Summoners War X The LOTR

ניתוח מאת Appcrazy

כשאני בוחן משחק תפקידים לשימוש בבית, אני לא מסתכל רק על הקרבות או על הגרפיקה. חשוב לי לדעת איך הוא משתלב במכשיר משותף, האם קל להבין מי משחק ומתי, ומה קורה כשילד, נער או מבוגר נכנסים לאותו עולם עם מטרות שונות. Summoners War X The LOTR הוא משחק תפקידים של Com2uS, והוא מרגיש כמו משחק שמתגמל התמדה, תכנון וניהול משאבים הרבה יותר מאשר כניסה קצרה בלי מחויבות.

המשחק מוצע בחינם, עם רכישות בתוך האפליקציה בטווח של כמה שקלים ועד מאות שקלים לפריט. לכן, כבר בתחילת הדרך כדאי להחליט מי משתמש בו, מי רשאי לבצע רכישות, והאם המשחק מותקן על מכשיר אישי או על טאבלט שכל בני הבית חולקים. זו לא ביקורת על עצם קיומן של הרכישות, אלא נקודה מעשית: במשחק שמבוסס על התקדמות ואיסוף, קל להתפתות להאיץ תהליך שנבנה בכוונה לאורך זמן.

איך המשחק עובד כשכמה אנשים משתמשים באותו מכשיר

בתרחיש ביתי, הבעיה הראשונה אינה המשחק עצמו אלא הגבולות סביבו. אם ילד משחק אחרי הלימודים והורה משתמש באותו טאבלט בערב, כדאי לקבוע מראש מי פותח את המשחק, מי אחראי על החשבון, והאם מותר לבצע רכישה. בלי הסכמה ברורה, התקדמות של שחקן אחד עלולה להתערבב עם החלטות של אחר, במיוחד כאשר כל כניסה למשחק מרגישה כמו המשך ישיר של מסע שכבר התחיל.

אני ממליץ להתייחס לחשבון כמו למחברת אישית ולא כמו לאפליקציה משפחתית רגילה. גם אם המכשיר משותף, עדיף שכל שחקן יידע מתי הוא משחק ומה שייך לו. לא הייתי נותן לילד להשתמש בחשבון של מבוגר רק מפני שהוא כבר מותקן, משום שהתקדמות, משאבים ורכישות עלולים להפוך לנושא של ויכוח. אם אין דרך מעשית להפריד בין משתמשים במכשיר, עדיף לבחור שחקן עיקרי אחד ולתת לאחרים לצפות או לשחק רק בהסכמה.

התרחיש הנוח ביותר הוא מכשיר אישי לכל שחקן. כך אפשר לשמור על קצב נפרד: אחד יכול להתמקד בבניית אוסף, אחר יכול להתנסות בקרבות, ואדם נוסף יכול להיכנס רק לכמה דקות. במכשיר משותף, לעומת זאת, צריך להקדיש רגע לפני כל משחק כדי לוודא שהחשבון הנכון פתוח ושלא משנים בטעות הגדרות או משתמשים במשאבים של מישהו אחר.

המשחק מתאים במיוחד למשפחה שבה כולם מבינים שמשחק תפקידים כזה אינו “עוד משחק קטן להעביר בו זמן”. ההתקדמות דורשת תשומת לב, והבחירות מצטברות. לעומת משחקי פאזל שאפשר למסור לאדם אחר בלי הסבר, כאן שחקן חדש עשוי לא להבין למה נאספו פריטים מסוימים, למה דמות מסוימת קיבלה עדיפות, או מדוע משאב שנראה שולי חשוב בהמשך.

פרסומות

מה כדאי להסדיר לפני ההתקנה

לפני שמתחילים, אני מציע להחליט על ארבעה דברים פשוטים: מי השחקן הראשי, האם מותר לבצע רכישות, מתי מותר לשחק, ומה עושים אם מישהו רוצה להתחיל מחדש. ההחלטה האחרונה חשובה יותר ממה שנדמה. במשחק שמבוסס על זמן והשקעה, התחלה חדשה אינה תמיד פעולה תמימה; היא יכולה למחוק כיוון שנבנה במשך תקופה או ליצור בלבול לגבי החשבון הנכון.

כדאי גם להגדיר כלל ביתי לגבי רכישות: לא לוחצים על אישור בלי לשאול את בעל המכשיר או את האדם שאחראי על התשלום. המחירים נעים מכמה שקלים ועד מאות שקלים לפריט, ולכן “רק לבדוק מה זה” אינו כלל מספיק. אני מעדיף כלל חד וברור, מפני שהוא מונע ויכוח בזמן אמת ומאפשר לילדים ליהנות מהמשחק בלי להרגיש שהם צריכים לנחש מה מותר.

הציצו בבלוג שלנו

המשחק מיועד לגיל PEGI 12, ולכן הוא מתאים יותר לבני נוער ולמבוגרים מאשר לילדים צעירים מאוד. דירוג הגיל אינו מחליף שיחה עם הילד. חשוב להבין אם הוא נהנה מהקרבות, מהאיסוף ומהתחרות, או שהוא מרגיש לחץ להתקדם בקצב של אחרים. במשחקים כאלה, ההשפעה על מצב הרוח יכולה להגיע לא רק מתוכן אלא גם מהמתנה, מהפסד או מתחושה שנשארים מאחור.

מבחינה טכנית, המשחק דורש מערכת הפעלה 5.0 ומעלה. זו דרישה נוחה יחסית למכשירים שאינם חדשים, אבל עדיין כדאי לבדוק שיש מספיק מקום פנוי ושהמכשיר אינו עמוס באפליקציות אחרות. במכשיר משפחתי יש לזה משמעות: אם המשחק מתעדכן או פועל לצד יישומים רבים, חוויית השימוש עלולה להיות פחות חלקה, והמשתמש הצעיר עלול לחשוב שהבעיה היא במשחק עצמו.

תיאום בין שחקנים במקום תחרות בתוך הבית

אחד הדברים שאני אוהב במשחקי איסוף הוא האפשרות לדבר על החלטות. כאן, שיחה משפחתית יכולה להפוך את המשחק למעניין יותר: שחקן אחד מסביר למה הוא מעדיף להשקיע בדמות מסוימת, ושחקן אחר מציע גישה שונה. אבל כדי שזה יעבוד, צריך להפריד בין ייעוץ לבין השתלטות. אם מבוגר משחק במקום נער, אפילו מתוך רצון לעזור, הנער עלול לאבד את תחושת הבעלות על ההתקדמות.

בבית שבו יש כמה שחקנים, כדאי לקבוע זמן קצר לשיתוף ולא לבקש מכולם לשחק יחד כל הזמן. למשל, כל אחד יכול להראות מה השיג, להסביר מה היה קשה ולבקש רעיון. זה יוצר תיאום בלי להפוך את המשחק למשימה משפחתית מחייבת. בעיניי, זו דרך טובה יותר מאשר להשוות מי התקדם מהר יותר, מפני שקצב ההתקדמות מושפע מהזמן הפנוי ומהניסיון הקודם.

טיפ שימושי הוא לשמור על שפה משותפת סביב מטרות. במקום לומר “בזבזת את זה”, אפשר לשאול “מה רצית להשיג עם המשאב הזה?”. כך לומדים את ההיגיון של המשחק בלי להפוך כל טעות לביקורת. במשחק תפקידים, ניסוי וטעייה הוא חלק מהלמידה, אבל הוא עובד רק כאשר השחקן מרגיש שמותר לו לקבל החלטה משלו.

עוד trade-off חשוב הוא זמן. אפשר להיכנס למשחק לכמה דקות כדי לבדוק משימות או לאסוף תגמולים, אבל מי שרוצה להבין לעומק את המערכות ימצא את עצמו מקדיש יותר תשומת לב. לכן הוא מתאים למי שנהנה מתהליך מתמשך, ופחות למי שמחפש משחק שאפשר לסגור בלי לחשוב עליו עד הפעם הבאה.

ההבדל בין משחק אישי למשחק שמנסים לחלוק

בהשוואה למשחקי תפקידים פשוטים יותר, היתרון כאן הוא עומק רב יותר בהחלטות ובתחושת ההתקדמות. החיסרון הוא שהעומק הזה מקשה על החלפה מהירה בין שחקנים. משחקי פאזל או משחקי ארקייד מאפשרים בדרך כלל למסור את המכשיר ולשחק מיד; כאן, שחקן חדש צריך להבין מה כבר נעשה ומה מטרת הכניסה הנוכחית.

בהשוואה למשחק תפקידים חד-פעמי, שבו מתקדמים בסיפור קבוע ומסיימים, המבנה כאן מתאים יותר למי שאוהב לחזור שוב ושוב. זה טוב לשגרה, אבל פחות טוב למי שמעדיף חוויה סגורה עם סוף ברור. אם אתה מחפש משחק שאפשר לסיים בסוף שבוע, אני לא חושב שזה הכיוון המתאים. אם אתה אוהב לבנות אוסף ולשפר החלטות לאורך זמן, יש כאן סיבה להישאר.

החיבור ל-The LOTR מוסיף שכבה של היכרות ואווירה למי שמתחבר לעולם הזה, אבל לא הייתי מתקין את המשחק רק בגלל השם. הליבה עדיין היא משחק תפקידים עם איסוף, התקדמות וקבלת החלטות. מי שאינו אוהב את הסגנון הזה לא בהכרח ייהנה רק מפני שהמיתוג מוכר לו.

העצה המעשית שלי לשחקן חדש היא לא למהר להשתמש בכל דבר שמתקבל בתחילת הדרך. כדאי קודם להבין מה המשחק מבקש ממך, אילו מטרות חוזרות, ומה באמת חסר לך. שחקנים חדשים נוטים להשקיע מיד בפריט שנראה נוצץ, אבל לאחר כמה שעות הם עשויים לגלות שהבעיה האמיתית הייתה חוסר בתכנון ולא מחסור בפריט מסוים.

רכישות, קצב התקדמות ואמון

היות שהמשחק חינמי להורדה, קל להתחיל בלי החלטה כלכלית. עם זאת, הרכישות בתוך האפליקציה הן חלק שצריך לדבר עליו מראש, בעיקר כאשר המכשיר משותף. אני לא רואה בהן סיבה אוטומטית לפסול את המשחק, אבל כן סיבה להכניס אותו למסגרת ברורה. בבית עם ילדים, האחריות אינה צריכה להיות על הילד לזכור מה מותר; המבוגר צריך להבהיר את הכללים.

אני גם לא ממליץ למדוד את ההנאה רק לפי מהירות ההתקדמות. משחק כזה יכול להיות מהנה דווקא כאשר מתכננים, מחכים ומשפרים בהדרגה. רכישה עשויה לחסוך זמן, אבל היא לא בהכרח מחליפה הבנה של המערכות. אם המטרה היא ללמוד לשחק טוב יותר, כדאי לנסות קודם כמה סגנונות ולראות מה מתאים לך, במקום להניח שכל קיצור דרך יפתור את הקושי.

במקרה של נער שמבקש רכישה, הייתי שואל מה הוא רוצה להשיג ומה יקרה אם לא יקבל אותה. השיחה הזו מגלה אם מדובר בצורך אמיתי בתוך המשחק או בתחושת לחץ. היא גם מחזקת אמון, מפני שהנער לומד להסביר החלטה ולא רק לבקש אישור. אם אין בבית הסכמה על רכישות, אפשר ליהנות מהמשחק גם בלי להפוך כל כניסה להזדמנות לקנייה.

הדבר החשוב ביותר הוא לא להסתיר את קיומן של רכישות ולא להציג אותן כדרך היחידה לשחק. משחק חינמי יכול להיות נקודת פתיחה מצוינת, אבל הוא עדיין דורש ניהול גבולות כמו כל פעילות דיגיטלית אחרת. במכשיר של ילד, אני מעדיף שהמבוגר יטפל בהגדרות התשלום של המכשיר עצמו, בלי להבטיח כאן מנגנון ייעודי שלא בדקתי.

גיל, שיחה משפחתית והבחירה הנכונה

דירוג PEGI 12 הופך את המשחק לרלוונטי בעיקר לבני נוער ומעלה. עבור ילד צעיר יותר, לא הייתי מסתמך רק על כך שהמשחק נראה צבעוני או פנטסטי. כדאי לשבת לידו בתחילת הדרך, לראות איך הוא מגיב לקרבות ולתחרות, ולבדוק אם הוא מבין את ההבדל בין פרס במשחק לבין הוצאה אמיתית.

עבור בני נוער, המשחק יכול להיות הזדמנות טובה לשיחה על ניהול זמן, החלטות והוצאות קטנות שמצטברות. אני לא הייתי הופך אותו לשיעור, אבל כן משתמש בו כדוגמה מעשית: האם עדיף לשמור משאב למטרה עתידית, האם כדאי להמשיך אחרי הפסד, וכיצד יודעים שעוצרים להפסקה. אלו שאלות שמגיעות מתוך המשחק עצמו ולא מרגישות כמו הרצאה.

מבוגרים שמחפשים משחק אסטרטגי מתמשך עשויים ליהנות ממנו גם בלי קשר לשימוש משפחתי. לעומת זאת, מי שרוצה משחק רגוע לפני השינה, ללא מערכות רבות וללא פיתוי לרכישות, כנראה ימצא אפשרות מתאימה יותר בז'אנר אחר. גם מי שמתקשה עם משימות חוזרות או עם התקדמות איטית צריך לדעת מראש שהחוויה אינה בנויה סביב סיום מהיר.

מבחינת אמון בין בני הבית, אני ממליץ לשמור על שקיפות: לא להיכנס לחשבון של אדם אחר בלי רשות, לא לשנות החלטות שנעשו, ולא להניח שמכשיר משותף פירושו חשבון משותף. אלה כללים פשוטים, אבל הם חשובים במיוחד במשחק שבו התקדמות אישית היא חלק גדול מההנאה.

למי הייתי ממליץ עליו בפועל

אני ממליץ על המשחק למי שאוהב לשלב איסוף, קרבות ותכנון לאורך זמן. הוא מתאים לשחקן שמוכן ללמוד בהדרגה, לשמור על סבלנות ולחזור לאותה מערכת שוב ושוב כדי להשתפר. הוא יכול להתאים גם לבית שבו יש שחקן עיקרי ועוד בני משפחה שמתעניינים, כל עוד לא מנסים להפוך חשבון אחד למרחב משותף לכולם.

אני פחות ממליץ עליו לילדים צעירים, למי שאין לו שליטה ברורה על רכישות, או למי שמחפש משחק קצר שאפשר להעביר בו שתי דקות בלי לזכור דבר מהפעם הקודמת. גם משפחה שבה כמה אנשים רוצים לשחק במקביל על אותו מכשיר עלולה להיתקל בחיכוכים. במקרה כזה, משחקים עם סבבים קצרים וזהות שחקן ברורה יהיו בחירה נוחה יותר.

הגרסה הנוכחית היא 9.1.3, והמשחק קיים מאז 2 ביוני 2014. מבחינתי, זה מסביר מדוע הוא מרגיש כמו חוויה מבוססת עם שכבות רבות, אבל גם מדוע שחקן חדש עשוי להזדקק לזמן כדי להבין את כל מה שמוצג בפניו. לא הייתי מנסה ללמוד הכול ביום הראשון. עדיף לבחור מטרה אחת, להתנסות, ורק אחר כך להרחיב את הדרך.

היקף הקהל שלו גדול מאוד: המשחק עבר חמישים מיליון התקנות, עם ממוצע של 4.3 מתוך מיליוני דירוגים. המספרים האלה לא מבטיחים שהוא יתאים לכל אחד, אבל הם כן מצביעים על כך שמדובר במשחק מוכר עם קהל רחב ולא בניסוי קצר. אני מתייחס לזה כאל סימן שיש כאן עומק מספק עבור שחקנים מסוימים, לא כתחליף לבדיקה של הסגנון האישי שלך.

פסק הדין שלי לבית

אחרי שבחנתי אותו כמשחק אישי וגם כחלק משגרת בית משותפת, אני רואה ב-Summoners War X The LOTR משחק תפקידים מעניין למי שמוכן להשקיע בלמידה ובתכנון. הוא אינו הבחירה הכי פשוטה למכשיר משפחתי, מפני שחשבון, התקדמות ורכישות דורשים גבולות ברורים. מצד שני, דווקא השיחות סביב החלטות, סבלנות וניהול משאבים יכולות להפוך אותו לפעילות נעימה בין בני הבית.

ההמלצה שלי היא להתקין אותו רק כשברור מי השחקן ומהם כללי השימוש. אם יש מכשיר אישי, גיל מתאים ונכונות לשחק בקצב מתון, יש כאן חוויה עשירה שיכולה להחזיק זמן רב. אם אתם צריכים משחק משפחתי מיידי, פשוט ונטול התעסקות בחשבון או ברכישות, עדיף לבחור משחק אחר.

בשורה התחתונה, זה משחק חינמי עם עומק אמיתי, אבל החופש להתחיל ללא תשלום אינו אומר שאין צורך באחריות. אני נהנה ממנו בעיקר כאשר אני מתייחס אליו כאל מסע מתמשך ולא כאל מרוץ. בבית, אותה גישה היא גם המפתח: שחקן אחד, גבולות ברורים, שיחה פתוחה, וקצב שמאפשר ליהנות בלי להפוך את המשחק למקור ללחץ.