Zombie Offroad Safari

ניתוח מאת Appcrazy

יש משחקי מירוצים שמבקשים ממני להגיע ראשון, ויש משחקים שמעדיפים שאבדוק כמה רחוק אפשר לנסוע לפני שהכול מתפרק. Zombie Offroad Safari שייך בבירור לסוג השני. זהו משחק נהיגה בעולם פתוח, שבו אני חוקר אזורים רחבים, מחפש אתגרים, מתמרן בין מכשולים ומרסק זומבים בדרך. השילוב הזה יוצר חוויה קלילה, קצת פרועה, ובעיקר שונה ממשחקי מרוצים שמתרכזים רק במסלול, בזמן ובמיקום על הפודיום.

אחרי כמה סבבים, התחושה המרכזית שלי היא שזה משחק שמתאים לרגעים שבהם רוצים להיכנס מהר, לנהוג בלי הכנות ארוכות ולמצוא מטרה קטנה בכל יציאה. הוא לא מנסה להיות סימולטור נהיגה, וגם לא משחק פעולה כבד עם עלילה מסועפת. במקום זאת, הוא נותן לי מרחב לשוטט בו, מטרות שמכוונות את הסיבוב, וסיבה לחזור לעוד ניסיון. לפעמים זה עובד מצוין; לפעמים החופש הזה מרגיש פחות ממוקד. בדיוק שם נמצא הקסם וגם החיסרון שלו.

נהיגה שמתחילה בשיטוט ומקבלת כיוון

הפתיחה של המשחק אינה נשענת רק על מרוץ אחד שמסתיים מיד. מהר מאוד ברור שהמטרה היא להבין את הסביבה, להכיר את ההתנהגות של הרכב ולגלות איך האתגרים משתלבים בתוך השטח. אני לא מקבל תחושה שכל דקה חייבת להיות מרדף אחר שיא חדש. במקום זה, כל נסיעה יכולה להפוך למסע קצר של חיפוש: לראות מה נמצא מעבר לגבעה, לבדוק אם אפשר לעבור מכשול מזווית אחרת, או להחליט אם להתמקד בזומבים או פשוט להמשיך לחקור.

זה הופך את המשחק לנגיש גם למי שלא מגדיר את עצמו חובב משחקי מירוצים. מי שמגיע ממשחקי מסלול תחרותיים עשוי לחפש מיד קו זינוק, יריבים ברורים ותוצאה חד-משמעית. כאן ההתחלה רגועה יותר, והיעדים הראשונים מקבלים משמעות מפני שהם מלמדים אותי איך להשתמש במרחב. היעד המוקדם החשוב באמת הוא ללמוד לקרוא את השטח, ולא רק ללחוץ על דוושת הגז.

השליטה עצמה מרגישה מתאימה למשחק שמבקש ממני לנסוע בשטח לא צפוי. אני צריך לשמור על תנופה, להיזהר ממכשולים ולבחור מתי להסתכן בקיצור דרך. כאשר אני ממהר מדי, הרכב עלול לאבד את היתרון שלו מול פני השטח, ואז הנסיעה הופכת מניסיון יעיל למאבק קטן על חזרה למסלול הנכון. כאשר אני מאט בזמן, אני מצליח להפוך אזור בעייתי לחלק מהמסלול במקום למכשול שמפסיק את הסיבוב.

העיצוב הזה גם משפיע על הדרך שבה אני מגדיר הצלחה. בסיבוב אחד אני יכול לצאת כדי להשלים אתגר מסוים, ובסיבוב אחר פשוט לבדוק אם אזור שראיתי קודם מוביל למשהו מעניין. זו גישה טובה למי שאוהב משחקים עם תחושת גילוי, אך פחות מתאימה למי שצריך הוראות ברורות ותגמול מיידי אחרי כל פעולה.

פרסומות

איך מרגישים את ההתקדמות בלי להפוך אותה למטלה

ההתקדמות כאן אינה רק מספר שמופיע בסוף מרוץ. אני מרגיש אותה גם דרך היכולת להתמצא טוב יותר, לבחור מסלול יעיל יותר ולהבין אילו אתגרים מתאימים לסגנון הנהיגה שלי. בהתחלה אזור פתוח יכול להיראות כמו מקום גדול מדי, אבל אחרי כמה נסיעות אני מתחיל לזכור נקודות ציון, לזהות מקומות שמזמינים קפיצה או פנייה, ולתכנן את היציאה הבאה בצורה פחות אקראית.

התחושה הזו חשובה מפני שמשחק עולם פתוח עלול להישאר ריק אם אין בו סיבה לחזור. כאן האתגרים נותנים לשיטוט כיוון. הם לא מבטלים את החופש, אלא מספקים לי סיבה לבחור אזור מסוים על פני אחר. אם אני רוצה לשחק במשך כמה דקות בלבד, אני יכול להתמקד במשימה אחת. אם יש לי יותר זמן, אני יכול להפוך את אותו אזור למסלול ניסוי ולבדוק כמה דרכים להגיע ליעד.

הציצו בבלוג שלנו

אחד הדברים שאני אוהב הוא שההתקדמות אינה מחייבת אותי לשחק תמיד באותו קצב. אפשר להתחיל בנסיעה רגועה, להיתקל בזומבים, לשנות תוכנית ולהפוך את הסיבוב לציד מטרות. המעבר הזה בין נהיגה, חיפוש והתמודדות עם אויבים נותן תחושה שהמשחק לא מסתכם במרוץ שחוזר על עצמו. מצד שני, מי שמעדיף מערכת התקדמות מאוד מפורטת, עם הסברים ארוכים על כל שדרוג או מסלול קבוע של פתיחות, עשוי להרגיש שהכיוון פחות חד.

אני ממליץ לשחקנים חדשים לא לרדוף מיד אחרי כל דבר שנמצא על המסך. עדיף לבחור יעד אחד, ללמוד את הדרך אליו, ואז לחזור ולנסות אותו בצורה נקייה יותר. השיטה הזו הופכת את השיטוט לתהליך של שיפור אישי. היא גם חוסכת תסכול, מפני שלא כל סטייה מהדרך חייבת להפוך לניסיון להשלים את כל מה שנמצא בסביבה.

הסימנים הקטנים האלה של התקדמות עובדים טוב במיוחד במשחק קצר על טלפון. אני יכול לסגור את המשחק אחרי נסיעה אחת עם תחושה שעשיתי משהו, גם אם לא סיימתי את כל האזור. זו נקודת חוזק משמעותית עבור מי שמשחק בתחבורה ציבורית, בהפסקה או בערב כשהוא רוצה בידור מהיר ולא התחייבות ארוכה.

האתגר עולה דרך השטח, לא רק דרך מהירות

עקומת הקושי אינה מרגישה כמו סדרה פשוטה של מסלולים שבהם רק היריבים נעשים מהירים יותר. האתגר נבנה גם מהצורך להסתגל לסביבה. אזור פתוח נותן לי יותר חופש, אך החופש הזה דורש ממני להחליט בעצמי לאן לנסוע ומה חשוב כרגע. כאשר אני מתמודד עם זומבים או מכשולים תוך כדי תנועה, כל טעות בניווט יכולה לעלות לי בזמן ובתנופה.

זהו אתגר שמתגמל סבלנות, אבל לא תמיד מסביר אותה. בפעם הראשונה שאני נכנס לאזור מסוים, אני עלול לנסות לפתור הכול בכוח ובמהירות. אחרי כמה ניסיונות אני מבין שכדאי להסתכל קדימה, לשמור מרחק מתאים ולהימנע מפנייה חדה מדי כאשר הרכב כבר נמצא בתנועה. הטיפ הכי שימושי שלי הוא לא להילחם בשטח בכוח כאשר אפשר לבנות גישה רחבה יותר. לעיתים הדרך הארוכה מעט היא דווקא הדרך המהירה לסיום האתגר.

הקושי הזה מתאים למי שנהנה ללמוד דרך ניסוי וטעייה. הוא פחות מתאים למי שמחפש נהיגה מדויקת מאוד, שבה כל תגובה של הרכב צפויה לחלוטין. המשחק שומר על אופי ארקיידי, ולכן לא כל טעות מרגישה כמו תוצאה של חישוב נהיגה מושלם. לפעמים אני מפספס בגלל בחירת קו לא טובה, ולפעמים התחושה היא שהשטח עצמו יצר רגע מבולגן. עבורי זה חלק מהאופי, אך שחקנים שמעדיפים שליטה תחרותית ומלוטשת עשויים להעדיף משחק מירוצים מסורתי יותר.

הזומבים מוסיפים לחץ מסוג אחר. הם אינם רק תפאורה, מפני שהם מכריחים אותי לשים לב למה שקורה סביב הרכב בזמן שאני מנסה להתקדם. כאשר אני מתרכז רק ביעד, קל לפספס איום מהצד או להיכנס לאזור צפוף בלי מספיק תנופה. לכן המשחק דורש ממני לחלק את תשומת הלב בין הדרך לבין מה שנמצא על הדרך. זו תוספת פשוטה אך יעילה, מפני שהיא מונעת מהנסיעה להפוך לטיול אוטומטי.

עם זאת, רמת האתגר יכולה להרגיש לא אחידה למי שמגיע עם ציפייה למבנה ליניארי. בעולם פתוח, אני לפעמים פוגש מצב שמרגיש קל מאוד אחרי שכבר למדתי את האזור, ואז נתקל באתגר שמצריך גישה שונה לחלוטין. מי שמוכן לקבל את הקפיצות האלה כחלק מהחקירה ייהנה מהן יותר ממי שמחפש מדרגות קושי מסודרות וברורות.

מה גורם לי לחזור, ומה עלול לעייף

המשחק מצליח לשמור על עניין מפני שכל סיבוב יכול לקבל צורה מעט שונה. אני יכול לצאת במטרה ממוקדת, להסיט את המסלול בגלל זומבים, או לנסות שוב אזור שכבר הכרתי כדי לבצע אותו בצורה יעילה יותר. זו אינה בהכרח תחושת התקדמות גדולה בכל פעם, אבל יש בה סיפוק של היכרות. אני מתחיל להבין את העולם, ואז משתמש בהבנה הזו כדי לחסוך זמן ולשחק בצורה חכמה יותר.

החופש הזה הוא גם גורם השימור המרכזי וגם נקודת התורפה. אם אני אוהב לגלות דברים בקצב שלי, המשחק נותן לי סיבה לחזור. אם אני זקוק לתגמולים ברורים, פתיחות תכופות או רשימת מטרות שמכוונת אותי בכל רגע, יכול להיות שאחרי ההתלהבות הראשונית אחפש מסגרת חזקה יותר. החוויה תלויה מאוד בסוג המוטיבציה שלי, ולא רק באיכות הנהיגה.

יש גם שיקול של רכישות בתוך המשחק. המשחק עצמו מוצע בחינם, אך קיימות רכישות בתוך האפליקציה בטווח של כמה שקלים ועד כמעט מאתיים שקלים לפריט. מבחינתי, חשוב להיכנס אליו עם החלטה פשוטה: לשחק קודם בלי להניח שהוצאה נוספת היא חלק הכרחי מהחוויה. אם אני נהנה מהנהיגה והחקירה גם כך, אין סיבה להפוך כל עצירה להזדמנות לקנייה. מי שמעדיף משחקים ללא רכישות כלל צריך לקחת את המבנה הזה בחשבון לפני ההתקנה.

במקום להשתמש בכל ניסיון כדי להתקדם בכוח, אני ממליץ להגדיר לעצמי מטרה קטנה לכל סשן. למשל, לבחור אזור אחד ולנסות למצוא דרך יציבה לעבור בו, או להתמקד באתגר אחד בלי להיגרר לכל מה שמופיע בדרך. זו דרך טובה להימנע מתחושת פיזור. היא גם מאפשרת להבין אם המשחק באמת מתאים לי, מפני שאחרי כמה סשנים כאלה כבר ברור אם השיטוט מרגיש חופשי או פשוט חסר כיוון.

המשחק מתאים במיוחד לרגעי המתנה ולסשנים קצרים. בתרחיש יומיומי, אם אני מחכה לפגישה ויש לי רבע שעה, אני יכול להיכנס, לבחור יעד, לנסות אותו פעם או פעמיים ולסגור בלי להשאיר סיפור באמצע. הוא גם מתאים לערב שבו אני רוצה משהו פחות תובעני ממשחק מירוצים תחרותי. לעומת זאת, אם אני מחפש משחק שמבקש ממני לזכור קמפיין ארוך או להשתפר מול שחקנים אחרים, זו כנראה לא תהיה הבחירה הראשונה שלי.

השוואה למשחקי מירוצים ולמשחקי זומבים

בהשוואה למשחקי מירוצים רגילים, כאן הדגש עובר מהשוואה ישירה מול יריבים אל חופש תנועה ואל מטרות שמפוזרות בעולם. במשחק מסלול קלאסי אני יודע מהו הכיוון, כמה הקפות נותרו ומה פירוש ניצחון. כאן אני צריך ליצור חלק מהמבנה בעצמי. זה פחות חד-תחרותי, אבל הרבה יותר מתאים למי שאוהב להרגיש שהוא מגלה את המשחק תוך כדי נסיעה.

בהשוואה למשחקי זומבים שמתרכזים בירי או בהישרדות, הנהיגה היא המרכז ולא רק דרך להגיע מזירה אחת לאחרת. הרכב משנה את קצב הפעולה, את זווית ההתקפה ואת הדרך שבה אני מתמודד עם סכנה. אני לא עומד במקום ומחכה לאויבים; אני צריך לשמור על תנועה ולחשוב על המסלול. מי שמגיע בשביל פעולה אינטנסיבית ללא הפסקה עלול למצוא כאן יותר שיטוט ממה שרצה, אבל מי שאוהב את החיבור בין נהיגה לבין כאוס יקבל שילוב מעניין.

המשחק הוא מבית DogByte Games, והוא מרגיש כמו יצירה שמעדיפה רעיון ברור ואופי מובחן על פני ניסיון להיות כל סוגי משחקי המירוצים בבת אחת. הוא לא מחליף משחק תחרותי למי שמחפש דיוק, דירוגים ומרוצים קצרים מול יריבים. הוא גם לא מחליף משחק הישרדות עמוק למי שרוצה ניהול משאבים ועלילה כבדה. היתרון שלו נמצא באמצע: נסיעה חופשית, חקירה, אתגרים וזומבים באותה חבילה.

למי כדאי להתקין ולמי עדיף לדלג

אני חושב שזה משחק טוב למי שאוהב משחקי מירוצים עם מרחב פתוח, משימות קטנות ותחושת גילוי. הוא מתאים גם למי שמעדיף לשחק לבד ובקצב אישי, בלי לחץ של תחרות ישירה. אם אתם נהנים לנסות מסלולים לא צפויים, ללמוד אזור דרך הנהיגה ולחזור אליו כדי לבצע אותו טוב יותר, יש כאן מספיק אופי כדי להחזיק כמה סשנים נעימים.

הוא פחות מתאים למי שמחפש סימולציה, פיזיקה מדויקת או מבנה תחרותי קשוח. גם שחקנים שמאבדים עניין כאשר אין יעד בולט בכל רגע עלולים להרגיש שהעולם הפתוח מפזר אותם. מי שרוצה משחק זומבים עם עומק טקטי רב, או משחק מירוצים שמבוסס על שיפור של זמני הקפה, כנראה ימצא התאמה טובה יותר באפשרות ממוקדת יותר.

מבחינת התאמה למכשירים, המשחק דורש מערכת הפעלה 5.0 ומעלה, ולכן הוא אינו מיועד רק לטלפונים חדשים במיוחד. הוא מסווג לגיל PEGI 12, נתון שכדאי להורים לבדוק לפני שמאפשרים לילד צעיר לשחק, במיוחד מפני שהחוויה משלבת נהיגה עם ריסוק זומבים ורכישות בתוך המשחק.

המשחק חינמי להורדה, והגרסה הנוכחית שלו היא 1.2.8. בחנות הוא מחזיק ממוצע של 4.3 מתוך 5, עם יותר מעשרה מיליון התקנות. המספרים האלה לא מחליפים התאמה אישית, אבל הם כן מצביעים על כך שהרעיון שלו מצא קהל רחב. אני עדיין מציע לא להסתמך רק על הפופולריות: השאלה החשובה היא אם אתם נהנים מחופש ומניסוי, או זקוקים למסלול מאוד ברור.

פסק הדין שלי על הקצב וההתקדמות

אחרי שבוחנים את המטרות המוקדמות, את סימני ההיכרות עם העולם ואת העלייה הלא-ליניארית בקושי, התמונה די ברורה. Zombie Offroad Safari מצליח כאשר אני נותן לו להיות משחק נהיגה הרפתקני ולא מנסה להפוך אותו למרוץ מקצועי. המטרות נותנות לשיטוט כיוון, הזומבים מפריעים לתנועה בצורה שמוסיפה מתח, והשטחים הפתוחים מאפשרים לי לבחור אם לשחק בצורה יעילה או פשוט ליהנות מהכאוס.

הקצב שלו אינו מושלם. יש רגעים שבהם הייתי רוצה שהמשחק יבהיר מהר יותר מה כדאי לעשות עכשיו, ויש סשנים שבהם החופש מרגיש כמו חוסר מיקוד. גם הרכישות בתוך המשחק הן נקודה שצריך לזכור, במיוחד אם אתם מחפשים חוויה נקייה מהוצאות נוספות. אלה לא סיבות לפסול אותו מיד, אבל הן כן הופכות את ההמלצה שלי למדויקת יותר ולא גורפת.

ההמלצה שלי היא להתקין אותו אם אתם רוצים נסיעות קצרות עם חקירה, אתגרים וזומבים, ולא אם אתם מחפשים אליפות מירוצים מסודרת. אני נהניתי בעיקר מהרגעים שבהם יצאתי עם מטרה אחת, סטיתי ממנה בגלל מה שגיליתי, ואז חזרתי לנסות שוב בדרך טובה יותר. עבורי, זה בדיוק הסוג של משחק חינמי שאפשר לפתוח בלי מחויבות, לשחק כמה דקות, ולחזור אליו כאשר מתחשק לי עוד סיבוב בשטח.