Lineage 2: Revolution

ניתוח מאת Appcrazy

כשאני נכנס ל-Lineage 2: Revolution, הדבר הראשון שאני מרגיש הוא שהמשחק מנסה להפוך עולם תפקידים גדול למסע שאפשר להמשיך בו גם כשאין לי זמן לשבת מול המסך במשך שעה רצופה. זו לא חוויית תפקידים קטנה או משחק קרבות קצרצר; זה משחק מובייל של Netmarble שמכוון לשחקנים שאוהבים דמות מתפתחת, משימות, ציוד והרגשה של עולם רחב. אחרי שביליתי בו זמן, היכולת שהכי משפיעה על השימוש היומיומי שלי היא התקדמות רציפה של הדמות גם דרך מפגשים קצרים.

הגישה הזאת מסבירה היטב את המשיכה של המשחק, אבל גם את המגבלות שלו. הוא מתאים לי כשאני רוצה לפתוח את המשחק, לבדוק את הדמות ולהתקדם עוד קצת בלי להתחייב למפגש ארוך. מצד שני, מי שמחפש משחק תפקידים ידני, איטי ומדויק, שבו כל קרב תלוי בהחלטה אישית בכל שנייה, עלול להרגיש שחלק מהחוויה פחות בשליטתו.

הכוח המרכזי: התקדמות שמתחברת לשגרה

במשחקי תפקידים למובייל קל להיתקע בין שתי אפשרויות לא נוחות: או שהמשחק פשוט מדי ולא נותן תחושת מסע, או שהוא דורש זמן רב מדי בכל כניסה. Lineage 2: Revolution מנסה ללכת באמצע. יש בו עולם פנטזיה, דמות שאפשר לפתח ותוכן שמרגיש גדול יותר ממשחק פעולה קצר, אבל המבנה שלו מאפשר לי לחלק את הזמן למקטעים קטנים.

במקום לראות כל כניסה כפרויקט נפרד, אני יכול לחשוב על המשחק כרצף של צעדים: לבדוק מה נפתח, להמשיך משימה, לשפר את הדמות ולחזור מאוחר יותר. היתרון האמיתי הוא לא רק מהירות, אלא פחות חיכוך בין כניסה לכניסה. אני לא צריך לזכור מערכת מסובכת בכל פעם מחדש כדי להרגיש שהמפגש שלי היה שימושי.

המשחק שייך לקטגוריית משחקי התפקידים, וזה מורגש בכך שהקרבות הם רק חלק מהתמונה. יש משמעות לבחירת הדמות, להתקדמות ולדרך שבה אני מנהל את המשאבים והציוד. מי שאוהב לראות מספרים משתנים, לפתוח אפשרויות ולהרגיש שהדמות נעשית יעילה יותר, יקבל כאן לולאה ממכרת למדי.

עם זאת, לא הייתי מציג אותו כתחליף מלא למשחק תפקידים למחשב או לקונסולה. במסך קטן ובמגע, התחושה שונה. יש פחות מקום לתמרון מדויק ולתגובה מהירה, ולכן המשחק מרוויח כשהוא נותן לי להתמקד במסע ובהתקדמות ולא רק בביצוע מכני מושלם של כל פעולה.

פרסומות

איך ההתקדמות מרגישה בפועל

בכניסה רגילה אני מתחיל בבדיקה של מצב הדמות: מה המשימה הפעילה, אילו שדרוגים זמינים ומה כדאי לעשות קודם. זה נשמע פשוט, אבל דווקא הסדר הזה עוזר לי להימנע מבזבוז זמן. במקום ללחוץ על כל אפשרות שמופיעה, אני בוחר מטרה אחת או שתיים ומתקדם אליהן. כך המשחק מרגיש פחות כמו רשימת מטלות ויותר כמו מסלול שאני מנהל.

המלצה מעשית שלי היא לא לשפר כל דבר מיד רק מפני שכפתור השדרוג זמין. בתחילת הדרך קל להתפתות לפזר משאבים על כמה כיוונים, ואז להישאר עם דמות בינונית בכל תחום. עדיף להחליט אם המטרה הקרובה היא לעבור שלב, להתמודד עם יריב מסוים או לחזק את היכולת לשרוד, ורק אז לבחור את השדרוג שמתאים לכך. זו החלטה קטנה, אבל היא הופכת את התקדמות הדמות למודעת יותר.

הציצו בבלוג שלנו

גם הקצב חשוב. יש כניסות שבהן אני רוצה לשחק בריכוז, ויש כניסות שבהן אני רק רוצה להשלים כמה פעולות קצרות. Lineage 2: Revolution עובד טוב יותר כשאני לא מנסה להפיק ממנו את אותה חוויה בכל פעם. לפעמים הוא משמש אותי כמסע תפקידים, ולפעמים כמשחק תחזוקה קצר שבו אני מסדר את הדמות וממשיך הלאה.

הנקודה שפחות אהבתי היא שהתחושה של “מה לעשות עכשיו” יכולה להשתנות לפי שלב ההתקדמות. כשיש הרבה אפשרויות פתוחות, שחקן חדש עלול להתפזר. אני מצאתי שהפתרון הוא להסתכל על המשימה המרכזית כעוגן, ורק אחר כך לבדוק פעילויות צדדיות. כך נמנעתי ממצב שבו אני משקיע זמן בתפריטים במקום במשחק עצמו.

השליטה במגע נוחה יחסית למפגשים קצרים, אבל היא אינה הופכת את המשחק למשחק פעולה טהור. אם אתם נהנים מכך שכל התחמקות, פגיעה ותזמון נמצאים בידיים שלכם, תצטרכו להתאים ציפיות. כאן ההחלטות החשובות קורות גם סביב הכנה, בחירת שדרוגים וניהול הקצב, לא רק בזמן שהדמות נלחמת.

התרחיש שבו המשחק באמת עובד

התרחיש הטוב ביותר עבורי הוא יום עמוס שבו יש לי כמה דקות פנויות בתחבורה, בהפסקה או בערב לפני השינה. אני פותח את המשחק, ממשיך את המסלול, בודק את הציוד ומחליט אם לבצע עוד משימה אחת. אם נשאר לי זמן, אני ממשיך; אם לא, אני יוצא בלי להרגיש שקטע חשוב נקטע באמצע.

במצב כזה, המבנה של המשחק נותן תחושת המשכיות. אני לא צריך להמתין לסוף שבוע כדי לחזור לדמות, וגם לא חייב להפוך כל כניסה למפגש תחרותי. זו הסיבה שאני יכול להמליץ עליו למי שרוצה משחק תפקידים למובייל עם תחושת התקדמות קבועה, ולא רק אוסף קרבות שאפשר להתחיל ולסיים בתוך דקה.

הוא מתאים במיוחד לשחקנים שאוהבים מטרות ביניים. לדוגמה, אפשר להחליט שבכניסה הקרובה המטרה היא לחזק את הדמות, ובכניסה הבאה להתמקד בהמשך המשימה. החשיבה הזאת עוזרת גם למי שלא רוצה לשבת מול המשחק זמן רב. במקום למדוד הצלחה רק לפי כמה זמן שיחקתי, אני מודד אותה לפי האם התקדמתי בכיוון שבחרתי.

יש כאן גם שימוש טוב לשחקנים שחוזרים למשחק אחרי הפסקה. במשחקים רבים החזרה מרגישה כמו עונש, מפני שלא ברור מה השתנה ומה צריך לעשות. כאן עדיף לפתוח לאט, לקרוא את המשימה הפעילה ולבדוק את הדמות לפני שמתחילים לשדרג. אם קופצים מיד לכל מערכת פתוחה, קל יותר להרגיש מוצפים.

לעומת זאת, אם אתם מחפשים משחק שמתאים למפגש חברתי קצר שבו כל המשתתפים צריכים להיות פעילים באותה מידה, כדאי לבדוק מראש אם המבנה שלו מתאים לציפייה הזאת. Lineage 2: Revolution נותן תחושת עולם מתמשך, אבל לא כל רגע בו מרגיש כמו אירוע משותף ומיידי. הוא חזק יותר כחלק משגרה ארוכה מאשר כמשחק שמבוסס רק על סשנים ספונטניים.

המחיר של הנוחות

המשחק מוצע בחינם, וזה הופך את הכניסה אליו לקלה מאוד. אפשר להתחיל בלי לשלם ולראות אם סגנון ההתקדמות מתאים לכם. עם זאת, קיימות רכישות בתוך המשחק, בטווח של 3.50 ₪ עד 789.90 ₪ לפריט. מבחינתי, זה פרט שצריך לקחת ברצינות, במיוחד אם המשחק מותקן על מכשיר שמשמש גם ילדים או אם קל לכם לבצע רכישות מתוך הרגל.

הבעיה אינה עצם קיומן של רכישות, אלא האופן שבו הן יכולות להשפיע על התחושה האישית של הקצב. שחקן שמוכן להתקדם לאט יכול ליהנות מהמשחק החינמי, אבל שחקן שרוצה לצמצם המתנה או להגיע מהר יותר לתוצאה מסוימת עלול להרגיש לחץ לבדוק אפשרויות בתשלום. לכן אני ממליץ להחליט מראש מה הגבול שלכם ולא לקבל החלטה בזמן התלהבות אחרי רצף משחק ארוך.

יש גם מחיר שאינו כספי: תשומת לב. משחק שמציע התקדמות רציפה יכול לגרום לי לפתוח אותו “רק לרגע” ולגלוש לכניסה ארוכה יותר. כדי לשמור עליו כחלק מהשגרה ולא לתת לו לנהל את הזמן שלי, אני מעדיף להיכנס עם מטרה מוגדרת. אם אין לי מטרה, אני רק בודק את הדמות ויוצא, במקום לעבור בין כל האפשרויות הזמינות.

מגבלה נוספת היא עומס. ככל שהדמות מתקדמת, יש יותר דברים שצריך לזכור ולנהל, והחוויה עשויה להרגיש פחות נקייה ממשחק תפקידים פשוט. זה לא בהכרח חיסרון לשחקן מנוסה, אבל למי שמעדיף ממשק מינימלי, זה עלול להיות מעייף. במקרה כזה, משחק תפקידים ישיר יותר, עם פחות שכבות של התקדמות, עשוי להתאים טוב יותר.

גם דרישות המכשיר חשובות. המשחק דורש מערכת הפעלה 5.1 ומעלה, ולכן הוא אינו מיועד לכל מכשיר ישן במיוחד. מעבר להתאמה הטכנית, אני ממליץ לשחק עם סוללה מספקת וחיבור יציב, מפני שעולם מקוון ומתמשך פחות מתאים למי שרוצה חוויה מנותקת לחלוטין. זו לא סיבה לפסול אותו, אבל כן סיבה לבחור את זמן המשחק בצורה חכמה.

למי המערכות והקצב מתאימים

אני חושב שהקהל הטוב ביותר עבור Lineage 2: Revolution הוא שחקן שאוהב לראות דמות גדלה לאורך זמן, נהנה ממשימות ומוכן להשקיע מעט מחשבה בבחירת השדרוגים. הוא מתאים גם למי שאוהב משחקים שאפשר לשלב ביום עמוס, כל עוד מקבלים את העובדה שלא כל כניסה תהיה עמוקה או דרמטית.

הוא פחות מתאים למי שמחפש סיפור בלבד. אם מבחינתכם משחק תפקידים חייב להוביל אתכם דרך עלילה רציפה, דמויות בלתי נשכחות וקצב קולנועי, ייתכן שחלק מהזמן כאן ירגיש כמו עבודה סביב הדמות ולא כמו צפייה בפרק חדש. באותה מידה, שחקני פעולה שמחפשים שליטה ידנית מדויקת בכל רגע עשויים להעדיף משחק שמרכז את החוויה בתזמון ובתנועה.

גם שחקנים שאינם אוהבים רכישות בתוך משחקים צריכים להיכנס בזהירות. אפשר ליהנות מהכניסה החינמית, אבל חשוב לא להתבלבל בין “אפשר לשחק בלי לשלם” לבין “אין שום פיתוי להוציא כסף”. עבורי, המשחק עובד טוב יותר כשאני מתייחס לרכישות כאפשרות נפרדת ולא כחלק הכרחי מהשגרה.

הדירוג הממוצע שלו הוא 4.1 מתוך 5, והוא צבר יותר מחמש מיליון התקנות. אלה סימנים לכך שהוא מצא קהל גדול, אבל הם לא מחליפים התאמה אישית. אם אתם אוהבים התקדמות ארוכת טווח, יש סיכוי טוב שתבינו את המשיכה. אם אתם רוצים משחק קצר, נקי ומיידי, המספרים האלה לא ישנו את העובדה שהמבנה עלול להרגיש עמוס עבורכם.

איך הוא עומד מול משחקי תפקידים אחרים

בהשוואה למשחקי תפקידים קלים יותר, Lineage 2: Revolution מציע תחושת השקעה עמוקה יותר בדמות ובעולם. אני מקבל יותר סיבות לחזור ולבדוק מה השתנה, אבל גם יותר אחריות לנהל את הזמן ואת המשאבים. במשחק פשוט יותר, ייתכן שאגיע מהר יותר לנקודה שבה אני מרגיש שסיימתי את המפגש; כאן תמיד יש תחושה של מסלול רחב יותר.

בהשוואה למשחקי פעולה ידניים, היתרון שלו הוא נוחות והמשכיות. אני לא חייב להיות מרוכז בכל שנייה כדי להרגיש שהדמות מתקדמת. החיסרון הוא שהניצחון אינו תלוי רק ביכולת שלי לבצע פעולה מדויקת. אם זה בדיוק מה שאתם מחפשים, משחק פעולה טהור יהיה מספק יותר.

בהשוואה למשחקי תפקידים שמבוססים בעיקר על סיפור, כאן אני מרגיש יותר כמו מנהל של מסע מתמשך. אני בוחר מה לחזק, מתי להמשיך ומה לעשות עם זמן קצר. זו חוויה פחות ליניארית מבחינתי, אבל גם פחות ממוקדת. לכן הבחירה תלויה בשאלה אם אתם רוצים “לראות מה קורה עכשיו” או “לבנות את הדמות לאורך זמן”.

פרטים שכדאי לדעת לפני ההתקנה

המשחק יצא ב-14 בנובמבר 2017, והגרסה הנוכחית שלו היא 1.59.08. עבורי, המשמעות המעשית היא שמדובר במשחק ותיק יחסית, לא בניסיון חדש שעדיין מחפש את הזהות שלו. שחקן שמעדיף מוצר חדש לגמרי עשוי להרגיש אחרת, אבל מי שאוהב להיכנס לעולם שכבר בנוי סביב מסע ארוך יקבל נקודת פתיחה ברורה יותר.

הדירוג שלו הוא PEGI 12, ולכן הוא אינו מיועד לילדים צעירים מאוד. גם בלי להיכנס לפרטים טכניים, כדאי שהורה יבחן את אופי המשחק ואת הרכישות לפני שמאפשרים שימוש חופשי. מבחינתי, הגיל הוא לא רק סימון בחנות; הוא תזכורת לבדוק אם הקצב, האינטראקציות וההוצאות האפשריות מתאימים למשתמש.

המשחק זמין ללא מחיר רכישה ראשוני, אבל הוא אינו חוויה “קטנה” במובן של זמן או תשומת לב. אני ממליץ להשאיר מקום פנוי במכשיר ולתת לו כמה כניסות לפני שמחליטים. כניסה אחת מספיקה כדי להבין את הסגנון, אך לא תמיד מספיקה כדי לדעת אם אתם נהנים מהלולאה המתמשכת של הדמות.

השורה התחתונה שלי

אחרי השימוש שלי, אני רואה ב-Lineage 2: Revolution משחק תפקידים שמצליח בעיקר בזכות היכולת להפוך התקדמות ארוכה לסדרה של מפגשים קצרים. הוא נותן לי סיבה לחזור, מאפשר לי להתאים את הקצב ליום שלי ומתגמל תשומת לב לניהול הדמות. זו לא חוויה מושלמת, והעומס, הרכישות והשליטה שאינה תמיד ידנית לגמרי יכולים להרחיק שחקנים מסוימים.

אני כן ממליץ עליו לחבר שאוהב עולם פנטזיה מתמשך, שדרוגים ותחושה שהדמות שלו לא נשארת במקום. הייתי מציע להתחיל בחינם, להגדיר גבול ברור לרכישות ולהיכנס לכל מפגש עם מטרה אחת. אם אתם מחפשים קרבות קצרים בלבד או עלילה ליניארית בלבד, יש חלופות מתאימות יותר. אבל אם אתם רוצים משחק שאפשר לשלב בשגרה ולבנות בו דמות לאורך זמן, Lineage 2: Revolution הוא בחירה חזקה למי שמוכן לקבל את הקצב והעומס שלו כחלק מהעסקה.