2 Player games : the Challenge

ניתוח מאת Appcrazy

יש משחקים שמנסים להפוך את הטלפון לקונסולה קטנה, ויש משחקים שמבינים שהכיף האמיתי נמצא דווקא באדם שיושב לידך. 2 Player games : the Challenge שייך בבירור לסוג השני: אוסף משחקי ארקייד קצרים לשני אנשים על אותו מכשיר, עם רעיון פשוט שמתחיל כמעט מיד. אני פותח אותו, מוסר את הטלפון לחבר, ובתוך רגע כבר יש תחרות קטנה על הספה, בשולחן האוכל או בזמן שמחכים למשהו.

המשחק פותח על ידי JindoBlu, והוא מוצע בחינם עם רכישות בתוך המשחק במחיר של 23.00 ₪ לפריט. הוא מתאים לגיל PEGI 7, עובד במכשירים עם Android 6.0 ומעלה, והגרסה הנוכחית שלו היא 7.16.5. המספרים שלו מסבירים היטב למה הוא מוכר כל כך: ממוצע של 4.7 מתוך יותר מ־704 אלף דירוגים, ולמעלה מ־100 מיליון התקנות. ועדיין, בעיניי, הערך שלו לא נמצא במספרים אלא בדרך שבה הוא ממלא כמה דקות פנויות בלי לדרוש הכנה, חשבון או שני מכשירים.

איך נראה סיבוב רגיל עם שני שחקנים

הבסיס פשוט מאוד. שני שחקנים משתמשים באותו מסך, וכל אחד מקבל אזור או פקד משלו בהתאם לאתגר שנבחר. אין כאן ניסיון לבנות מסע ארוך או מערכת דמויות מורכבת; המטרה היא להיכנס למשחק קצר, להבין את החוקים, ולגלות מי מגיב מהר יותר או שומר על קור רוח טוב יותר. זה הופך את הכותר לנגיש גם למי שלא משחק בדרך כלל במשחקי מובייל.

היתרון הגדול הוא קצב הכניסה. כשאני מציג אותו למישהו שלא מכיר, אני לא צריך להסביר תפריטים עמוקים או מדריך ארוך. מסבירים את הרעיון של האתגר, מתחילים, ואז הסיבוב הראשון כבר מלמד את השחקנים את השאר. אחרי כמה משחקים, המשתתפים בדרך כלל מפסיקים לשאול מה צריך לעשות ומתחילים להתווכח מי ניצח בגלל טעות קטנה.

הפורמט הזה עובד במיוחד במפגש חברתי קטן. נניח שאני יושב עם חבר בבית קפה ורוצה להעביר עשר דקות בלי לפתוח משחק תחרותי כבד. במקום לחפש משחק מקוון, לחכות לחיבור או להתמודד עם פער גדול ברמת הידע, אני מניח את הטלפון על השולחן ומתחילים. כל אחד מקבל הזדמנות, והסיבובים הקצרים מאפשרים להחליף תפקידים בלי שאדם אחד יישאר מחוץ לפעילות.

גם במשפחה יש לו שימוש ברור. ילד ומבוגר יכולים לשחק יחד בלי שהמבוגר יצטרך להכיר מערכת שלמה. מצד שני, חשוב לזכור שהמסך עצמו קטן יחסית כששני אנשים מנסים לגעת בו בו־זמנית. במכשיר קומפקטי, הידיים עלולות להסתיר חלק מהאזור של השחקן השני, ולכן עדיף להניח את הטלפון בצורה יציבה ולבחור מקום שבו שניכם רואים אותו היטב.

פרסומות

המשחקים הקצרים הם גם הסיבה שהוא מרגיש קליל, וגם המגבלה המרכזית שלו. אם אתם מחפשים עולם להתקדם בו, דמות לשדרג או סיפור שיחזיק ערב שלם, זה לא הכיוון. הוא בנוי יותר כמו מגש של אתגרי ארקייד מאשר כמו משחק יחיד עם עומק מתמשך. אני נהנה ממנו בעיקר כשאני רוצה תחרות מיידית, לא כשאני מחפש תחביב חדש לטווח ארוך.

מה כדאי לבדוק לפני שמתחילים

ההרגל הראשון שאני ממליץ עליו הוא לא לבחור את האתגר הראשון שרואים ולהישאר איתו כל הערב. עדיף לעבור בין סוגים שונים של משחקים ולגלות מה מתאים לשני המשתתפים. יש זוגות שבהם אחד מצטיין בתזמון והשני מגיב טוב יותר למשימות פשוטות ומהירות; החלפה בין סגנונות מונעת מצב שבו אותו אדם מנצח שוב ושוב רק מפני שהאתגר מתאים לו.

הציצו בבלוג שלנו

אני גם משתדל לקבוע מראש אם משחקים לפי ניצחון בודד או לפי סדרה של סיבובים. זו אינה תכונה מתוחכמת שצריך לחפש בתפריט, אלא דרך שימוש שעושה הבדל גדול. ניצחון אחד יכול להיות מושפע מטעות מקרית, בעוד סדרה קצרה נותנת תמונה הוגנת יותר של היכולת. כשמשחקים עם ילדים, אפשר לבחור סדרה קצרה כדי לשמור על סבלנות; עם חברים תחרותיים, רצף ארוך יותר יוצר מתח משעשע.

כדאי לבדוק את פקדי המשחק לפני שמתחילים להתחרות ברצינות. במשחקים לשני אנשים על מסך אחד, מיקום האצבע חשוב לא פחות מהתגובה עצמה. אם אחד השחקנים מניח את היד על אזור שמסתיר לשני את הפעולה, הבעיה אינה בהכרח במיומנות אלא בסידור. אני מעדיף להניח את המכשיר שטוח, לסובב אותו כך ששני הצדדים מרגישים טבעיים, ולוודא שכל אחד יודע מהו האזור שלו לפני הסיבוב.

הגדרות המכשיר עצמו שוות בדיקה לא פחות מהתפריטים במשחק. בהירות נמוכה מדי מקשה לראות פרטים, ובהירות גבוהה מדי עלולה להיות לא נעימה בחדר חשוך. אם הטלפון עובר בין כמה אנשים, כדאי גם לבדוק שהמסך לא ננעל באמצע סיבוב ושמצב חיסכון בסוללה לא משנה את תחושת התגובה. אלה אינם שדרוגים מיוחדים של המשחק, אבל הם מונעים תקלות שנראות בטעות כמו בעיית משחק.

יש עוד נקודה מעשית: אם אתם משחקים עם אדם צעיר, PEGI 7 הוא סימן טוב לכך שהמשחק מיועד לקהל רחב יחסית, אך עדיין כדאי שהמבוגר יהיה זה שמחליט אם הרכישות מתאימות. הגרסה החינמית מאפשרת להתחיל בלי לשלם, אבל רכישות בתוך המשחק עשויות להופיע במהלך השימוש. אני ממליץ להחליט מראש אם בכלל רוצים להוציא כסף, במקום לקבל החלטה תוך כדי תחרות או לחץ חברתי.

הרגלים שמקצרים את הדרך לניצחון

הטעות הנפוצה של מתחילים היא ללחוץ מהר מדי על כל דבר. באתגרי ארקייד, מהירות ללא שליטה לא תמיד עוזרת. אחרי כמה סיבובים אני מנסה לזהות את הקצב של המשחק, ואז לחזור על אותה תנועה במקום לאלתר בכל פעם. כששני שחקנים מגיבים מתוך לחץ, מי שמצליח לשמור על תנועה קבועה מקבל לעיתים יתרון גדול יותר ממי שפשוט ממהר.

דרך טובה להשתפר היא להפריד בין אימון לתחרות. בסיבוב הראשון אני לא מתייחס לתוצאה, אלא בודק איפה הפקדים נמצאים ומה דורש דיוק. רק בסיבוב הבא אני מתחיל לשחק על ניצחון. השיטה הזו יעילה במיוחד כששני המשתתפים אינם באותה רמת ניסיון, מפני שהיא מצמצמת את היתרון של מי שכבר הבין את האתגר לפני כולם.

אני אוהב גם להחליף את הצדדים לאחר כמה סיבובים. אם הפקדים או זווית ההסתכלות אינם זהים לחלוטין, החלפה כזו מגלה אם הניצחון נבע מיכולת או מנוחות פיזית. זה טיפ קטן, אבל הוא הופך תחרות מקרית למשחק הוגן יותר. הוא גם מונע את הוויכוח הקבוע שבו המפסיד טוען שהצד שלו היה קשה יותר.

במשחק קבוצתי קטן, אפשר להשתמש בתורנות במקום לנסות לדחוס יותר אנשים סביב המסך. שניים משחקים, אחרים צופים ומחליפים ביניהם אחרי סדרה קצרה. כך המשחק הופך לפעילות חברתית ולא רק לדו־קרב. האופי המהיר שלו מתאים לכך היטב, כי אף אחד לא צריך להמתין זמן רב לפני שהוא מקבל הזדמנות.

עוד הרגל שעוזר הוא לא לשנות את כל האסטרטגיה אחרי הפסד אחד. באתגרים קצרים, טעות בודדת מרגישה גדולה, אבל היא לא תמיד מעידה על בעיה קבועה. אני מעדיף לשאול את עצמי אם איבדתי שליטה בגלל הקצב, בגלל מיקום האצבע או בגלל חוסר תשומת לב. רק אם אותה תקלה חוזרת בכמה סיבובים, יש טעם לשנות את צורת המשחק.

איפה הגבול של החוויה

למרות הציון הגבוה והפופולריות, לא הייתי מציג אותו כתחליף לכל משחק מרובה משתתפים. הוא מצוין כששני אנשים נמצאים באותו מקום, אבל פחות מתאים לקבוצה שנמצאת בחדרים שונים או למי שרוצה לשחק עם חבר מרחוק. העובדה ששני המשתתפים חולקים מכשיר היא כל הקסם, אך גם מגבילה את סוג התחרות שאפשר ליצור.

המסך המשותף יוצר לפעמים חיכוך פיזי. יד גדולה יכולה להסתיר חלק מהתצוגה, טלפון חלקלק יכול לזוז על השולחן, ושחקן שמחזיק את המכשיר במקום להניח אותו עלול להעניק יתרון לא מכוון. לכן, אם אתם מתכננים משחק רציני יותר מכמה דקות, עדיף להשתמש במשטח יציב ולא להחזיק את הטלפון באוויר.

גם העומק מוגבל מטבעו. אחרי שמכירים את האתגרים שמתאימים לכם, ייתכן שההפתעה הראשונית תיעלם. מי שמעדיף משחקי אסטרטגיה, קלפים או משחקי פעולה עם מערכת התקדמות עשוי להרגיש שהסיבובים חוזרים על עצמם. במקרה כזה, משחק מקוון עם התקדמות מתמשכת או משחק קופסה פיזי יהיה בחירה טובה יותר.

המודל החינמי נוח להתחלה, אבל כדאי לגשת אליו עם ציפיות נכונות. רכישה של פריט במחיר 23.00 ₪ יכולה להיות סבירה למי שמשתמש במשחק לעיתים קרובות, אך היא אינה הכרחית כדי להבין אם הסגנון מתאים לכם. אני ממליץ לשחק תחילה עם האפשרויות הזמינות בחינם, ורק אחר כך להחליט אם תוספת כלשהי באמת משפרת את השימוש שלכם ולא רק מושכת אתכם להמשיך בגלל התחרות.

יש גם עניין של התאמה לגיל ולסבלנות. דירוג PEGI 7 הופך אותו לנגיש למשפחות רבות, אבל ילדים צעירים עדיין עלולים להתעצבן מתחרות ישירה, במיוחד כשהסיבובים מהירים וההפסד מיידי. במקרה כזה, כדאי לשחק בלי להפוך כל סיבוב למבחן, להחליף בין בחירות, ולתת לילד לבחור אתגר שבו הוא מרגיש בשליטה. המשחק עובד הכי טוב כשהמטרה היא צחוק והתנסות, לא רק הכרזה על מנצח.

איך הוא עומד מול החלופות הרגילות

בהשוואה למשחקי מובייל לשחקן יחיד, היתרון שלו הוא הנוכחות החברתית. אין צורך להתחרות ביריב ממוחשב או לחכות שמישהו יתחבר. מצד שני, במשחק יחיד בדרך כלל יש יותר מקום להתקדמות אישית, אימון רגוע ושליטה בקצב. אם אתם נוסעים לבד או מחפשים משהו להעביר איתו ערב שקט, משחק ארקייד אישי עשוי להתאים יותר.

בהשוואה למשחקים מקוונים, כאן אין תלות בכך שלשני השחקנים יש מכשיר תואם או חיבור פעיל. זה הופך אותו לפתרון נוח במפגש ספונטני. המחיר הוא פרטיות פחותה של המסך ומרחב משחק קטן יותר. במשחק מקוון כל משתתף רואה את התצוגה שלו, בעוד שכאן כל תנועה מתרחשת באותו מקום, ולכן צריך להסתדר פיזית סביב הטלפון.

בהשוואה למשחקי קופסה, הוא מהיר יותר להקמה ופחות דורש אביזרים, אך הוא גם פחות מוחשי ופחות מתאים למי שאוהב תורות ארוכות, משא ומתן או בניית אסטרטגיה. אני רואה בו תחליף מצוין למשחק קופסה קצר בזמן המתנה, לא תחליף מלא לערב משחקים מתוכנן.

העובדה שהוא זמין בחינם היא יתרון משמעותי למי שרוצה לבדוק את הרעיון בלי התחייבות. עם זאת, אם אתם כבר יודעים שאתם מעדיפים משחקים עמוקים, תחרות מרחוק או חוויה ללא רכישות, עדיף לבחור מוצר שנבנה סביב הצרכים האלה מלכתחילה. הפופולריות שלו אינה הופכת אותו לאוניברסלי; היא רק מראה עד כמה הרעיון של שני אנשים על מכשיר אחד מצליח אצל קהל רחב.

למי אני ממליץ עליו בסופו של דבר

אני ממליץ על המשחק לחברים, אחים, זוגות ומשפחות שרוצים פתרון מהיר לתחרות משותפת. הוא מתאים במיוחד לטלפון שנמצא תמיד בכיס, למפגשים שבהם לא רוצים להוציא ציוד נוסף, ולרגעים שבהם משחק ארוך פשוט לא מתאים. העובדה שהוא קיבל ממוצע של 4.7 מתוך יותר מ־704 אלף דירוגים, וצבר מעל 100 מיליון התקנות, מתאימה היטב לתחושה שהוא נגיש ומובן במהירות.

הדרך הטובה ביותר ליהנות ממנו היא ליצור שגרה קטנה: לבחור כמה אתגרים, לבדוק את הפקדים, להחליף צדדים, ולשחק לפי סדרת סיבובים במקום להתרגש מתוצאה יחידה. כך מקבלים יותר מהמשחק ופחות מתעסקים בוויכוחים על מזל, זווית או טעות רגעית. הסוד שלו הוא לא עומק נסתר, אלא שימוש נכון בפשטות שלו.

אני פחות ממליץ עליו למי שמחפש קמפיין, סיפור, דירוג תחרותי מקוון או התקדמות מורכבת. גם מי שרגיש מאוד לפרסומות או לרכישות בתוך משחקים צריך לבדוק בנחת אם החוויה החינמית מספיקה לו. אבל עבור שימוש חברתי קצר, קשה להתעלם מהנוחות: פותחים, בוחרים, משחקים, ומעבירים את הטלפון.

בשורה התחתונה, זהו משחק ארקייד חברתי מוצלח שמבין היטב את המגבלה והיתרון של מסך אחד. הוא לא מנסה להיות קונסולה מלאה, וזה בדיוק מה שעובד בו. אם יש לידכם אדם נוסף ואתם רוצים תחרות קצרה בלי הכנות, אני חושב שכדאי לתת לו הזדמנות. אם אתם מחפשים חוויה ארוכה ומעמיקה, חפשו במקום אחר; אבל לרגעים ספונטניים שבהם שני אנשים רוצים לשחק עכשיו, 2 Player games : the Challenge עושה את העבודה בצורה ישירה ומהנה.