Pokémon GO

ניתוח מאת Appcrazy

יש משחקים שנפתחים כדי להעביר כמה דקות, ויש משחקים שמנסים לשנות את הדרך שבה אני מסתכל על הרחוב. Pokémon GO שייך לסוג השני: משחק הרפתקאות של Niantic, Inc. שמבקש ממני לצאת החוצה, לחפש פוקימונים בסביבה ולחבר בין העולם האמיתי לבין מסך הטלפון. אחרי שימוש ממושך, אני עדיין חושב שהרעיון המרכזי שלו מיוחד מאוד, אבל הוא מתאים בעיקר למי שמוכן לקבל משחק שלא מתנהל כולו מהספה.

המשחק חינמי להורדה, מיועד לגיל PEGI 7 ומעלה, ופועל במכשירים עם מערכת הפעלה 9 ומעלה. הוא הגיע לראשונה ב־17 בנובמבר 2016, והגרסה הנוכחית שלו היא 0.397.1. המספרים האלה פחות חשובים מהחוויה עצמה, אבל הם מסבירים למה מדובר במשחק ותיק עם קהילה רחבה מאוד: הוא עבר את רף חצי מיליארד ההתקנות, עם ממוצע של 4.4 מתוך 5 על בסיס כ־15 מיליון דירוגים.

למי המשחק מתאים ומה כדאי לבדוק לפני שמתחילים

האם אתם רוצים משחק שמוציא אתכם מהבית?

השאלה הראשונה שאני מציע לשאול היא לא איזה פוקימון אתם אוהבים, אלא איזה סוג משחק אתם מחפשים. אם אתם רוצים הרפתקה שאפשר לשחק בה בזמן הליכה, בנסיעה בתחבורה ציבורית או במהלך סיבוב קצר בשכונה, כאן נמצא היתרון הגדול. המשחק מתגמל תשומת לב לסביבה: אני מסתכל על המפה, מזהה יצורים בקרבת מקום, בוחר לאן ללכת ומחליט אם להמשיך עוד כמה דקות או לסיים.

לעומת זאת, אם אתם מחפשים משחק עם שלבים סגורים, סיפור ליניארי ושליטה מלאה בקצב, החיבור למיקום הפיזי עלול להרגיש מגביל. אי אפשר פשוט לפתוח אותו בכל מקום ולקבל את אותה חוויה. אזור שקט עשוי להציע פחות דברים לעשות מאזור עמוס, ומזג אוויר, סוללה, קליטה ובטיחות משפיעים על השימוש בפועל. מבחינתי, זו לא תקלה שולית אלא חלק מההחלטה אם המשחק מתאים לכם.

מה הופך את ההתחלה למושכת?

הכניסה למשחק פשוטה יחסית: אני יוצא לחפש פוקימונים, אוסף אותם ומתקדם בהדרגה. יש תחושת גילוי נעימה גם כשאני מכיר את המותג, כי היצורים מופיעים כחלק מהמסלול היומי ולא רק בתוך תפריט. הליכה קצרה יכולה להפוך למשימה קטנה, וסיבוב שגרתי מקבל מטרה בלי שאצטרך להקדיש לו ערב שלם.

הדבר החשוב הוא לא לצפות להתקדמות מהירה מדי. מי שמנסה להשלים הכול מיד עלול להרגיש שהמשחק דורש זמן, תנועה וסבלנות. אני נהנה ממנו יותר כשאני מתייחס אליו כאל הרגל מתמשך ולא כאל משחק שמנסים לסיים בסוף שבוע. זו גם הסיבה שהוא עובד היטב עבור שחקנים שמעדיפים התקדמות הדרגתית על פני מרתון.

פרסומות

שימוש יומיומי שממחיש את היתרון

נניח שאני יוצא לקניות בשכונה. במקום ללכת במסלול הקצר ביותר, אני פותח את המשחק בתחילת הדרך, בודק מה נמצא בקרבת מקום וממשיך ללכת בלי לעצור בכל רגע. אם מופיע פוקימון מעניין, אני מחליט אם שווה להקדיש לו תשומת לב. בדרך חזרה, אותו מסלול מרגיש שונה מפני שיש לי סיבה לבדוק נקודות נוספות. זה לא מחליף טיול אמיתי, אבל הוא מוסיף שכבת משחק לפעולה שכבר הייתי עושה.

התרחיש הזה גם מראה את הגבול: לא כדאי לשחק תוך כדי חציית כביש, רכיבה או הליכה במקום לא בטוח. המסך מסיח את הדעת, ולכן אני מעדיף לעצור בצד לפני פעולה שדורשת ריכוז. המשחק מעודד תנועה, אבל הוא לא צריך לבוא על חשבון תשומת לב לסביבה.

הציצו בבלוג שלנו

איך לבחור בין משחק יחיד לבין חוויה חברתית?

אפשר ליהנות ממנו לבד, בעיקר אם המטרה היא לאסוף, לחקור ולהתקדם בקצב אישי. עם זאת, חלק מהקסם נוצר כשמשווים חוויות עם חברים או יוצאים יחד. מי שמעדיף משחקים מבודדים לחלוטין עשוי להרגיש שהקהילה והנוכחות של שחקנים אחרים הן רעש מיותר. אני דווקא רואה בזה יתרון, כל עוד לא הופכים את ההשוואה לאחרים לחובה.

המלצה מעשית שלי למתחילים היא להגדיר מראש סגנון שימוש: משחק קצר בזמן הליכה, איסוף רגוע לאורך השבוע, או פעילות משותפת עם חברים. ההגדרה הזו מונעת תחושת החמצה. לא צריך לרדוף אחרי כל דבר שמופיע; כדאי לבחור מטרות שמתאימות לזמן ולמקום שבהם אתם באמת משחקים.

מה מקבלים בלי לשלם?

המשחק עצמו חינמי, ולכן אפשר להתחיל לבדוק אותו בלי התחייבות כספית. זה יתרון משמעותי לעומת משחקים שמבקשים רכישה כבר בפתיחה. יחד עם זאת, קיימות רכישות בתוך המשחק, בטווח של 3.50 עד 349.90 שקלים לפריט. אני ממליץ להתייחס אליהן כתוספת נוחות או תוכן, לא כתנאי להתחלה.

הסכנה העיקרית היא לא עצם קיומן של רכישות, אלא האופן שבו הן משתלבות בהרגל. כשאני משחק לעיתים קרובות, קל לשכנע את עצמי שרכישה קטנה תחסוך זמן. לכן כדאי לקבוע גבול מראש ולהפעיל בקרת רכישות במכשיר, במיוחד אם ילדים משתמשים בטלפון. כך החינמיות נשארת יתרון אמיתי ולא הופכת להוצאה מצטברת שלא שמים לב אליה.

החוזקות שאי אפשר לקבל ממשחק הרפתקה רגיל

במשחק הרפתקה רגיל אני מקבל עולם שנבנה במיוחד למסך, ובדרך כלל יכול לחזור עליו בכל רגע. כאן הרחוב עצמו הופך לחלק מהחוויה. מסלול שאני מכיר מקבל ערך חדש, והתקדמות במשחק יכולה לעודד אותי ללכת למקום שלא הייתי מגיע אליו אחרת. זהו יתרון שקשה לשחזר במשחק נייד רגיל, גם אם יש לו סיפור עמוק יותר או גרפיקה מרשימה יותר.

היתרון השני הוא גמישות. אני יכול לשחק כמה דקות בלי להתחייב למשימה ארוכה, ואז לחזור מאוחר יותר. אין צורך לפנות ערב שלם כדי להרגיש שעשיתי משהו. עבורי, זו התאמה טובה לשגרה עמוסה, במיוחד כשאני משלב את המשחק בהליכה קיימת במקום לצאת במיוחד רק בשבילו.

היתרון השלישי הוא תחושת האוסף. כל פוקימון חדש נותן סיבה להמשיך, אבל הסיפוק אינו רק במספר היצורים. אני זוכר איפה מצאתי משהו מעניין, איזה מסלול עשיתי ומה גרם לי לעצור. המשחק יוצר זיכרונות קטנים סביב מקומות יומיומיים, וזה הרבה יותר אישי מאוסף שנמצא רק בתפריט.

טיפים שמונעים בזבוז זמן ותסכול

הטיפ הראשון שלי הוא לא לפתוח את המשחק בכל פעם שמופיעה התראה. התראות רבות מדי עלולות להפוך הליכה רגועה לרצף עצירות. אני מעדיף לבחור חלונות משחק ברורים, למשל בתחילת הליכה או בסופה, ולשמור על קצב בטוח. כך המשחק מוסיף עניין במקום לנהל את כל תשומת הלב שלי.

הטיפ השני הוא לתכנן מסלול מעגלי קצר. במסלול כזה אני לא צריך לחזור על עקבותיי אם האזור מרגיש פחות פעיל, ועדיין יכול לסיים בנקודת ההתחלה. זו דרך טובה לבדוק אם המשחק מתאים לשגרה שלי בלי להתחייב לטיולים ארוכים. אחרי כמה ניסיונות אפשר להבין אילו מקומות בעיר נעימים למשחק ואילו פחות נוחים בגלל תנועה, צפיפות או קליטה.

הטיפ השלישי הוא לשמור על גישה רגועה לאוסף. לא כל הופעה מחייבת עצירה, ולא כל פריט או פעולה צריכים להישמר מיד. אם אני מנסה לנהל כל פרט בזמן הליכה, החוויה נעשית מכבידה. עדיף להחליט מראש מה חשוב לי: איסוף, חקר, התקדמות או משחק חברתי. המיקוד הזה חוסך זמן ומקטין את הדחף לרכוש דברים רק כדי לפתור עומס רגעי.

טיפ נוסף נוגע לסוללה. משחק שמבוסס על מפה, תנועה ושימוש ממושך במסך עלול להיות תובעני יותר מאפליקציה רגילה, ולכן אני יוצא עם טעינה מספקת ומעדיף לא להתחיל מסלול ארוך כשהטלפון כמעט ריק. זה נשמע מובן מאליו, אבל זו אחת הסיבות הנפוצות לכך שסשן מוצלח נקטע באמצע.

איפה המשחק פחות נוח?

החיסרון הברור הוא התלות במקום. במשחק הרפתקה רגיל אני יכול לשחק בבית, במטוס או בחדר המתנה בלי קשר למה שנמצא סביבי. כאן המיקום הוא חלק מהמערכת, ולכן שחקנים באזורים פחות פעילים עלולים לקבל חוויה איטית יותר. מי שמתגורר במקום שבו לא נעים או לא בטוח ללכת עם טלפון ביד צריך לשקול זאת ברצינות.

גם הקצב אינו תמיד אחיד. יש ימים שבהם המשחק משתלב נהדר בהליכה, ויש ימים שבהם אני מרגיש שאני פותח אותו בעיקר כדי לבדוק אם קרה משהו. אם אתם זקוקים לאתגר רציף, לקרבות תכופים או לעלילה שמתקדמת בכל דקה, ייתכן שתעדיפו משחק הרפתקה מסורתי יותר. כאן חלק מההנאה מגיעה מהמתנה ומהחזרה לשגרה.

בנוסף, החיבור בין משחק לבין פעילות בחוץ אינו מתאים לכל מצב. חום, גשם, עומס עירוני או מגבלה פיזית יכולים להפוך את החוויה לפחות נגישה. אני לא רואה במשחק תחליף לכל פעילות אחרת, אלא שכבה נוספת שמתאימה בעיקר כשכבר יש לי אפשרות לצאת ולהסתובב.

מתי חלופה אחרת תהיה בחירה טובה יותר?

אם אתם רוצים עלילה ארוכה, דמויות עם קשת התפתחות ושליטה מלאה במסלול, משחק הרפתקה רגיל בטלפון או בקונסולה כנראה יתאים יותר. הוא מאפשר לשבת במקום אחד, לשחק גם בלי תנועה ולשמור על קצב צפוי. אם המטרה שלכם היא תחרות מהירה, משחק פעולה ייעודי עשוי לספק תגובה מיידית יותר ופחות תלות בסביבה.

גם משחקי אוסף שאינם מבוססי מיקום יכולים להתאים יותר למי שאוהב לסדר, לשדרג ולהשלים אוסף בקצב מרוכז. הם בדרך כלל נוחים יותר לנסיעות ולזמן קצר בבית. הבחירה תלויה במה שאתם רוצים להרגיש: גילוי של העולם סביבכם, או שליטה מלאה בעולם שנבנה בתוך האפליקציה.

היתרון של Pokémon GO הוא לא בכך שהוא מנצח בכל קטגוריה, אלא בכך שהוא מחבר כמה קטגוריות יחד. הוא משחק הרפתקה, פעילות הליכה, אוסף וחוויה חברתית במוצר אחד. החיבור הזה מרענן כשמתאים לי, אבל הוא גם מקור לפשרות. אף אחד מהחלקים אינו בהכרח עמוק כמו משחק שנבנה רק עבורו.

האם המעבר אליו ידרוש שינוי בהרגלים?

אם אתם מגיעים ממשחקים רגילים, המעבר אינו רק התקנה והתחלה. צריך להתרגל לכך שהתקדמות טובה יותר עשויה להגיע כשמתכננים יציאה, ולא כשנשארים לשחק עוד שעה בבית. אני מציע להתחיל במסלולים מוכרים, לשחק בפרקי זמן קצרים ולראות אם המיקום מוסיף הנאה או רק מפריע.

אם אתם מחליפים משחק מיקום אחר, השינוי עשוי להיות קטן יותר, אבל עדיין חשוב לבדוק אם עולם הפוקימונים הוא מה שמושך אתכם, או שהרעיון של הליכה עם משחק הוא העיקר. במקרה השני, אולי תעדיפו אפליקציה שמדגישה פעילות גופנית, ניווט או סיפור. כאן האוסף והגילוי הם הליבה, ולכן כדאי להתחבר אליהם ולא להסתמך רק על התנועה.

המעבר גם כולל שינוי בציפיות לגבי זמן. אין צורך להקדיש שעות בכל יום, אבל כדאי לחזור למשחק באופן עקבי אם רוצים לראות התקדמות. אני מוצא שהשימוש הטוב ביותר הוא גמיש: כמה דקות ביום כשנוח, וסיבוב ארוך יותר רק כשיש לי סיבה אמיתית לצאת.

איך הקהילה והוותק משפיעים על ההחלטה?

הוותק של המשחק מורגש בכך שהוא כבר אינו ניסוי קטן אלא עולם מוכר לשחקנים רבים. עם יותר מעשרים אלף ביקורות בחנות, אפשר להבין שיש סביבו עניין מתמשך, ולא מדובר באפליקציה שנפתחת פעם אחת ונשכחת. עבורי, קהילה גדולה מקלה על התחושה שאני מתחיל לבד, גם אם אני לא מכיר שחקנים בסביבה.

מצד שני, משחק ותיק עלול להרתיע מתחילים מפני שהמערכות וההרגלים של הקהילה כבר מבוססים. אני לא ממליץ לנסות להשלים פערים במהירות. עדיף ללמוד פעולה אחת בכל פעם, להבין מה נותן לי הנאה ולדלג על דברים שלא מעניינים אותי. אין סיבה להפוך את הכניסה לתחרות מול שחקנים שכבר נמצאים במשחק זמן רב.

המלצה ברורה לפי סוג השחקן

אני ממליץ על המשחק למי שאוהב פוקימונים, נהנה מהליכות קצרות ורוצה סיבה קטנה לחקור את הסביבה. הוא מתאים גם למי שמעדיף התקדמות איטית וגמישה, ולמשפחות שמוכנות להגדיר גבולות שימוש ולשמור על כללי בטיחות. העובדה שאפשר להתחיל בחינם הופכת את הבדיקה הראשונית לקלה יחסית.

אני פחות ממליץ עליו למי שמחפש משחק שאפשר ליהנות ממנו באותה מידה בכל מקום, למי שלא רוצה להשתמש במיקום או למי שמעדיף סיפור סגור עם התחלה וסוף ברורים. גם שחקנים שמתקשים לעמוד בפני רכישות בתוך משחק צריכים להיכנס בזהירות, לקבוע גבול ולהחליט מראש מהו שימוש סביר מבחינתם.

בשורה התחתונה, Pokémon GO עדיין שווה ניסיון מפני שהוא מציע חיבור נדיר בין משחק לבין העולם שמחוץ למסך. הוא לא מושלם, ולעיתים הוא דורש יותר תכנון וסבלנות ממשחק נייד רגיל, אבל כשהוא משתלב במסלול שכבר הייתי עושה, הוא מצליח להפוך הליכה פשוטה להרפתקה קטנה. אם זה סוג החוויה שאתם מחפשים, ההמלצה שלי חיובית; אם אתם רוצים לשבת ולשחק בלי תלות בסביבה, עדיף לבחור חלופה מסורתית יותר.