים לשליטה טובה יותר

הייתי מתחיל בבדיקת אפשרויות השליטה והצליל, אם הן זמינות במכשיר שלכם, ומכוון אותן לפי המקום שבו אתם משחקים. בבית, צלילים יכולים להוסיף תחושת תגמול; בתחבורה ציבורית או במשרד, משחק שקט נוח יותר. ההמלצה שלי היא לא להתייחס להגדרות כאל פרט שולי, כי משחק קצר שחוזר פעמים רבות נעשה נעים יותר כשהוא משתלב בסביבה.

חשוב לבדוק גם כיצד המשחק מגיב למגע שלכם. יש שחקנים שמעדיפים לגרור את האצבע לאט כדי לדייק, ואחרים שמרגישים נוח יותר בתנועה קצרה וישירה. אני מצאתי שכדאי להימנע מתנועות חדות מדי, במיוחד כשאני מנסה לפגוע בנקודה צרה. שליטה רגועה מפחיתה יריות שנשלחות בזווית לא מתוכננת.

עוד הרגל מועיל הוא לשחק את הסבבים הראשונים בלי לחשוב על תוצאה מושלמת. אני משתמש בהם כדי להבין את קצב המשחק, את תגובת המגע ואת האופן שבו הכדור חוזר מהקירות. רק אחרי שהשליטה נעשית טבעית אני מתחיל להתמקד בבחירת מסלולים. כך אני מפריד בין בעיית תפעול לבין בעיית תכנון.

למי שמשתף מכשיר עם ילדים, כדאי להחליט מראש אם הרכישות בתוך המשחק צריכות להיות מוגבלות דרך הגדרות המכשיר. אני לא רואה סיבה למהר להוציא כסף כדי לבדוק אם המשחק מתאים, ובמיוחד לא כשאפשר ליהנות מהרעיון הבסיסי גם בלי להפוך כל סבב להשקעה. זו לא ביקורת על עצם קיום הרכישות, אלא עצה מעשית לניהול שימוש רגוע יותר.

איך לשחק מהר יותר בלי לשחק בפזיזות

הדרך היעילה ביותר לשפר את הקצב אינה לירות מהר יותר, אלא לצמצם יריות חלשות. לפני כל מהלך אני מחפש נקודת כניסה שמאפשרת לכדור להישאר זמן רב ככל האפשר בתוך אזור הלבנים. אם אין מסלול ברור, עדיף לבחור פגיעה שתשנה את מבנה המסך ותכין את המהלך הבא, במקום לנסות בכוח ליצור רצף מרשים.

אני גם משתדל לא לרדוף אחרי הלבנה שנראית הכי קרובה. לפעמים היא מפתה, אך פגיעה בה מובילה את הכדור החוצה כמעט מיד. אזור מעט רחוק יותר יכול להעניק זווית טובה יותר ולפתוח כמה פגיעות ברצף. זהו אחד ההבדלים בין משחק תגובתי לבין משחק עם תכנון: המטרה היא לא תמיד לפגוע במה שנמצא מול העיניים, אלא במה שיאפשר את ההמשך.

טיפ נוסף הוא לבחון את סוף המסלול, לא רק את תחילתו. כשאני רואה היכן הכדור צפוי לחזור, אני יכול להעריך אם הירייה הבאה תהיה נוחה או אם אמצא את עצמי עם זווית צפופה. גם אם אי אפשר לחזות כל פגיעה, מחשבה על נקודת החזרה מונעת לא מעט מהלכים שנראים טוב בהתחלה אך מסתיימים בלי תועלת.

בזמן קצר, למשל בהפסקת קפה, אני מעדיף לשחק באופן שמרני: לבחור מסלול יציב ולשמור על שליטה. בזמן פנוי יותר, אני מנסה זוויות מסוכנות כדי ללמוד מה עובד. ההפרדה הזאת בין “משחק להעברת זמן” לבין “משחק לשיפור” הופכת את החוויה לפחות מתסכלת. לא כל סבב חייב להיות ניסיון לשבור שיא אישי.

שחקנים מנוסים יכולים לבנות לעצמם שגרת בדיקה קבועה: סריקה של הצדדים, בחירת נקודת כניסה, הערכת החזרה ורק אז שחרור. אחרי כמה סבבים, התהליך נעשה מהיר כמעט בלי לחשוב עליו. הקיצור האמיתי מגיע מהחלטות חוזרות ומסודרות, לא מתנועות אצבע מהירות.

איפה המשחק מתחיל להראות את הגבולות שלו

החיסרון המרכזי הוא החזרתיות. שבירת לבנים היא פעולה מספקת, אבל היא נשענת על אותו רעיון בסיסי לאורך זמן. אם אתם אוהבים התקדמות עלילתית, איסוף דמויות, משימות מגוונות או שינוי משמעותי בין סבב לסבב, בריקס לבנים עלול להרגיש מצומצם אחרי תקופת התלהבות ראשונית.

גם שחקנים שמחפשים שליטה תחרותית מאוד עשויים לרצות חלופה אחרת. במשחקי ארקייד מסוימים יש לוחות דירוג, מצבי זמן או מערכות שמייצרות יעד ברור לכל סשן. כאן המשיכה העיקרית היא עצם הניסיון לפנות את הלבנים ולשפר את הבחירות. זה מספיק עבורי כשאני מחפש רוגע קצר, אבל פחות מתאים כשאני רוצה מסגרת תחרותית עמוקה.

הקצב אינו תמיד אחיד מבחינת תחושת המתח. יש מהלכים שבהם אני מרגיש בשליטה ומצליח ליצור רצף נעים, ולעומתם מהלכים שבהם מבנה הלבנים או זווית לא מוצלחת משאירים מעט מאוד אפשרויות. מי שמעדיף משחק שבו כל כישלון מרגיש תוצאה ישירה וברורה של טעות אישית, עשוי למצוא כאן רגעים פחות מספקים.

גם הרכישות בתוך המשחק דורשות תשומת לב. המחירים נעים מכמה שקלים ועד מאות שקלים לפריט, ולכן לא הייתי מאפשר לילד להשתמש במשחק בלי בקרה מתאימה על רכישות במכשיר. מבחינתי, הדרך הנכונה היא להתייחס לגרסה החינמית כאל מבחן ארוך מספיק: אם הפעולה עצמה אינה מהנה לפני תשלום, רכישה לא בהכרח תהפוך אותה למשחק טוב יותר.

לעומת משחקי פאזל רגועים, היתרון כאן הוא תחושת פעולה מיידית יותר. אני לא צריך להזיז חלקים על לוח או לחשב שילובים מורכבים. לעומת משחקי פעולה מהירים, היתרון הוא שהלחץ נמוך יותר והשליטה פשוטה. אבל בדיוק בגלל זה, הוא אינו מחליף משחק אסטרטגי למי שרוצה עומק, ואינו מחליף משחק אקשן למי שמחפש אדרנלין.

למי הוא מתאים ולמי עדיף לבחור משהו אחר

אני ממליץ על בריקס לבנים למי שאוהב משחקים שאפשר לפתוח ולסגור בקלות, למי שנהנה מתכנון זוויות ולמי שמחפש דרך שקטה להעביר זמן. הוא מתאים גם לשחקנים שלא רוצים ללמוד מערכת חוקים ארוכה. בתוך זמן קצר אפשר להבין את הבסיס, ואז להחליט אם הרצון לשפר את הבחירות מחזיק לאורך זמן.

הוא מתאים במיוחד למשתמשים שמעדיפים משחק ללא עלילה וללא צורך לזכור משימות. אם אתם משתמשים בטלפון בהפסקות קצרות, המבנה שלו נוח מאוד. גם מי שלא מחשיב את עצמו לגיימר יכול לנסות אותו, משום שהפעולה הישירה אינה דורשת ניסיון קודם במשחקי ארקייד.

לעומת זאת, הייתי מדלג עליו אם אתם זקוקים לתוכן חדש בכל כניסה, אם אתם מתוסכלים מחזרתיות או אם אתם רוצים משחק שאפשר “לסיים” בצורה ברורה. במקרה כזה עדיף לבחור משחק פאזל עם שלבים מוגדרים, או משחק ארקייד שמציע מצבים שונים ומטרות מתחלפות. גם מי שמעדיף משחקים ללא רכישות בתוך המשחק צריך לבדוק אם מודל השימוש מתאים לו לפני שהוא משאיר את המשחק מותקן.

הנתונים הציבוריים מסבירים מדוע הוא זכה לחשיפה רחבה: הוא קיבל ממוצע של 4.3 מתוך קהל של יותר משש מאות אלף דירוגים, וצבר מעל מאה מיליון התקנות. אני לא רואה במספרים האלה הוכחה שכל משתמש יאהב אותו, אבל הם כן מצביעים על כך שהרעיון הבסיסי מצליח לדבר לקהל גדול. עבורי, ההצלחה הזאת נובעת בעיקר מהנגישות ומהיכולת לשחק בלי הכנה.

האם כדאי להשאיר אותו מותקן

אחרי שימוש חוזר, אני רואה בו משחק “כיס” טוב: לא מרכז הבידור של הטלפון, אלא אפשרות זמינה לרגעים קטנים. הוא עובד כשאני רוצה פעולה קלה, מעט ריכוז ותחושת התקדמות מיידית. הוא פחות עובד כשאני מחפש חוויה שתפתיע אותי בכל פעם מחדש.

העובדה שהוא חינמי הופכת את ההחלטה לקלה. אפשר להתקין, לשחק כמה סבבים, לבדוק אם השליטה נעימה ואם התכנון של הזוויות מספק, ואז להחליט. אני מציע להקדיש תשומת לב מיוחדת לשאלה האם אתם נהנים מהניסיון עצמו או רק מהתחושה של “עוד סיבוב”. ההבדל הזה חשוב, כי הוא קובע אם המשחק יישאר שימושי או יהפוך לאפליקציה שנפתחת מתוך הרגל.

לדעתי, השחקן שמפיק ממנו הכי הרבה הוא מי שמאמץ כמה כללים פשוטים: לא לירות מיד, לחשוב על נקודת החזרה, להתאים את הקצב לזמן הפנוי ולהימנע מרכישות לפני שמבינים את החוויה. אלה אינם סודות או קיצורי דרך, אלא הרגלים שהופכים את המשחק המדויק והפשוט הזה לפחות אקראי ויותר מספק.

בשורה התחתונה, בריקס לבנים הוא משחק ארקייד נגיש, ישיר ונוח להפסקות קצרות. הוא אינו מנסה להיות יותר ממה שהוא, וזה גם היתרון וגם המגבלה שלו. אם אתם רוצים לשבור לבנים, לתכנן זוויות ולהירגע בלי ללמוד עולם שלם, אני חושב ששווה לתת לו הזדמנות. אם אתם מחפשים עומק, עלילה או גיוון מתמשך, עדיף לראות בו משחק משלים ולא את המשחק המרכזי שלכם.