Tree of Savior: NEO

ניתוח מאת Appcrazy

יש משחקים שמנסים להרשים דרך קצב, קרבות ורשימות ארוכות של משימות, ויש משחקים שמעדיפים ליצור תחושה רגועה יותר של מסע. Tree of Savior: NEO שייך לסוג השני, לפחות ברושם שהוא משאיר עליי. זהו משחק תפקידים של NEOCRAFT LIMITED, עם עולם שמזמין את השחקן להתקדם בקצב אישי, להכיר את הסביבה ולבנות לעצמו שגרת משחק שאפשר לשלב גם בבית עמוס.

המשפט הקצר שמופיע בחנות, “Tree of Savior”, לא באמת מספר מה הופך את המשחק למעניין. החוויה כאן אינה רק עניין של להגיע לשלב הבא. יש חשיבות לבחירת הזמן הנכון לשחק, לאופן שבו מחלקים את תשומת הלב, ולשאלה אם אתם מחפשים משחק שאפשר להיכנס אליו לכמה דקות או עולם שדורש ישיבה ממושכת יותר. בעיניי, זו נקודת המפתח למי ששוקל להתקין אותו על מכשיר שמשמש כמה אנשים בבית.

איך המשחק משתלב במכשיר משותף בבית

בבית שבו הטלפון או הטאבלט עוברים בין בני משפחה, משחק תפקידים עלול ליצור חיכוך קטן אך קבוע. אדם אחד רוצה להמשיך מסע, אחר רוצה לשנות את ההתקדמות, ומישהו שלישי פשוט צריך את המכשיר. ב-Tree of Savior: NEO כדאי להתייחס מראש למשחק כאל פעילות אישית, גם אם משתמשים באותו מכשיר. שמירה על גבולות ברורים בין מי שמשחק ומתי היא לא פרט שולי; היא משפיעה ישירות על ההנאה.

בתרחיש יומיומי, למשל, ילד יכול לשחק אחרי הלימודים, ואחד ההורים להשתמש באותו מכשיר בערב. הדרך הנוחה ביותר היא לקבוע חלון זמן ברור לכל משתמש, במקום להעביר את המכשיר באמצע משימה או באמצע רצף משחק. כך נמנעים ממצב שבו מישהו אחר לוחץ בטעות על אפשרות לא נכונה, מוציא משאבים או משנה את הכיוון שאליו התקדמות המשחק הולכת.

אני גם ממליץ לא להסתמך על הזיכרון בלבד. אם כמה אנשים משתמשים באותו מכשיר, כדאי שכל אחד יידע בדיוק באיזה חשבון או פרופיל הוא נמצא לפני תחילת המשחק. משחק תפקידים צובר בהדרגה החלטות, פריטים והתקדמות, ולכן טעות קטנה בזיהוי המשתמש יכולה להיות מתסכלת הרבה יותר מאשר במשחק קצר שאפשר להתחיל מחדש.

הנקודה החשובה היא ש-Tree of Savior: NEO מתאים לשיתוף מכשיר רק כאשר השיתוף הוא של המכשיר, לא בהכרח של אותה התקדמות. אם בני הבית רוצים לשחק יחד באותה דמות, צריך להבין שזה משנה את חוויית המשחק: החלטות מתקבלות על ידי כמה אנשים, הקצב לא תמיד אחיד, וכל אחד עלול להעדיף סגנון אחר. למי שמעדיף שליטה מלאה על המסע שלו, גבולות בין משתמשים יהיו פתרון טוב יותר.

פרסומות

הפרדה בין זמן משחק לבין שימוש רגיל במכשיר

המשחק מוגדר כמשחק תפקידים, ולכן הוא מושך מטבעו לשגרה חוזרת של כניסה, התקדמות וחזרה לעולם שכבר התחלתם להכיר. זה יכול להיות נעים, אבל גם לגרום לכך ש”רק עוד כמה דקות” יהפוך בקלות לזמן ארוך יותר. במכשיר משותף, אני מעדיף לקבוע מראש נקודת עצירה: אחרי משימה, לפני מעבר משמעותי או ברגע שבו ברור שהמכשיר נחוץ למישהו אחר.

הגישה הזו טובה במיוחד לילדים צעירים יותר, אבל גם למבוגרים. היא מאפשרת ליהנות מהמסע בלי להפוך את המשחק למקור לוויכוחים. במקום לשאול שוב ושוב מי משתמש במכשיר, אפשר להסכים על סדר קבוע. זה לא פיצ’ר של המשחק, אלא הרגל שימוש שעושה הבדל גדול בסביבה משפחתית.

הציצו בבלוג שלנו

כשאני בוחן משחק כזה, אני לא מסתכל רק על השאלה אם הוא מהנה לבד. אני שואל גם אם הוא משתלב בחיים אמיתיים: נסיעה קצרה, המתנה, ערב שקט או זמן שבו יש עוד אנשים סביבי. כאן הוא יכול להתאים למי שאוהב לחזור לעולם דמיוני בהדרגה, אך פחות למי שמחפש סיבובים קצרים וברורים עם התחלה וסיום מיידיים.

התקנה, גבולות חשבון והחלטות שכדאי לקבל מראש

המשחק חינמי להתקנה, וזה הופך את הכניסה אליו פשוטה יחסית. הוא דורש מערכת הפעלה 8.0 ומעלה, פרט שכדאי לבדוק לפני שמנסים להתקין אותו על מכשיר ישן או על טלפון משותף שכבר אינו מקבל עדכונים. הגרסה הנוכחית היא 1.1.1, ולכן מי שמתקין אותו על כמה מכשירים בבית צריך לשים לב שכל המכשירים משתמשים בגרסה זמינה ומתאימה.

החלק שדורש יותר תשומת לב הוא הרכישות בתוך המשחק. טווח המחירים שמופיע לפריטים נע מ-1.30 ש״ח ועד 325.00 ש״ח לפריט. מבחינתי, זו סיבה ברורה לדבר עם כל מי שעשוי לשחק במכשיר לפני ההתקנה. ילד יכול לראות הצעה בתוך המשחק ולהבין אותה כחלק טבעי מההתקדמות, בעוד שהורה יראה בהוצאה שצריך לשקול בנפרד.

החינם מתייחס לכניסה למשחק, לא לכך שכל החלטה כלכלית בתוכו חסרת משמעות. לכן כדאי להחליט מראש אם בכלל משתמשים ברכישות, מי רשאי לבצע אותן ואיך בודקים לפני אישור. אני לא הייתי נותן למשתמש צעיר להתחיל לשחק בלי שיחה קצרה על ההבדל בין תוכן שנפתח דרך המשחק לבין פריט שעולה כסף אמיתי.

במכשיר משותף, גבולות חשבון חשובים לא פחות מגבולות זמן. אם מבוגר וילד משחקים באותו מכשיר, רצוי שכל אחד יידע איזה משתמש פעיל ומה יקרה אם ממשיכים מהמסך שהאדם הקודם השאיר פתוח. כדאי גם לא למסור סיסמאות או פרטי התחברות לאחרים בבית, אפילו אם הכוונה היא רק “לעזור לרגע”. עזרה טובה היא לשבת ליד השחקן ולהסביר, לא לקחת בעלות על החשבון.

אני רואה כאן גם יתרון וגם חיסרון. היתרון הוא שאפשר להתחיל בלי התחייבות כספית ראשונית. החיסרון הוא שהמעבר ממשחק חינמי להתנהלות עם רכישות דורש בגרות ותיאום. מי שמחפש חוויה נטולת החלטות כלכליות, במיוחד עבור ילד, עשוי להעדיף משחק שאין בו רכישות בתוך המשחק או משחק שמותאם מראש לסשנים קצרים יותר.

איך להימנע מהתקדמות מבולבלת

הטיפ הראשון שלי הוא להחליט מי הדמות המרכזית של כל משתמש, במקום שכולם יתקדמו באותה דמות בלי תיאום. אם אדם אחד אוהב לחקור ואחר רוצה להתקדם במהירות, השילוב ביניהם עלול ליצור תחושה שהמשחק “זז” לכיוונים לא צפויים. הפרדה ברורה שומרת על סגנון אישי ומפחיתה את הסיכוי שמישהו ירגיש שההתקדמות שלו נלקחה ממנו.

הטיפ השני הוא לעצור לפני החלטות משמעותיות ולא רק בסוף זמן המשחק. במשחק תפקידים, השחקן עשוי להגיע למסך שמוביל להמשך מסוים, לבחירה או לשינוי בהתקדמות. אם משתמש אחר עומד לקחת את המכשיר, עדיף להשאיר אותו במסך ניטרלי ולכתוב במשפט אחד מה כבר נעשה ומה הצעד הבא. זה נשמע פשוט, אבל בבית משותף זה מונע הרבה בלבול.

הטיפ השלישי הוא לא להשתמש ברכישה בתוך המשחק כפתרון לוויכוח על זמן. אם מישהו רוצה להמשיך לשחק, קניית פריט לא אמורה להפוך לתחליף להסכמה משפחתית. כדאי להפריד בין החלטות משחק לבין כללי הבית: זמן משחק נקבע על ידי בני הבית, ואילו רכישה נבחנת רק אם היא מתאימה לתקציב ולכללים שנקבעו.

תיאום בין שחקנים בלי להפוך את המשחק למטלה

היופי במשחק תפקידים הוא שכל שחקן יכול להרגיש שהמסע שלו אישי. אבל כאשר כמה בני משפחה משתמשים באותו מכשיר, האופי האישי הזה דורש תיאום. אני מציע להשתמש בשפה פשוטה: “זה החשבון שלי”, “כאן עצרתי”, “את זה אני רוצה לבדוק אחר כך”. לא צריך לנהל טבלה או יומן מפורט; מספיק להשאיר סימן ברור שמונע מאדם אחר לנחש.

בני זוג או אחים בוגרים יכולים ליהנות מהשוואת החלטות וסגנונות, אבל לא כדאי להפוך כל כניסה למשחק לתחרות. אם אחד מתקדם מהר יותר, זה לא בהכרח אומר שהוא משחק טוב יותר. משחק תפקידים מתגמל סבלנות, סקרנות והיכרות עם העולם, ולא רק מהירות. במכשיר משותף, ההשוואה הטובה ביותר היא שיחה על מה כל אחד אהב, לא מי הגיע רחוק יותר.

למשפחה עם ילד צעיר, הייתי מציע שהמבוגר יתחיל במשחק יחד איתו. לא כדי לשחק במקומו, אלא כדי להבין מה מושך אותו, איפה הוא מתבלבל ואילו מסכים כוללים החלטות שצריך לעצור בהן. כך הילד לומד לבקש עזרה בזמן, והמבוגר מקבל תמונה אמיתית של החוויה במקום להסתמך על שם המשחק או על תיאור קצר.

המשחק יכול לעבוד גם כפעילות משותפת בערב: אחד מחזיק את המכשיר, והשני מציע לאן ללכת או מה לבדוק. עם זאת, זו אינה הדרך הנכונה לכל אחד. מי שרוצה לשחק לבד ובשקט עלול להרגיש שמישהו אחר מפריע לו, ומי שאוהב שליטה מלאה על בחירותיו לא תמיד ייהנה מהצבעה משפחתית על כל צעד.

מתי עדיף לשחק לבד

אני מעדיף לשחק לבד כאשר אני רוצה להתרכז באווירה, לקרוא בקצב שלי ולבחור בלי להסביר כל החלטה. זו אחת החוזקות של Tree of Savior: NEO בעיניי: הוא יכול להפוך להפסקה אישית בתוך יום עמוס. אם כל כניסה נקטעת כי מישהו אחר צריך את המכשיר, הקסם הזה נחלש, ולכן חשוב לבחור זמן שבו אפשר להשלים רצף סביר של משחק.

לעומת זאת, משחק משותף מתאים כאשר בני הבית נהנים מסיפור, דמיון ושיחה. הוא פחות מתאים למי שמחפש פעולה מהירה, תחרות ישירה או משחק שאפשר להבין בתוך דקה. מול משחקי פעולה קצרים, החוויה כאן מרגישה איטית ומכוונת יותר. מול משחקי תפקידים כבדים, היא עשויה להרגיש נגישה יותר למי שרוצה להיכנס לעולם בלי להפוך את כל הערב ללימוד מערכת מורכבת.

ההשוואה הזו חשובה גם לילדים. PEGI 7 מציין שהמשחק מיועד לקהל צעיר יחסית, אבל גיל אינו תחליף להיכרות של ההורה עם הילד. ילד אחד עשוי ליהנות מהאווירה ומהחקירה, בעוד שילד אחר יעדיף צבעוניות, שלבים קצרים ותגובה מיידית יותר. גם בתוך אותו גיל, סגנון המשחק משפיע יותר מהמספר שעל האריזה.

גיל, אמון ושיחה נכונה עם שחקנים צעירים

דירוג הגיל PEGI 7 נותן להורה נקודת פתיחה, לא תשובה מלאה. לפני שמוסרים את המכשיר, אני ממליץ לשחק בעצמי מספיק זמן כדי לראות איך הילד מגיב לעולם, לקצב ולהחלטות. יש ילדים שזקוקים להסבר על מטרות המשחק, ואחרים קולטים מהר ורוצים לחקור לבד. בשני המקרים, נוכחות של מבוגר בתחילת הדרך יכולה להפוך את החוויה לבטוחה ונעימה יותר.

אמון נבנה דרך כללים ברורים. הילד צריך לדעת אם מותר לבצע רכישות, אם מותר לשנות הגדרות, אם מותר להעביר את המכשיר לאח ומה עושים כשלא מבינים מסך. המבוגר, מצדו, צריך להימנע מהפתעות כמו מחיקת התקדמות או שינוי דמות בלי הסבר. הכללים האלה אינם חלק מהמשחק עצמו, אך הם קובעים אם השימוש בו בבית ירגיש כמו פעילות מהנה או כמו מקור למתח.

אני גם לא הייתי מציע להציג את המשחק כפרס אוטומטי על כל משימה יומיומית. כאשר משחק תפקידים הופך למטבע התנהגותי, הילד עלול להתעניין פחות בעולם עצמו ויותר בזמן שבו יוכל לשחק. עדיף להגדיר זמן קבוע וגמיש, כך שהמשחק יישאר תחביב ולא יהפוך לנושא של משא ומתן בכל ערב.

למבוגרים שמשתמשים באותו מכשיר, השיחה שונה אך העיקרון דומה. צריך להסכים מי אחראי על החשבון, מי בודק רכישות ומתי מותר לשנות את ההתקדמות. אם מדובר בטאבלט משפחתי, כדאי להחליט אם המשחק מיועד למשתמש אחד בלבד או אם לכל אדם יש מסלול נפרד. ההחלטה הזו בתחילת הדרך תחסוך אי-הבנות בהמשך.

למי המשחק מתאים ולמי פחות

Tree of Savior: NEO מתאים לי כשאני רוצה משחק תפקידים שאפשר להיכנס אליו מתוך סקרנות, להקדיש לו זמן בהדרגה ולשתף עליו שיחה עם אדם נוסף. הוא מתאים גם למשפחות שמסוגלות לקבוע גבולות שימוש ברורים, ולשחקנים צעירים שההורים שלהם מוכנים להכיר את המשחק ולאשר מראש את כללי הרכישות.

הייתי ממליץ עליו פחות למי שמחפש משחק תחרותי מאוד, קרבות קצרים בלבד או חוויה שאינה דורשת סבלנות. הוא גם לא הבחירה הראשונה שלי למכשיר שעוברים עליו במהירות בין כמה אנשים בלי הפרדה של משתמשים. במקרה כזה, משחקים עם סיבובים קצרים וברורים יהיו נוחים יותר, משום שהם פחות תלויים בהמשכיות אישית ובהחלטות שנצברות לאורך זמן.

המשחק מקבל ממוצע של 4.6 מתוך חמש, עם בערך 20 אלף דירוגים, והוא עבר את רף מיליון ההתקנות. המספרים האלה מצביעים על עניין רחב מצד שחקנים, אבל הם לא מחליפים התאמה אישית. מה שמתאים לשחקן שאוהב עולם מתמשך לא בהכרח יתאים לילד שמעדיף משחק מיידי, או להורה שרוצה אפליקציה שאפשר להשאיר ללא כל שיחה על רכישות.

האם כדאי להתקין בבית

אחרי שבוחנים את המשחק דרך החיים בבית, המסקנה שלי חיובית אך מותנית. Tree of Savior: NEO יכול להיות בחירה טובה למשפחה שמחפשת משחק תפקידים שאפשר לדבר עליו, לחקור אותו ולשלב אותו בשגרה בלי למהר. הוא חינמי להתחלה, מדורג PEGI 7 ומגיע ממפתח מוכר בשם NEOCRAFT LIMITED, כך שהכניסה הראשונית אליו פשוטה יחסית.

ההמלצה שלי היא להתחיל בהתקנה על מכשיר של משתמש אחד, לשחק יחד בתחילת הדרך ולסכם מראש את כללי הזמן והרכישות. אם הכול עובד, אפשר להרחיב את השימוש לבני בית נוספים, תוך שמירה על גבולות חשבון ברורים. אם אתם מגלים שהמכשיר נדרש לעיתים קרובות, עדיף לקבוע מראש חלונות משחק ולא להסתמך על עצירה אקראית.

הגרסה הנוכחית, 1.1.1, פועלת במכשירים עם מערכת הפעלה 8.0 ומעלה. זה הופך את בדיקת התאימות לצעד פשוט לפני ההתקנה, במיוחד כאשר מדובר בטאבלט ישן או במכשיר שעובר בין כמה משתמשים. לאחר מכן, השאלה החשובה יותר היא לא אם אפשר להפעיל את המשחק, אלא אם יש בבית מספיק סדר כדי לשמור על חוויית משחק אישית.

בסופו של דבר, אני רואה בו משחק שמתאים יותר למסע רגוע ומשותף מאשר למילוי רגעים אקראיים בלבד. הוא יכול להיות נעים אחרי יום לימודים, פעילות משפחתית קצרה או תחביב אישי של מבוגר שאוהב עולמות דמיוניים. הוא פחות מתאים לבית שבו כולם לוחצים על אותו מסך בלי תיאום, או למי שרוצה להימנע לחלוטין מכל החלטה הקשורה לרכישות בתוך המשחק.

אם אתם מוכנים להגדיר מי משחק, מתי משחקים ומה מותר לרכוש, הייתי נותן ל-Tree of Savior: NEO הזדמנות. לא בגלל התיאור הקצר שלו בחנות, אלא בגלל האפשרות להפוך אותו להרגל משחק אישי ומסודר. מבחינתי, זו הדרך הנכונה ליהנות ממנו: לא כעוד אפליקציה שמתקינים ושוכחים, אלא כעולם קטן שנכנסים אליו בכוונה, עם גבולות שמאפשרים לו להישאר מהנה.