Draw Climber

ניתוח מאת Appcrazy

כשאני מחפש משחק קצר שאפשר לפתוח גם באמצע הפסקה וגם כשכמה אנשים יושבים יחד ומחפשים משהו קליל, Draw Climber תפס אותי דווקא בזכות הרעיון הפשוט שלו: אני מצייר צורה לרגליים, ואז בודק אם היא באמת מצליחה להזיז את הדמות קדימה. זה משחק ארקייד של VOODOO, אבל הוא מרגיש פחות כמו עוד לחיצה אוטומטית ויותר כמו ניסוי קטן שחוזר על עצמו. כל ציור משנה את ההתנהגות, ולכן גם ניסיון קצר יכול להפוך מהר מאוד לתחרות מאולתרת סביב אותו מכשיר.

המשחק מוצע בחינם, מיועד ל-P​​EGI 3, ומתאים למכשירים עם Android 8.0 ומעלה. בחנות הוא מופיע בשם Draw Climber, והרעיון המרכזי שלו מוצג בצורה תמציתית: לצייר רגליים ולנצח במרוץ. אחרי ששיחקתי בו, הייתי מנסח זאת כך: אתם לא רק מציירים רגליים, אלא מנסים לנחש איזו צורה תתמודד הכי טוב עם מסלול שלא תמיד מתנהג כמו שציפיתם.

משחק שמתאים לרגעים משותפים בבית

התרחיש שבו הכי נהניתי ממנו לא היה משחק ארוך לבד, אלא מצב שבו הטלפון עובר בין אנשים. ילד מצייר צורה, מבוגר מציע לנסות קווים ארוכים יותר, ואז כולם מחכים לראות אם הרעיון יעבוד. מכיוון שהקלט המרכזי קצר וברור, לא צריך להסביר מערכת מורכבת לפני שמתחילים. אפשר למסור את המכשיר למישהו אחר, לתת לו לצייר, ולראות מיד את התוצאה.

זה הופך אותו למתאים במיוחד לזמן המתנה, נסיעה קצרה או ערב שבו רוצים פעילות משותפת בלי להתחייב למשחק תחרותי עמוק. הוא לא דורש מהמשתתפים לזכור עלילה, ללמוד עשרות כפתורים או להשקיע סיבוב ארוך. מצד שני, כדאי לזכור שהחוויה המשותפת היא בעיקר סביב התור והתגובה לתוצאה. אם אתם מחפשים משחק שבו כמה אנשים משחקים בו-זמנית על אותו מסך, זה לא הכיוון הנכון.

בבית שלי הייתי משתמש בו בצורה פשוטה: כל אחד מקבל ניסיון לצייר צורה אחרת, והקבוצה משווה לא רק מי התקדם יותר, אלא גם איזו צורה נראתה הגיונית על הנייר והתנהגה בצורה מפתיעה במסלול. כאן נמצא אחד היתרונות הלא-מיידיים של המשחק: הוא מעודד הסבר קצר של “למה זה אמור לעבוד”, ואז מאפשר לבדוק את ההשערה בלי ויכוח ארוך.

מה באמת משתנה כשמציירים

בהתחלה קל לחשוב שכל צורה גדולה או ארוכה יותר תהיה טובה יותר. בפועל, אני מצאתי שהציור הוא החלטה עם פשרות. צורה ארוכה יכולה לעזור להתקדם, אבל היא גם עלולה להרגיש מסורבלת כשהמסלול דורש שינוי כיוון או מעבר באזור צפוף. צורה קומפקטית עשויה להיות נשלטת יותר, אך לא תמיד מספקת מספיק תנועה כדי לעבור קטע מסוים.

פרסומות

הטיפ השימושי ביותר שלי הוא לא למחוק מיד רעיון שנכשל. אם הצורה נתקעה, נסו להבין מה בדיוק גרם לכך: האם היא הייתה רחבה מדי, קצרה מדי, או פשוט לא התאימה לקצב של המסלול? שינוי קטן בקצה אחד יכול להיות יעיל יותר מציור חדש לגמרי. כך המשחק הופך מניסוי אקראי לתהליך קצר של התאמה.

עוד גיליתי שכדאי להימנע מציור שנראה מרשים רק בגלל הסימטריה שלו. צורה מאוזנת עשויה להרגיש טבעית, אבל לא בהכרח תתן את התגובה הרצויה. לפעמים דווקא צורה מעט לא-שווה עובדת טוב יותר, מפני שהיא משנה את האופן שבו הדמות מתקדמת. זה לא אומר שיש צורה אחת נכונה; הכיף נמצא בהתאמת הציור למה שהמסלול דורש באותו רגע.

הציצו בבלוג שלנו

גבולות שימוש במכשיר משותף

כאשר המשחק מותקן על מכשיר שמשמש כמה בני בית, כדאי להחליט מראש מי משחק ומתי. אין צורך להפוך את זה לטקס, אבל תור ברור מונע מצב שבו אדם אחד מצייר שוב ושוב ואחרים רק צופים. בגלל שהניסיון עצמו קצר, אפשר לקבוע שכל אחד מקבל ציור אחד או שניים, ואז מעבירים את המכשיר.

הייתי גם מבהיר לילדים שהציור הוא חלק מהמשחק, ולא סיבה ללחוץ על המסך בעוצמה או להחזיק את הטלפון בצורה מסוכנת. זו נקודה קטנה, אבל במשחק שמבוסס על תגובה מיידית קל להיסחף כשנראה שהפתרון כמעט הצליח. במכשיר משפחתי, עדיף שהפעילות תישאר ניסיון משותף ולא מבחן שבו מישהו חייב לנצח.

מבחינת גבולות חשבון ורכישות, המשחק חינמי להורדה אך כולל רכישות בתוך האפליקציה במחיר שמופיע כ-11 שקלים לפריט. לכן, אם ילדים משתמשים במכשיר של מבוגר, אני ממליץ לבדוק מראש את הגדרות הרכישה של החנות ואת אופן האישור במכשיר. זה לא קשור למכניקת הציור עצמה, אבל זו החלטה חשובה בכל משחק חינמי שמציג אפשרויות תשלום.

אני לא הייתי מתקין אותו על מכשיר משותף בלי להסביר מי רשאי לבצע רכישה ומי רק משחק. גם אם הכוונה היא “רק לבדוק מה זה”, מסך שמציע פריט בתשלום יכול להופיע בזמן שימוש רגיל. ההפרדה הפשוטה הזו בין משחק לבין אישור רכישה שומרת על חוויה רגועה יותר בבית.

תיאום בין שחקנים בלי להפוך את המשחק למסובך

הצורה הכי טובה לשחק יחד, מניסיוני, היא לדבר לפני הציור ולא בזמן שהדמות כבר בתנועה. אחד המשתתפים יכול להציע צורה רחבה, אחר יכול להעדיף צורה קצרה, ואז מי שמחזיק במכשיר מנסה את אחת האפשרויות. כך כולם משתתפים, גם אם רק אדם אחד נוגע במסך בכל רגע.

אפשר גם לחלק תפקידים: אדם אחד מצייר, אדם שני מתבונן במסלול ומציע התאמה, ואדם שלישי זוכר מה עבד בניסיון הקודם. החלוקה הזו מוסיפה עניין בלי להמציא חוקים חדשים בתוך המשחק. היא גם עוזרת לילדים צעירים יותר להבין שהכישלון הוא מידע שימושי, לא סיבה להפסיק מיד.

הייתי נמנע מתיאום אגרסיבי שבו כולם נותנים הוראות בבת אחת. במשחק קצר, עודף עצות רק מקשה על מי שמצייר. עדיף לבחור רעיון אחד, לנסות אותו, ואז לשנות רק רכיב אחד בציור. השיטה הזו מאפשרת להבין מה באמת השפיע על התוצאה, במקום להחליף את כל הצורה בכל פעם ולנחש.

לשימוש אישי, אותו עיקרון עובד היטב: לפני כל ניסיון, אני מחליט מה המטרה. האם אני רוצה צורה שתאפשר תנועה רחבה יותר, או צורה שתהיה יציבה ומדויקת? החלטה כזו חוסכת ציורים חסרי כיוון ומכניסה מעט אסטרטגיה למשחק שנראה בתחילה כמו בידור מהיר בלבד.

האם הוא מתאים לילדים, ומה מבוגר צריך לדעת

דירוג הגיל PEGI 3 מתאים לאופי הקליל והלא-אלים של המשחק, ולכן הוא יכול להתאים גם לילדים צעירים מבחינת התוכן. עם זאת, דירוג גיל לא מחליף ליווי של מבוגר במכשיר משותף. ילד יכול להבין מיד את פעולת הציור, אבל עדיין להזדקק לעזרה בהעברת התור, בשמירה על המכשיר ובהבחנה בין משחק לבין רכישה.

אני אוהב את העובדה שהרעיון אינו דורש קריאה ממושכת או היכרות עם עולם בדיוני. זה מקל על שיתוף בין גילאים שונים. מבוגר יכול ליהנות מהניסיון למצוא פתרון יעיל, וילד יכול ליהנות מהצורה המצחיקה או מהתגובה הלא צפויה. הפער בין שתי החוויות אינו מפריע; הוא אפילו יוצר שיחה טבעית.

מצד שני, ילדים שמתקשים עם כישלון חוזר עלולים להתעצבן, במיוחד אם הם משוכנעים שהציור שלהם “אמור” לעבוד. במקרה כזה אני ממליץ להפוך את המטרה: לא לנצח מיד, אלא למצוא שינוי קטן שמשפר את התוצאה. המשחק מתאים יותר ללמידה דרך ניסוי כאשר המבוגר משבח את הרעיון וההתבוננות, ולא רק את ההצלחה.

גם מבחינת אמון, כדאי להיות ברורים לגבי מה עושים עם המכשיר. אם זה טלפון אישי של אחד ההורים, אפשר להחליט שהילד מצייר רק כשהמבוגר יושב לידו. אם זה טאבלט ביתי, אפשר לקבוע זמן משחק קצר ולסיים אחרי מספר ניסיונות. אין כאן צורך להעמיד פנים שהמשחק עצמו מנהל את הגבולות; האחריות נשארת אצל המשתמשים.

איך הוא עומד מול משחקי ארקייד אחרים

בהשוואה למשחקי ארקייד שמבוססים בעיקר על הקשה מהירה, כאן יש שכבת יצירתיות קטנה אך משמעותית. במשחק הקשה רגיל, התגובה שלכם היא בדרך כלל תזמון. כאן, לפני התגובה, אתם מעצבים את הכלי שאיתו הדמות תנוע. לכן הוא מתאים לי יותר כשאני רוצה משהו שמעסיק את הראש לכמה רגעים, ולא רק את האצבע.

לעומת משחקי מרוץ עמוקים, הוא כמובן פחות מתאים למי שמחפש ניהול רכב, מסלולים ארוכים, שדרוגים מורכבים או תחרות מתמשכת. היתרון שלו הוא הנגישות: אפשר להתחיל כמעט מיד, והרעיון מובן גם למי שלא משחק הרבה. החיסרון הוא שהחידוש עלול להיחלש אצל שחקנים שרוצים מערכת התקדמות עשירה או תחושת שליטה מדויקת יותר.

גם מול משחקי פאזל, הוא מציע פתרון פחות מסודר. אין כאן תחושה של לוח שבו כל מהלך ניתן לתכנון מלא; התנועה והצורה יוצרות תוצאה שצריך לראות ולהרגיש. מי שאוהב תשובה חד-משמעית לכל חידה עשוי למצוא את זה מתסכל. מי שנהנה מניסוי, טעות ותיקון כנראה ימצא כאן יותר עניין.

ההשוואה החשובה ביותר היא לסגנון המשחק שאתם רוצים בבית. אם אתם צריכים פעילות קצרה שאפשר להסביר תוך דקה ולהעביר מיד בין אנשים, הוא בחירה טובה. אם אתם רוצים משחק שיתופי אמיתי, מסע ארוך או תחרות שבה לכל משתתף יש שליטה רציפה, עדיף לבחור משחק שנבנה לכך מלכתחילה.

ביצועים, גרסה וציפיות לפני ההתקנה

הגרסה הנוכחית היא 1.24, והמשחק זמין למכשירים עם Android 8.0 ומעלה. מבחינתי, שתי העובדות האלה חשובות בעיקר למי שמנסה להתקין אותו על מכשיר ישן או על טלפון ביתי שלא מתעדכן לעיתים קרובות. לפני שמוסרים את המכשיר לילד, כדאי לוודא שהמערכת עומדת בדרישה ושיש מספיק מקום פנוי לעדכון או להתקנה.

המשחק יצא ב-31 בינואר 2020, והוא כבר לא רעיון חדש בחנות. למרות זאת, הוא עדיין מבוסס על מכניקה שקל להבין גם היום. הפופולריות שלו ניכרת בכך שהוא עבר את רף מאה מיליון ההתקנות, אך המספר הזה לא מבטיח שהוא יתאים לכל אחד. אני רואה בו משחק שמצליח בעיקר בזכות נגישות ורגעים קצרים, לא בזכות עומק של משחק ארוך.

הדירוג הממוצע שלו הוא 3.6 מתוך 5, עם יותר משלוש מאות אלף דירוגים וכ-450 ביקורות. בעיניי, זה משקף חוויה שמושכת הרבה אנשים אבל גם מחלקת אותם: יש מי שיתמכר לרעיון של שיפור הצורה, ויש מי שיראה בו משחק חוזר מדי אחרי זמן קצר. לכן אני לא הייתי מתקין אותו מתוך ציפייה למשחק קבוע לשעות; הייתי מתקין אותו בשביל ניסיונות קצרים והפעלות משותפות.

בגלל שהוא חינמי, קל לתת לו הזדמנות בלי התחייבות כספית ראשונית. עם זאת, הרכישות בתוך המשחק הן סיבה טובה להגדיר מראש גבולות במכשיר משפחתי. אם אתם מחפשים חוויה נקייה לחלוטין מהחלטות כאלה, ייתכן שמשחק בתשלום מראש יתאים לכם יותר, גם אם הוא פחות נגיש לבדיקה מהירה.

למי הייתי ממליץ עליו ולמי פחות

אני ממליץ עליו למי שאוהב משחקי ארקייד קצרים עם רעיון אחד ברור, במיוחד אם הוא נהנה לבדוק השערות ולראות תוצאה מידית. הוא מתאים גם למבוגרים שמחפשים משהו להעביר איתו כמה דקות, וגם למשפחות שרוצות להעביר את הטלפון בין המשתתפים ולצחוק על פתרונות יצירתיים.

הוא מתאים במיוחד למי שמוכן לשנות גישה אחרי כישלון. אם אתם מציירים צורה אחת, נכשלים, ומצפים שהמשחק ייתן מיד פתרון ברור, ייתכן שתפספסו את החלק המעניין. הסיפוק מגיע כשאתם מבינים מה לא עבד ומשנים את הציור בצורה מכוונת.

לעומת זאת, הייתי מדלג עליו אם אתם מחפשים עלילה, דמות שמתפתחת לאורך זמן, משחק מקוון תחרותי או מערכת שליטה מדויקת מאוד. גם מי שמעדיף משחקים ללא רכישות בתוך האפליקציה צריך לשקול חלופה אחרת. בנוסף, אם השימוש העיקרי הוא במכשיר של ילד ללא השגחה, עדיף להגדיר את כללי הרכישה והזמן לפני ההתקנה.

המסקנה שלי לשימוש ביתי

אחרי ששיחקתי בו, אני רואה ב-Draw Climber משחק ארקייד פשוט אך לא ריק מתוכן. הוא מצליח להפוך ציור קטן להחלטה שמשפיעה על התנועה, וזה מספיק כדי ליצור ניסוי חדש בכל פעם. הוא לא מחליף משחק מרוץ עמוק או משחק שיתופי מלא, אבל הוא גם לא מנסה להיות כזה.

החוזקה הגדולה שלו בבית היא היכולת להתחיל בלי הכנה, להעביר את המכשיר בין אנשים ולדבר על פתרונות במקום רק ללחוץ מהר יותר. החולשה היא שהחוויה עלולה להרגיש חוזרת, ושצריך לנהל בנפרד את נושא הרכישות ואת גבולות השימוש במכשיר. כשמבוגר מגדיר את המסגרת הזו, המשחק עובד טוב יותר כפעילות קצרה ומשותפת.

השורה התחתונה שלי: זה משחק חינמי שכדאי לנסות אם אתם אוהבים יצירתיות, ניסוי וטעייה ותחרות ידידותית של כמה דקות. אני לא הייתי בוחר בו כמשחק היחיד בבית, אבל כן הייתי משאיר אותו כאפשרות זמינה להפסקה, לנסיעה או לרגע שבו רוצים לשחק יחד בלי ללמוד מערכת שלמה. עבור הקהל הזה, הוא מציע בדיוק את השילוב הנכון בין פשטות לבין הפתעות קטנות.