Pose Tool 3D

ניתוח מאת Appcrazy

כשאני מצייר דמות בתנועה, הבעיה בדרך כלל אינה חוסר ברעיונות אלא חוסר בזמן. אני יודע פחות או יותר איך הדמות צריכה להיראות, אבל הידיים, הכתפיים והאגן מתחילים לנדוד עד שהתנוחה מאבדת אמינות. כאן נכנס Pose Tool 3D: אפליקציית קומיקס ואמנות של Riven Phoenix, שמאפשרת לבנות דמות אנושית בתלת־ממד ולהשתמש בה כנקודת ייחוס לציור.

הרושם הראשוני שלי היה חיובי, בעיקר משום שהכלי פותר משימה מאוד מסוימת בלי לדרוש ממני להתחיל מודל תלת־ממדי מאפס. במקום לחפש צילום מתאים, להסתמך על תנוחת זיכרון או לצייר שוב ושוב סקיצה עד שהיא מסתדרת, אני יכול לסובב דמות, להציב אותה ולבדוק את היחסים בין חלקי הגוף. זה לא מחליף עין אמנותית, אבל הוא כן מקצר שלב מעצבן בתהליך.

מה קורה בשבוע הראשון של השימוש

בימים הראשונים האפליקציה מרגישה כמו ארגז חול קטן לאמן. אני מתחיל מתנוחה בסיסית, מזיז את הגוף בהדרגה ומסתכל על הדמות מכמה כיוונים. השינוי החשוב הוא שההתייחסות אינה נשארת שטוחה: אפשר לחשוב על עומק, על קו הכתפיים, על כיוון האגן ועל האופן שבו משקל הגוף עובר מרגל לרגל.

היתרון הזה בולט במיוחד כשאני מצייר דמות שמביטה הצידה, מושיטה יד קדימה או מתכופפת. בתנוחות כאלה קל מאוד לצייר זרוע קצרה מדי, להרחיק את הברך מהגוף או למקם את הראש בזווית שאינה מסתדרת עם הצוואר. מודל תלת־ממדי נותן לי בדיקת מציאות מהירה, גם אם בסופו של דבר אני משנה את התנוחה לצורך סגנון.

חשוב להבין מה האפליקציה אינה עושה עבורי. היא לא הופכת תנוחה גנרית לאיור מוגמר, לא בוחרת קומפוזיציה ולא מחליטה אם הדמות צריכה להיראות כבדה, קלילה, מבוגרת או מותשת. אם אעתיק את המודל בצורה מכנית, התוצאה עלולה להיראות נוקשה. השימוש הטוב ביותר הוא כשלד חזותי: אני נעזר בו כדי להבין מבנה, ואז מפרש אותו מחדש בקו שלי.

למתחילים, השבוע הראשון יכול להיות גם תקופת הסתגלות. הזזת חלקי גוף בתלת־ממד אינה תמיד אינטואיטיבית כמו ציור על דף. לפעמים אני רוצה להזיז איבר בכיוון אחד ומקבל שינוי שמרגיש גדול מדי או לא צפוי. לכן אני ממליץ להתחיל בתנוחות פשוטות, לשנות איבר אחד בכל פעם ולסובב את המודל לעיתים קרובות. כך קל יותר להבין אם הבעיה נמצאת בזווית עצמה או רק בנקודת המבט.

פרסומות

אחת השיטות שעבדה לי היא לבנות תנוחה בשלושה מעברים. קודם אני קובע את קו הפעולה הכללי, אחר כך ממקם את האגן והכתפיים, ורק בסוף מטפל בידיים וברגליים. אם מתחילים מהאצבעות או מהפנים, קל להיתקע בפרטים לפני שהגוף כולו עובד. האפליקציה מועילה יותר כשמתייחסים אליה ככלי לתכנון ולא כמקום שבו צריך לסיים את האיור.

היא מתאימה גם לתרגול קצר באמצע יום עבודה. אם יש לי כמה דקות לפני פגישה או בזמן המתנה, אני יכול לבנות תנוחה אחת ולבחון אותה. לא צריך להפוך כל שימוש לפרויקט שלם. דווקא המפגשים הקצרים האלה עוזרים לי לזכור כיצד גוף מסתובב, היכן נוצרים קיצורים ואיך תנוחה משתנה כשמשקל הגוף אינו מחולק באופן סימטרי.

הציצו בבלוג שלנו

במקרה יומיומי, למשל, כשאני מתכנן פאנל שבו דמות רצה ונעצרת בפתאומיות, הייתי משתמש במודל כדי לבדוק את הרגל הקדמית, את נטיית הגו ואת המרחק בין הידיים למרכז הגוף. לאחר מכן הייתי מצייר מעליו סקיצה חופשית, מוסיף בגדים, שיער והבעה, ומוחק את התלות במודל. החיסכון אינו בכך שהאפליקציה מציירת את הפאנל, אלא בכך שהיא מונעת ממני לבזבז זמן על תיקוני אנטומיה בסיסיים.

למי הכלי מתאים במיוחד

אני רואה בו התאמה טובה למאיירים, אמני קומיקס, תלמידים ללימודי ציור וכל מי שמתקשה לדמיין גוף מזווית לא שגרתית. הוא שימושי גם כשצריך עקביות בין כמה איורים: אם אותה דמות מופיעה שוב בתנוחות שונות, נקודת ייחוס תלת־ממדית יכולה לעזור לשמור על פרופורציות דומות.

הוא פחות מתאים למי שמחפש ספריית תמונות מוכנות, מדריך אנטומיה מלא או פתרון בלחיצה אחת. גם מי שמצייר בעיקר נופים, טיפוגרפיה או איורים שאינם כוללים דמויות לא יפיק ממנו ערך יומיומי רב. במקרה כזה, האפליקציה עלולה להישאר מותקנת בעיקר מתוך סקרנות.

הבדל מול החלופות הרגילות

החלופה הפשוטה היא צילום עצמי או חיפוש תמונה ברשת. צילום נותן תנוחה אמיתית, עם משקל, קמטים ותאורה טבעית, ולכן הוא מצוין כשאני צריך מחווה משכנעת או פרטי בד. מצד שני, לא תמיד יש לי את הזווית המדויקת, ולעיתים הצילום מסיח את הדעת בפרטים שאינם חשובים לסקיצה.

אפשר גם להסתמך על בובת עץ או על דמות מפרקית פיזית. זו שיטה נעימה למי שאוהב לעבוד בידיים, אך היא מוגבלת בזוויות ובקנה מידה. Pose Tool 3D עדיף כאשר אני רוצה לבדוק את אותה תנוחה מכמה כיוונים בלי להזיז אובייקט על השולחן ולצלם אותו מחדש.

תוכנות תלת־ממד מלאות מציעות בדרך כלל עומק גדול יותר, אבל הן גם דורשות יותר זמן, לימוד וסבלנות. היתרון של הכלי הזה הוא המיקוד: הוא אינו מנסה להפוך אותי לאמן תלת־ממד, אלא מספק דרך מהירה להצבת דמות לצורכי ציור. המחיר של הפשטות הוא פחות מרחב לעבודה מורכבת ומדויקת מאוד.

האם הוא נשאר שימושי אחרי ההתלהבות הראשונית?

הערך מחודש לחודש

אחרי שהחידוש נעלם, השאלה החשובה היא אם אני באמת חוזר לאפליקציה. במקרה הזה, התשובה תלויה בהרגל העבודה שלי. אם אני מצייר דמויות באופן קבוע, במיוחד סצנות פעולה או קומיקס עם כמה זוויות, הערך נשמר. בכל פעם שאני נתקל בתנוחה בעייתית, יש לי מקום מהיר לבדוק אותה במקום לנחש.

הערך המצטבר אינו מגיע מתנוחה אחת מרשימה, אלא מהפחתת טעויות חוזרות. עם הזמן אני מתחיל לשים לב ליחסים בין החזה לאגן, לקיצור של איברים הקרובים למצלמה ולחשיבות של קו האיזון. גם כאשר אני כבר לא פותח את האפליקציה לכל סקיצה, ההרגל להשתמש בה במקרים קשים משפר את האופן שבו אני מתכנן דמויות.

כדי לשמור עליה כחלק מהשגרה, אני מציע לא לפתוח אותה בלי מטרה. לפני יצירת תנוחה כדאי להחליט מה רוצים לבדוק: זווית מצלמה, מחווה, חלוקת משקל או קשר בין שתי דמויות. שימוש ממוקד חוסך זמן ומונע מצב שבו אני מסובב את המודל שוב ושוב בלי להתקדם בציור.

היא יכולה להשתלב היטב בתהליך עבודה קבוע. אני מתחיל בסקיצה קטנה של הקומפוזיציה, בונה רק את התנוחה שמפריעה לי, בודק אותה מכמה כיוונים ואז חוזר לנייר או לאפליקציית הציור. אם אני נשאר זמן רב בתוך המודל, אני עלול לאבד את הכיוון האמנותי. המטרה היא לקבל החלטה ולחזור לציור, לא להחליף את הציור בסידור מפרקים.

השימוש החוזר מועיל במיוחד בפרויקטים שבהם יש רצף של פאנלים. אפשר לבדוק האם הדמות באמת מסתובבת באופן הגיוני מפאנל לפאנל, האם היד שנראתה קרובה קודם נשארת קרובה, והאם שינוי זווית הראש מתאים לתנועת הגוף. זהו יתרון מעשי יותר מהיכולת ליצור תנוחה בודדת שנראית מרשימה על המסך.

כמה תחזוקה הוא דורש

התחזוקה כאן אינה במובן של ניהול מסד נתונים או בניית דמות מורכבת, אלא בעיקר שמירה על דרך עבודה מסודרת. אם אני יוצר תנוחות בלי לתעד לעצמי מה רציתי לבדוק, קשה לזכור מדוע בניתי אותן. לכן אני מעדיף לשמור ליד הסקיצה הערה קצרה כמו “בדיקת קיצור של זרוע” או “משקל על רגל שמאל”. כך השימוש נשאר מחובר לתוצאה.

יש גם עומס מנטלי קטן: בכל פתיחה אני צריך לתרגם רעיון דו־ממדי למנח תלת־ממדי. לפעמים זה מהיר, ולפעמים דווקא ציור של כמה קווים על הדף יעיל יותר. אם כבר ברור לי איך התנוחה נראית, אין סיבה להקים מודל רק כדי להצדיק את השימוש באפליקציה.

אני ממליץ להקדיש זמן קצר ללימוד תנועת המצלמה והשליטה במפרקים, במקום לנסות ליצור מיד תנוחה מורכבת. ברגע שמבינים כיצד לבדוק את הדמות מהצד, מלמעלה ומלמטה, הכלי הופך שימושי יותר. שינוי נקודת המבט הוא לא קישוט; הוא מאפשר לזהות בעיות שהוסתרו בזווית הראשונה.

בגרסה הנוכחית, 6.8.181, אני מתייחס אליה ככלי עבודה ממוקד ולא כפלטפורמת תוכן שמתעדכנים בה ללא הפסקה. היא מתאימה למי שמעדיף כלי יציב למטרה אחת. מי שמחפש חידושים תכופים, קהילה פעילה או זרם בלתי פוסק של חומר חדש עשוי להרגיש שהחוויה שקטה מדי.

מה עלול לעייף לאורך זמן

העייפות העיקרית נוצרת כאשר התנוחה נשארת כללית מדי. דמות תלת־ממדית יכולה לעזור בפרופורציות, אבל היא אינה מספקת לבדה את האופי של המחווה. בלי קו פעולה ברור, הטיית משקל או הגזמה מכוונת, התוצאה עלולה להיראות כמו בובה שעומדת במקום. אני צריך להוסיף את ההחלטות האמנותיות בעצמי.

גם הידיים והפנים דורשות תשומת לב מיוחדת. בתנוחות קטנות, שינוי זעיר בכף היד או בהטיית הראש עשוי להשפיע על הסיפור, אך מודל בסיסי אינו מספר לי מה הדמות מרגישה. לכן אני משתמש בו בעיקר לגוף הגדול, ואז מתכנן את ההבעה והמחווה מחדש לפי ההקשר של הסצנה.

מקור נוסף לתסכול הוא הפער בין דיוק מכני לבין מראה טבעי. גוף אמיתי אינו תמיד יושב בדיוק על מפרקים נקיים, והבגדים, השיער והשרירים משנים את הצללית. אם אני מעתיק את קווי המודל ללא ביקורת, אני מקבל תנוחה נכונה מבחינה מבנית אך פחות משכנעת מבחינה ציורית. הפתרון הוא להשתמש במודל כבסיס, לא כפקודה.

יש גם סיכון של תלות. אם אני פותח את האפליקציה עבור כל דמות, אפילו עבור תנוחה שכבר למדתי לצייר, אני מפסיק לאמן את הזיכרון החזותי שלי. לכן אני אוהב לשלב בין תרגילים ללא עזר לבין בדיקות ממוקדות. לפעמים אני מצייר תחילה מהזיכרון, ורק אחר כך משתמש במודל כדי למצוא את הטעות. כך הכלי מלמד אותי במקום לעשות את כל החשיבה במקומי.

עלות, קהל ואופן התחלה

האפליקציה נמכרת במחיר של 21.90 שקלים, ולכן כדאי לשאול לא אם היא מעניינת אלא אם היא פותרת בעיה שחוזרת אצלי. עבור מי שמצייר דמויות פעם בחודש, צילום או דף אנטומיה עשויים להספיק. עבור מי שמכין קומיקס, סטוריבורד או איורי דמויות באופן רציף, חיסכון קטן בכל סקיצה יכול להצדיק את ההוצאה.

היא מסומנת בדירוג גיל PEGI 3, אך קהל היעד המעשי שלה הוא אמנים ולא ילדים שמחפשים משחק. זהו כלי יצירתי, ולכן הערך שלו תלוי ברמת העניין בציור ובנכונות להשקיע זמן בלמידת הגוף. גם אם הממשק נראה ידידותי, התוצאה הטובה דורשת החלטות של מאייר.

Riven Phoenix מפתח את האפליקציה, והיא צברה ממוצע של 4.7 מתוך 5 על סמך כ־1.6 אלף דירוגים. היא זמינה מאז אוקטובר 2012 וצברה יותר מעשרת אלפים התקנות. המספרים האלה מרמזים על כלי ותיק עם קהל אמיתי, אבל מבחינתי הם אינם תחליף לבדיקה של התאמה אישית: אמן שמצייר סגנון מסוים עדיין צריך לראות אם דרך העבודה מתאימה לו.

הדרך הנכונה להתחיל היא לבחור משימה אחת שחוזרת אצלכם. לדוגמה, אם קשה לכם לצייר דמות יושבת בזווית, אל תנסו מיד לבנות סצנת קרב מלאה. בנו תנוחה פשוטה, בדקו אותה מהצד, ציירו סקיצה, ואז חזרו ושנו רק את האגן או את הברך. תהליך כזה מראה במהירות אם הכלי באמת מקצר לכם עבודה.

למי הייתי ממליץ ולמי פחות

אני ממליץ עליו למי שרוצה עזר קבוע לתנוחות אנושיות, אבל אינו זקוק לסביבת תלת־ממד מקצועית. הוא מתאים במיוחד לאמן שמתחיל סקיצות רבות, נתקע באנטומיה ומעדיף לבדוק את המבנה לפני שהוא משקיע בפרטים. גם תלמידים יכולים להפיק ממנו תועלת אם הם משתמשים בו כדי להשוות בין ציור ראשוני לבין מבנה גוף אפשרי.

הייתי מציע לדלג עליו אם רוב העבודה שלכם מבוססת על צילום ישיר, אם אתם זקוקים לדמויות מסוגננות מאוד שאינן דמויות אנושיות, או אם אתם מחפשים כלי שמייצר איורים מוגמרים. הוא גם לא הבחירה הראשונה שלי עבור פרויקט תלת־ממד מורכב שבו צריך תאורה, חומרים, בגדים או אנימציה. במקרה כזה תוכנה ייעודית ורחבה יותר תהיה הגיונית, גם אם היא מסורבלת יותר.

לאחר שימוש חוזר, אני לא רואה בו אפליקציה שמעסיקה אותי בכל יום, אלא כלי עזר שחוזרים אליו בדיוק כשנוצרת בעיה. זו נקודת חוזק וגם מגבלה. הוא אינו חייב להיות פתוח תמיד כדי להצדיק את מקומו; מספיק שהוא פותר במהירות את התנוחות שהיו גורמות לי למחוק ולצייר מחדש.

האם הוא שווה את המחיר? עבורי, כן, כאשר הוא משולב בתהליך ולא מחליף אותו. אני משתמש בו כדי לאמת מבנה, לבחון זווית ולחסוך ניסוי וטעייה, ואז חוזר לקו, לאופי ולסיפור. מי שיקנה אותו מתוך ציפייה לקבל איור מוכן כנראה יתאכזב, אבל מי שמבין את תפקידו יקבל עזר ממוקד ושימושי.

בשורה התחתונה, Pose Tool 3D מצליח להרוויח מקום לטווח ארוך לא בזכות אפקט של חידוש, אלא בזכות בעיה קטנה שחוזרת אצל אמנים שוב ושוב. הוא דורש מעט סבלנות, אינו פוטר מתרגול ועלול להרגיש מוגבל למי שמחפש יותר ממודל תנוחה, אך ככלי בדיקה מהיר לדמויות אנושיות הוא נשאר רלוונטי.

אם אתם מציירים דמויות באופן קבוע, הייתי נותן לו הזדמנות ומתחיל בתנוחה אחת שמאתגרת אתכם. אם אינכם יודעים עדיין מתי תשתמשו בו, עדיף להמתין. מבחינתי, הערך האמיתי שלו מתחיל כשהוא הופך להרגל נקודתי וחכם, לא כשפותחים אותו רק כדי להתלהב ממודל תלת־ממדי.