Sonic Forces: PvP Race

ניתוח מאת Appcrazy

יש משחקים שמצליחים להדליק אותי מיד, ואז נעלמים מהטלפון אחרי כמה ימים. Sonic Forces: PvP Race נמצא איפשהו באמצע: הוא מהיר, צבעוני ונוח להתחיל בו, אבל הערך שלו לאורך זמן תלוי מאוד בשאלה אם אתם אוהבים מרוצים קצרים שחוזרים על עצמם ומוכנים להתמודד עם קצב התקדמות שלא תמיד מרגיש נדיב. אחרי שמתרגלים לשליטה ולמבנה, קל להבין למה הוא משך קהל גדול, וגם למה לא כל שחקן ירגיש שהוא רוצה להשאיר אותו מותקן חודשים.

זהו משחק הרפתקאות ומרוצים תחרותיים של SEGA, המבוסס על דמויות מוכרות מהעולם של סוניק. הוא מוצע בחינם, מיועד לגילאי PEGI 3, ודורש מכשיר עם Android 6.0 ומעלה. בחנות הוא מופיע בגרסה 7.1.1, עם דירוג ממוצע של 4.3 מתוך יותר ממיליון דירוגים ויותר ממאה מיליון התקנות. המספרים האלה לא מחליפים ניסיון אישי, אבל הם כן מצביעים על משחק שהצליח להישאר נוכח הרבה מעבר להשקה הראשונית.

הכניסה המהירה והקסם של השבוע הראשון

הדבר הראשון שעובד כאן הוא קצב הכניסה. לא צריך ללמוד מערכת מורכבת של כפתורים או לקרוא הסברים ארוכים כדי להבין מה עושים. הדמות רצה קדימה, ואני מתמקד בתזמון, בהתחמקות ובבחירת המסלול הנכון. התחושה מזכירה משחק סוניק קלאסי שעבר התאמה למסך מגע, אבל עם דגש ברור על תחרות מול שחקנים אחרים ולא רק על שבירת שיא אישי.

בימים הראשונים, כמעט כל מרוץ מרגיש כמו הזדמנות קטנה להשתפר. אני מתחיל לשים לב למכשולים שלא הבחנתי בהם קודם, לומד מתי לאסוף פריטים ומתי עדיף לשמור על קו ריצה בטוח, ומבין שהמהירות לבדה לא מספיקה. גם אם אני מפסיד, המרוץ קצר מספיק כדי לנסות שוב בלי תחושת בזבוז זמן. זו נקודה חשובה למי שמשחק בתחבורה ציבורית, בהפסקה קצרה או בזמן המתנה.

הדמויות האיקוניות עוזרות מאוד למשיכה הראשונית. יש כאן תחושה של עולם מוכר, אבל המשחק לא מסתפק בהצבת דמות סוניקית על מסלול. ההתמקדות במפגש תחרותי יוצרת מתח קטן בכל סיבוב: האם לקחת סיכון כדי לעבור קדימה, או לשחק בזהירות ולשמור על תנופה? הבחירה הזו הופכת גם מרוץ קצר למשהו שיש בו החלטות ולא רק תגובות אוטומטיות.

השליטה מתאימה במיוחד למי שלא רוצה משחק שמחייב ישיבה ארוכה. היא פשוטה מספיק כדי להתחיל מיד, אך לא תמיד מדויקת באותה מידה על כל מכשיר או לכל שחקן. במסך קטן, תנועה חדה מדי עלולה להרגיש מוגזמת, ובפעמים אחרות אני מוצא את עצמי מגיב מאוחר למכשול בגלל עומס חזותי. לכן כדאי להתחיל בכמה מרוצים רגועים ולא להסיק מהניסיון הראשון שהשליטה קלה או קשה מדי.

פרסומות

היתרון הגדול של השבוע הראשון הוא תחושת התנועה. המשחק לא מנסה להפוך מרוץ לניהול איטי של נתונים. הוא רוצה שתהיו דרוכים, תזהו את הדרך ותמשיכו קדימה. הכיף הראשוני מגיע מהשילוב בין תגובה מהירה, דמויות מוכרות ומרוצים שאפשר לסיים בפרק זמן קצר. זה עובד היטב כשאני מחפש הפסקה פעילה ולא משחק שמבקש ממני להתחייב לערב שלם.

עם זאת, מי שמגיע בציפייה לחוויית סוניק מסורתית לחלוטין עלול להיות מופתע. זה אינו משחק פלטפורמה מלא שבו חוקרים שלבים ארוכים בקצב אישי. המיקוד כאן הוא תחרותי ומהיר, ולכן חלק מהקסם של חקר, סודות ושליטה מדויקת במסלול מתחלף במרדף אחר תוצאה טובה יותר. אם אתם מעדיפים להתקדם בעולם לבד, משחק סוניק קלאסי עשוי להתאים לכם יותר.

הציצו בבלוג שלנו

איך לשחק חכם כבר מהמרוץ הראשון

הטיפ הראשון שלי הוא לא לרדוף אחרי כל דבר שנמצא על המסלול. בהתחלה קל לחשוב שכל פריט או שינוי כיוון חייבים להיות שווים את הסיכון, אבל סטייה קטנה יכולה לעלות יותר ממה שהיא מרוויחה. אני מעדיף קודם ללמוד את רצף המכשולים, ורק אחר כך לנסות קיצורים או איסופים מסוכנים. כך ההתקדמות מרגישה מבוססת על מיומנות ולא על מזל.

הטיפ השני הוא לשחק עם סבלנות מול היריבים. מרוץ מהיר מעודד תגובה מיידית, אבל לפעמים דווקא המתנה קצרה לפני מעבר או שינוי נתיב מונעת פגיעה שמחזירה אותי לאחור. זה שימושי במיוחד למי שמרגיש שהמשחק “בורח” לו: במקום להזיז את האצבע בכל רגע, כדאי לזהות את הקצב הקבוע של המסלול ולתכנן את התנועה הבאה.

אני גם ממליץ להקדיש כמה משחקים לבדיקת נוחות השליטה לפני שמחליטים אם המשחק מתאים. אם האצבע מסתירה חלק מהמסך או אם התנועות מרגישות חדות מדי, שינוי האחיזה והחזקת המכשיר לרוחב יכולים להשפיע על החוויה. זו לא עצה נוצצת, אבל במשחק שבו תגובה של רגע קובעת את התוצאה, נוחות פיזית היא חלק מהביצועים.

מה נשאר אחרי שהחידוש נרגע

אחרי ההתלהבות הראשונית, השאלה החשובה היא לא אם אפשר ליהנות ממנו, אלא אם יש סיבה לחזור אליו באופן קבוע. כאן התשובה שלי זהירה. מרוצים קצרים מתאימים להרגל יומי קטן, במיוחד אם אני רוצה להפעיל את הידיים והמחשבה לכמה דקות. מצד שני, המבנה החוזר יכול להפוך במהירות מוכרת מדי, בעיקר אם אני לא מרגיש שכל ניסיון חדש מלמד אותי משהו או מקרב אותי למטרה שמעניינת אותי.

הערך החודשי של המשחק תלוי בפער שבין שיפור אישי לבין התקדמות חיצונית. אם אני נהנה לנסות שוב את אותו סוג אתגר ולשפר את התזמון, יש כאן בסיס טוב להרגל. כל מרוץ יכול להפוך לתרגול קצר של מסלול, תגובה וקבלת החלטות. אבל אם אני משחק רק כדי לפתוח את הדבר הבא, בלי ליהנות מהמרוץ עצמו, תחושת החובה עלולה להחליף את הכיף.

המשחק כולל רכישות בתוך האפליקציה בטווח של כמה שקלים ועד מאות שקלים לפריט. מבחינתי, זה משנה את האופן שבו כדאי לגשת אליו: עדיף להתייחס לגרסה החינמית כאל מבחן אמיתי של התאמה, ולא להוציא כסף רק מפני שההתחלה מרגישה מלהיבה. אם אחרי שבוע אני עדיין נהנה מהמרוצים עצמם, אפשר לשקול רכישה בזהירות; אם לא, שום שדרוג לא יפתור עייפות בסיסית מהמשחקיות.

הנקודה הזו חשובה להורים. דירוג הגיל PEGI 3 הופך את המשחק לנגיש מבחינת קהל צעיר, אבל משחק חינמי עם רכישות בתוך האפליקציה עדיין דורש הגדרה של גבולות ברורים במכשיר. ילד יכול ליהנות מהמרוצים והדמויות, אך כדאי שהמבוגר יהיה זה שמחליט אם בכלל מותר לבצע רכישות. זו לא ביקורת על המשחק עצמו, אלא חלק מעשי מהשימוש בו בבית.

לשחקן מבוגר, הערך החוזר תלוי בעיקר בסגנון המשחק האישי. אני מוצא אותו שימושי כשאני רוצה תחרות קלילה בלי להיכנס לסשן ארוך. הוא פחות מתאים לי כשאני מחפש עומק טקטי, סיפור מתפתח או עולם שאפשר לשקוע בו. בהשוואה למשחקי מרוצים כבדים יותר, הוא מהיר ונגיש יותר; בהשוואה למשחקי סוניק מסורתיים, הוא ממוקד יותר בתחרות ופחות בחקר ובפלטפורמה.

תרחיש יומיומי שבו הוא באמת מתאים

נניח שיש לי עשר דקות לפני פגישה. משחק פעולה ארוך עלול להשאיר אותי באמצע משימה, בעוד שכאן אני יכול להיכנס, להשתתף בכמה מרוצים קצרים ולסגור את המשחק בלי להרגיש שקטע חשוב נקטע. גם אם לא ניצחתי, קיבלתי הפסקה ברורה. זה שימוש טוב עבורו, במיוחד אם אני רוצה משהו פעיל יותר מגלילה ברשתות חברתיות.

לעומת זאת, בנסיעה ארוכה שבה אני רוצה חוויה מתמשכת, הוא עלול להרגיש מוגבל. אחרי רצף מרוצים, הקצב המהיר כבר לא מספיק לבדו, ואני מתחיל לשים לב לדפוסים שחוזרים על עצמם. במצב כזה עדיף משחק הרפתקה עם סיפור, משחק מרוצים עמוק יותר או כותר סוניק שמציע שלבים ארוכים וחקר. הבחירה תלויה פחות באיכות הטכנית ויותר במה שאני מצפה לקבל מהזמן הפנוי שלי.

התחזוקה, העייפות והמחיר של חזרה קבועה

משחק שמבוסס על תחרות קצרה צריך לתת לי סיבה ברורה לחזור, אבל הוא גם צריך להימנע מתחושת עבודה. כאן האיזון לא תמיד מושלם. בתחילת הדרך, כל מרוץ מספק משוב מיידי. בהמשך, אם אני חוזר רק כדי לבצע עוד סיבוב דומה, ההנאה תלויה יותר במצב הרוח שלי ובמידת הסבלנות שלי לחזרתיות.

העייפות העיקרית מגיעה מהפער בין מהירות המשחק לבין עומק ההחלטות. המרוצים מרגישים זריזים, אך לא כל מרוץ יוצר סיפור חדש. לפעמים אני יודע בתוך זמן קצר אם הטעות הראשונה כבר פגעה בסיכוי שלי, ואז הניסיון הבא הופך לתיקון טכני ולא לאתגר מסקרן. עבור שחקנים שאוהבים תחרות, זה יכול להיות ממכר; עבור מי שמחפש הפתעות, זה עלול להתיש.

יש גם עייפות מסוג אחר: הרצון להתקדם יכול לגרום לי לשחק יותר ממה שתכננתי. משחקים חינמיים בנויים לעיתים כך שהשחקן יחשוב על שדרוגים, פתיחות או קיצור המתנה, ולכן אני משתדל לשאול את עצמי אם אני נהנה מהמרוץ או רק מנסה להגיע לתוצאה הבאה. הכלל שלי הוא פשוט: אם ההתקדמות הופכת למטלה, אני עוצר לפני שהמשחק מתחיל לנהל את הזמן שלי.

מבחינת תחזוקה, קל יחסית להשאיר אותו כמשחק “לשלוף ולהפעיל”. אין צורך להתחייב למפגשים ארוכים, והוא מתאים להרגל של כמה דקות. אבל כדי שההרגל לא יהפוך לשגרה ריקה, אני ממליץ להציב מטרה קטנה בכל סשן: לשפר מעבר מסוים, לבדוק נתיב אחר או להתמקד בשליטה. בלי מטרה כזו, מרוצים רצופים מתחילים להתמזג זה בזה.

עוד נקודה מעשית היא ביצועי המכשיר. מאחר שמדובר במשחק מהיר עם תנועה רציפה, כל גמגום, מגע לא מדויק או הסחת דעת במסך פוגעים יותר מאשר במשחק תורות. מכשיר שעומד בדרישת המערכת עדיין לא מבטיח שהחוויה תהיה מושלמת לכל משתמש, ולכן כדאי לבדוק את התחושה בפועל לפני שמפתחים הרגל קבוע. אם המשחק מגיב בצורה לא נוחה, התחרות מרגישה לא הוגנת גם כשהבעיה היא סביבת המשחק.

למי הוא מתאים, ולמי כדאי לדלג

אני ממליץ עליו למי שאוהב את סוניק, נהנה מתחרות קצרה ומעדיף שליטה פשוטה על פני מערכת מורכבת. הוא מתאים גם למי שצריך משחק נייד להפסקות קטנות, ולמשפחות שמחפשות כותר צבעוני עם דירוג גיל צעיר. העובדה שאפשר להתחיל בחינם מאפשרת לבדוק את החיבור בלי התחייבות כספית מיידית.

אני פחות ממליץ עליו למי שמחפש קמפיין עמוק, סיפור משמעותי או תחושת התקדמות שממשיכה להשתנות לאורך זמן. גם שחקנים שלא אוהבים רכישות בתוך משחקים צריכים להיכנס עם גבול ברור, מפני שהאפשרות להוציא כסף קיימת. אם אתם רוצים מרוץ ריאליסטי, שליטה מדויקת מאוד או מסלולים שמרגישים כמו סימולציה, הכיוון הזה כנראה לא יספק אתכם.

הוא גם לא הבחירה הראשונה שלי למי שסובל מחזרתיות. המשחק יכול להיות מהנה מאוד כשהמטרה היא לשפר ביצוע, אבל הוא פחות משכנע אם כל מרוץ צריך להרגיש שונה לגמרי מקודמו. במקרה כזה, משחק עם שלבים מתחלפים, חידות או סיפור עשוי לשמור טוב יותר על העניין לאורך חודש שלם.

האם הוא ראוי למקום קבוע בטלפון?

הדעה שלי בסוף השימוש היא חיובית, אך לא נלהבת ללא הסתייגויות. Sonic Forces: PvP Race מצליח במה שהוא מנסה לעשות: לספק מרוצי סוניק מהירים, נגישים ותחרותיים שאפשר להפעיל כמעט בכל חלון זמן קצר. הוא לא צריך להפוך למשחק היחיד בטלפון כדי להצדיק התקנה. בתור משחק צדדי להפסקות, הוא עושה עבודה טובה.

האם הוא נשאר אצלי אחרי שהחידוש נעלם? כן, אבל רק אם אני נכנס אליו עם ציפייה נכונה. אני לא מתקין אותו כדי לקבל הרפתקה ארוכה או התקדמות עמוקה, אלא כדי ליהנות מכמה דקות של תגובות מהירות ולבדוק אם אני יכול להשתפר. ברגע שאני מנסה להפוך אותו להרגל יומי קשיח, החזרתיות והרצון להתקדם עלולים להחליש את הכיף.

היתרון שלו מול חלופות כבדות יותר הוא הנגישות: הוא מהיר להתחלה, מזוהה מיד עם עולם סוניק ומתאים למסך מגע ולזמן קצר. היתרון של חלופות מסורתיות יותר הוא עומק שונה, עם חקר, שלבים ארוכים או תחושת מסע. לכן אני רואה בו תוספת טובה לספריית משחקים, לא תחליף לכל משחק מרוצים או לכל חוויית סוניק.

אם אתם אוהבים תחרות קצרה, מוכנים ללמוד מסלולים דרך ניסוי חוזר ויודעים לשמור על שליטה בהוצאות, יש סיבה טובה לתת לו הזדמנות. אם אתם מחפשים משחק שמחדש את עצמו בכל ביקור או כזה שאפשר לשחק בו שעות בלי תחושת שחיקה, עדיף לבחור באפשרות אחרת. מבחינתי, הוא מרוויח מקום בטלפון בזכות הכניסה המהירה והדמויות האהובות, אבל שומר עליו רק כאשר אני משחק מתוך בחירה ולא מתוך הרגל אוטומטי.