MX Player

נותח על ידי Appcrazy

כשאני רוצה לפתוח קובץ וידאו בלי להתחיל להתעסק עם המרה, סנכרון או תפריטים עמוסים, MX Player הוא עדיין אחד השמות הראשונים שאני בודק. זהו נגן וידאו לאנדרואיד מבית Amazon Mobile LLC, והגישה שלו פשוטה: לבחור קובץ, להתחיל לצפות, ואז להשתמש במחוות ובהגדרות כדי להתאים את החוויה לסרטון ולמכשיר. הוא מתאים במיוחד למי שמחזיק תיקייה של סרטים, סדרות או סרטונים אישיים ורוצה נגן שמכיר פורמטים וכתוביות מבלי להפוך כל צפייה לפרויקט.

התרשמתי בעיקר מהאיזון בין פעולה מיידית לבין עומק למשתמשים שאוהבים לכוון דברים. אפשר להשתמש בו בצורה בסיסית לגמרי, אבל מי שמקדיש כמה דקות להגדרות ולומד את המחוות מקבל שליטה טובה יותר על בהירות, עוצמת שמע, מיקום בנגן וכתוביות. מצד שני, לא כל משתמש צריך את כל האפשרויות, ובמקרים מסוימים נגן מובנה או אפליקציה נקייה יותר יהיו בחירה נוחה יותר.

איך נראה השימוש היומיומי בפועל

בזרימת העבודה הבסיסית שלי, אני פותח את הנגן, מאתר את הסרטון ומתחיל לצפות. כאשר הקובץ כבר נמצא במכשיר, אין צורך לייבא אותו לספרייה נפרדת או לבנות רשימת צפייה מורכבת. זה יתרון קטן אך חשוב: אם קיבלתי סרטון, הורדתי פרק או העברתי קובץ מהמחשב, אני יכול להגיע אליו במהירות ולהמשיך הלאה.

הממשק מתאים לצפייה לרוחב, וכאן המחוות הופכות את השימוש לנוח יותר. במקום לחפש בכל פעם כפתור קטן, אפשר לשלוט בפעולות נפוצות ישירות על המסך. שינוי מיקום בסרטון, התאמת עוצמת השמע או שינוי בהירות נעשים בצורה שמרגישה טבעית אחרי שמתרגלים אליה. בהתחלה כדאי לבצע כמה ניסיונות בזמן סרטון קצר, כי החלקה באזור הלא נכון יכולה להרגיש כמו פעולה אחרת ממה שהתכוונתי.

בתרחיש יומיומי, למשל, אני יכול להתחיל פרק בנסיעה או בהפסקה, לעצור כאשר צריך, ולחזור אליו בלי להסתבך עם נגן חדש בכל פעם. אם הקובץ מגיע עם כתוביות, אפשר להפעיל אותן ולכוון את המראה והסנכרון לפי הצורך. זו לא חוויה שמחליפה שירות סטרימינג; היא מיועדת בעיקר לקבצים שכבר נמצאים אצל המשתמש.

היתרון המעשי הוא שהנגן לא מכריח אותי לשנות את הרגלי האחסון שלי. אני לא חייב לארגן הכול בתוך שירות אחד, ולא צריך לחפש את אותו סרטון שוב בתוך אפליקציה שמציגה בעיקר תוכן מקוון. מי שמעדיף שליטה בקבצים מקומיים ירגיש כאן בבית. מי שכל הצפייה שלו מתבצעת דרך שירותי סטרימינג, לעומת זאת, עשוי כמעט לא להזדקק לו.

פרסומות

הכתוביות הן חלק מרכזי מהשימוש. בסרטון עם קובץ כתוביות נפרד, כדאי לשמור את שני הקבצים במקום שקל למצוא, ולבדוק שהשם שלהם תואם במידה סבירה. אם הכתוביות מופיעות מוקדם או מאוחר מדי, אפשר לתקן את התזמון בזמן הצפייה במקום להוריד מיד קובץ אחר. זה שימוש קטן אך משמעותי, במיוחד בסרטים או בשיעורים שבהם כל משפט חשוב.

אני גם ממליץ להבחין בין בעיה בקובץ לבין בעיה בנגן. אם סרטון מסוים לא מתנגן היטב, לא תמיד צריך לשנות את כל ההגדרות. לפעמים הקובץ עצמו מקודד בצורה שמכבידה על המכשיר, לפעמים הכתוביות אינן מתאימות, ולפעמים מעבר בין פענוח חומרה לתוכנה פותר את הבעיה. הגישה הנכונה היא לשנות אפשרות אחת בכל פעם, לבדוק שוב, ורק אז להחליט.

הציצו בבלוג שלנו

הגדרות שכדאי לבדוק לפני שמתחילים לצפות הרבה

ההגדרה הראשונה שאני בודק היא סוג הפענוח. הנגן ידוע בתמיכה בהאצת חומרה, והיא יכולה להפחית עומס בזמן הפעלת קבצים מתאימים. במכשיר מודרני, פענוח חומרה הוא בדרך כלל נקודת פתיחה טובה, אך הוא אינו פתרון קסם לכל קובץ. אם מופיעות תקלות כמו תמונה שחורה, קפיצות, חוסר סנכרון או התנהגות מוזרה של כתוביות, כדאי לנסות פענוח תוכנה או מצב אחר שהנגן מציע.

הסיבה שאני מדגיש את זה היא שהבחירה הטובה תלויה בשילוב של הקובץ, המעבד והגרסה של המכשיר. משתמש מתחיל עלול לראות אפשרויות רבות ולחשוב שהגדרה מתקדמת תמיד טובה יותר. בפועל, המטרה היא צפייה יציבה, לא סימון של כל אפשרות. אחרי שמצאתי מצב שעובד היטב עם סוגי הקבצים שלי, אני משאיר אותו כברירת מחדל ומשנה רק כשיש סיבה ברורה.

גם הגדרות הכתוביות ראויות לבדיקה מוקדמת. גודל הטקסט, המיקום והניגודיות משפיעים מאוד על צפייה במסך קטן. כתוביות קטנות מדי יגרמו לי להתקרב למסך, ואילו כתוביות גדולות מדי עלולות להסתיר חלק מהתמונה. אני מעדיף להתחיל בגודל בינוני, לבדוק אותו בסצנה בהירה ובסצנה חשוכה, ואז לשנות לפי הנוחות ולא לפי מראה יפה בתפריט.

פרסומות

כאשר יש פער בין הקול לטקסט, תיקון תזמון זמני עדיף לעיתים על עריכה של הקובץ. זה שימוש יעיל במיוחד כשאני צופה רק פעם אחת או כשמדובר בקובץ שאיני רוצה לשנות. אם הפער גדל בהדרגה לאורך הסרטון, ייתכן שהבעיה מורכבת יותר מסתם הקדמה או איחור קבועים, ולכן לא כדאי להסתפק בתיקון נקודתי ולצפות שהכול יסתדר.

אני בודק גם את נעילת המסך. בזמן צפייה בטלפון, נגיעה מקרית יכולה לעצור את הסרטון או לשנות את המיקום. נעילה בזמן הנכון שומרת על הצפייה, במיוחד כשאני מחזיק את המכשיר ביד אחת. כאשר אני צריך לדלג קדימה או לשנות עוצמה, אני פותח את הנעילה, מבצע את הפעולה ומחזיר אותה. זה הרגל פשוט שמונע הרבה הפרעות.

מי שמשתמש ברמקול של הטלפון צריך לבדוק את עוצמת השמע גם בסצנות שקטות וגם בסצנות רועשות. נגן שמאפשר שליטה גמישה יכול לעזור, אבל הגברה חזקה מדי לא תתקן הקלטה חלשה או רעש רקע. באוזניות, לעומת זאת, כדאי להיזהר מהעלאה מהירה של העוצמה. השליטה הנוחה היא יתרון, אך היא גם מקלה להגיע לרמה לא נעימה.

הנגן חינמי, ולכן קל להתחיל להשתמש בו בלי התחייבות. עם זאת, קיימות רכישות בתוך האפליקציה בטווח שמתחיל מסכום קטן ומגיע עד סכום גבוה יותר לפריט. לפני רכישה, אני מציע לבדוק בדיוק מה מוצע במסך הרלוונטי ומה באמת נחוץ לי. מי שרוצה רק לפתוח סרטונים ולראות כתוביות עשוי להסתפק בשימוש הבסיסי, ולא כדאי לשלם אוטומטית רק משום שהאפליקציה מציגה אפשרות נוספת.

מחוות והרגלים שהופכים את הצפייה למהירה יותר

הדרך הטובה ביותר להפיק מהנגן יותר היא לא ללמוד כל תפריט, אלא לבנות כמה הרגלים קבועים. אני מתחיל במחווה אחת לשליטה במיקום, אחת לעוצמת השמע ואחת לבהירות. לאחר כמה צפיות, הפעולות האלה נעשות כמעט אוטומטיות, ואני מפסיק לחפש את סרגל הבקרה בכל פעם שאני רוצה לדלג על פתיח או לחזור למשפט שלא שמעתי.

פרסומות

כדאי לתרגל את המחוות בסרטון שאינו חשוב במיוחד. כך אפשר להבין באיזה צד של המסך מתבצעת כל פעולה ומה קורה כאשר מתחילים את ההחלקה קרוב מדי לקצה. זה טיפ שנשמע בסיסי, אבל הוא חוסך תסכול כאשר מנסים להשתמש במחווה באמצע סצנה. השליטה המהירה טובה רק אחרי שמתרגלים אותה בצורה מכוונת.

אני משתמש גם בהרגל של עצירה לפני יציאה מהנגן, במקום לסגור אותו מיד מתוך לחץ. כך קל יותר לחזור לאותה נקודה בפעם הבאה, במיוחד כשאני צופה בפרק ארוך בכמה הפסקות. אם אני יודע שאחזור לקובץ אחר לגמרי, אני רושם לעצמי את הזמן או משתמש בסרגל כדי להגיע אליו במהירות. השיטה הזו שימושית כשאין לי מערכת מסודרת של רשימות צפייה.

עם כתוביות, אני משתדל לא להחליף הגדרות באמצע כל סרטון. אם מצאתי גודל, צבע ומיקום שנוחים לי, אני משאיר אותם קבועים ומבצע שינוי רק כאשר סוג התוכן דורש זאת. סרטון לימודי עם טקסט צפוף דורש לפעמים כתוביות קטנות יותר כדי לא להסתיר את המסך, בעוד שסרט קולנוע בחדר חשוך עשוי להיות נוח יותר עם טקסט גדול ובולט.

הרגל נוסף הוא לבדוק את הקובץ לפני צפייה ארוכה. אני מריץ כמה דקות, בודק שהקול והתמונה מסונכרנים, מוודא שהכתוביות נטענות ומסתכל אם יש קפיצות. הבדיקה הזו חשובה במיוחד לפני נסיעה או טיסה, כשאין לי רצון לגלות אחרי חצי שעה שהקובץ בעייתי. היא גם עוזרת לדעת אם כדאי להכין גרסה אחרת מראש.

למי שמחזיק הרבה קבצים, סדר בתיקיות חשוב לא פחות מהנגן עצמו. MX Player יכול לפתוח קבצים, אבל הוא לא יחליף שיטת ארגון טובה. אני מעדיף שמות ברורים ותיקיות לפי סדרות, קורסים או אירועים. כך החיפוש קצר יותר, והנגן הופך לכלי צפייה יעיל במקום למסך שבו אני גולל ללא סוף.

פרסומות

המחוות יכולות להיות פחות מתאימות כאשר הטלפון נמצא על מעמד או מחובר למסך גדול. במצב כזה, שלט או פקדי המכשיר עשויים להיות נוחים יותר, ואם אין גישה טובה למסך, כל היתרון של השליטה הישירה נעלם. זו דוגמה לכך שהנגן עצמו טוב, אבל סביבת השימוש קובעת אם תכונה מסוימת באמת מועילה.

איפה הגמישות נעצרת ומה כדאי לדעת מראש

למרות התמיכה הרחבה יחסית, אין נגן שמבטיח שכל קובץ יעבוד בצורה מושלמת. קובץ כבד, קידוד לא שגרתי או שילוב בעייתי של שמע וכתוביות עלולים לדרוש ניסוי. כאן היתרון הוא שיש אפשרויות פענוח, אך החיסרון הוא שהמשתמש צריך להבין מעט מה הוא משנה. מי שמחפש כפתור אחד שמתקן כל בעיה עלול להתאכזב.

גם האצת חומרה אינה תמיד הבחירה הנכונה. היא עשויה לעבוד מצוין בסרטון אחד ולהתנהג פחות טוב באחר. אם יש הבהובים, מסך שחור או תנועת תמונה לא חלקה, אני לא מתעקש עליה רק משום שהיא נשמעת יעילה יותר. מעבר לפענוח אחר הוא פתרון מעשי, גם אם הוא עלול להשתמש ביותר משאבי מכשיר או להגדיל את צריכת הסוללה.

המחוות עצמן עלולות ליצור חיכוך. כאשר אני מנסה לגרור את סרגל הזמן, לפעמים תנועה לא מדויקת משנה בהירות או עוצמת שמע. זה אינו פגם שמונע שימוש, אבל הוא כן דורש הסתגלות. משתמשים שמעדיפים כפתורים גדולים וברורים עשויים להרגיש שנגן פשוט יותר מתאים להם, במיוחד אם הם צופים לעיתים רחוקות.

יש גם שאלה של מקור התוכן. האפליקציה מתאימה לניגון קבצים, לא לניהול מלא של כל שירותי הסטרימינג או לרכישת תוכן. אם רוב הסרטים שלכם נמצאים בתוך אפליקציות ייעודיות, עדיף להשתמש בנגן הרשמי של אותו שירות. התקנה של נגן מקומי לא תפתור מגבלות של שירות חיצוני, ולא תהפוך את כל התוכן למאגר אחד.

הגיל המינימלי המסומן הוא PEGI 3, ולכן היא מוצגת כאפליקציה שמתאימה לקהל רחב. עם זאת, סימון גיל אינו אומר שכל סרטון שהמשתמש פותח מתאים לילדים. התוכן מגיע מהקבצים ומהמקור שלהם, ולכן הורה צריך לבדוק מה נמצא במכשיר ומה הילד עומד לראות. זו הבחנה חשובה במיוחד באפליקציה שמסוגלת לפתוח סוגים שונים של סרטונים.

הגרסה הנוכחית היא 2.13.4, והיא מיועדת למכשירים עם מערכת הפעלה 7.0 ומעלה. עבור משתמשים עם מכשיר ישן יחסית, זה עשוי להיות יתרון, אך ביצועים בפועל עדיין תלויים בחומרה ובקובץ. לא הייתי בוחר נגן רק לפי דרישת המערכת; הייתי בודק גם אם המכשיר מצליח לנגן את הקבצים שלי בלי התחממות, תקיעות או צורך בהתאמות חוזרות.

היקף השימוש באפליקציה מרשים: היא עברה את רף מיליארד ההתקנות, והציון הממוצע שלה עומד על 4.2 מתוך 5, על בסיס כארבעה עשר מיליון דירוגים. המספרים האלה לא מבטיחים שכל משתמש יאהב אותה, אבל הם כן מצביעים על כך שהיא מוכרת מאוד ונבחנה על ידי קהל רחב. מבחינתי, המשמעות החשובה יותר היא שקל למצוא סביבה הרגלי שימוש מוכרים ולא מדובר בכלי ניסיוני.

מי שמעדיף פרטיות, פשטות ושליטה מינימלית צריך לקרוא את מסכי האפליקציה בזמן ההתקנה והשימוש ולא לאשר דברים באופן אוטומטי. אני לא רואה סיבה להפעיל אפשרות שאינה נחוצה לי. נגן וידאו אמור להישאר ממוקד במשימה שלו, ולכן אני מעדיף להתחיל מהגדרות מצומצמות ולהוסיף רק מה שמשפר בפועל את הצפייה.

למי הוא מתאים יותר מנגן רגיל

הוא מתאים מאוד למי שמוריד סרטונים לצפייה מקומית, מחזיק הרצאות או שיעורים בקבצים, משתמש בכתוביות בשפות שונות, או מעביר סרטונים בין מחשב לטלפון. משתמש כזה מרוויח מהיכולת לשנות פענוח, לכוון כתוביות ולשלוט בנגן באמצעות מחוות. כאן נגן בסיסי שמגיע עם המכשיר עשוי להרגיש מוגבל.

הוא גם שימושי למי שצופה בתנאים משתנים. בחדר חשוך אני רוצה בהירות נמוכה יותר, באור יום אני צריך להעלות אותה, ובאוזניות אני משנה עוצמה במהירות. השליטה הישירה הופכת את ההתאמות האלה לקצרות. אם אני צופה באותו מכשיר במיטה, בתחבורה ציבורית ובמטבח, הגמישות הזו מורגשת לאורך זמן.

לעומת זאת, מי שפותח סרטון פעם בחודש, אינו משתמש בכתוביות ומקבל את כל התוכן שלו משירותי סטרימינג כנראה לא ירגיש צורך להתקין אותו. נגן ברירת המחדל יהיה מהיר יותר מבחינת התחלה, משום שהוא כבר שם. גם מי שאינו אוהב ללמוד מחוות או לשנות הגדרות עשוי להעדיף ממשק פשוט יותר, אפילו במחיר של פחות אפשרויות.

בהשוואה לנגנים מקומיים בסיסיים, היתרון שלו הוא בעומק השליטה ובטיפול בכתוביות. בהשוואה לנגנים שמכוונים בעיקר לספרייה מעוצבת, הוא מרגיש יותר כמו כלי עבודה ישיר: פחות התעסקות במראה, יותר גישה לקובץ ולפקדי הצפייה. הבחירה תלויה בשאלה מה חשוב לי יותר, ניהול תוכן יפה ומאוחד או שליטה מהירה בקבצים שכבר נמצאים במכשיר.

העובדה שהוא מגיע מ-Amazon Mobile LLC מעניקה לו זהות מפתחת מוכרת, אך מבחינתי השם לבדו אינו סיבה להתקין. הסיבה היא השילוב המעשי של תמיכה בכתוביות, האצת חומרה ואפשרויות התאמה. אם התכונות האלה אינן חלק מהשימוש שלי, עדיף לא להעמיס עוד אפליקציה רק בגלל המוניטין שלה.

האם הוא מתאים להרגלי הצפייה שלך

אני ממליץ להתחיל בצורה מדורגת: להתקין, לפתוח שניים או שלושה קבצים שונים, לבדוק כתוביות, ולנסות את המחוות בזמן צפייה קצרה. אם הכול עובד, אין צורך לעבור על כל תפריט. אם יש בעיה, כדאי לשנות את סוג הפענוח, לבדוק את הכתוביות ולנסות שוב. הגישה הזו חוסכת זמן ומונעת מצב שבו שינוי אקראי בהגדרות יוצר בעיה חדשה.

למשתמשים שרוצים צפייה נוחה בקבצים מקומיים, זו בחירה חזקה וחינמית להתחלה. היא אינה מושלמת, והגמישות שלה מגיעה עם מעט עקומת למידה. מי שישקיע בהרגלים קבועים יקבל נגן מהיר ונוח יותר ממערכת בסיסית, במיוחד סביב כתוביות, מחוות והתאמת פענוח.

בסופו של דבר, אני רואה ב-MX Player כלי למי שרוצה לשלוט בצפייה ולא רק ללחוץ על הפעלה. הוא מצטיין כשיש לי קבצים שונים, תנאי צפייה משתנים או צורך בכתוביות, ופחות נחוץ כאשר כל התוכן כבר מסודר בתוך שירות אחר. אם אתם צופים בקבצים מקומיים ורוצים פחות התעסקות בכל צפייה, זו אחת הבחירות המעשיות ביותר בקטגוריית נגני הווידאו לאנדרואיד.

ההמלצה שלי היא לא להפעיל הכול מיד, אלא לבנות סביבו שגרת שימוש: תיקיות מסודרות, בדיקת קובץ קצרה, הגדרת כתוביות נוחה ומעבר לפענוח אחר רק כשצריך. כך הוא נשאר פשוט למתחילים, ובו בזמן נותן למשתמש מנוסה מספיק כלים כדי לפתור בעיות בלי להחליף נגן בכל פעם שסרטון מתנהג אחרת.