PLAYit-All in One Video Player

נותח על ידי Appcrazy

כשאני מחפש נגן אחד שיטפל גם בסרטונים וגם במוזיקה בלי שאצטרך לקפוץ בין כמה אפליקציות, PLAYit-All in One Video Player הוא מסוג האפליקציות שאני בודק קודם. הוא מיועד להפעלת קבצי מדיה במגוון פורמטים, והמיקוד שלו ברור: לפתוח תוכן שנמצא במכשיר ולהפוך את הטלפון למרכז צפייה והאזנה נוח. אחרי שימוש ממושך, התרשמתי בעיקר מהגישה הישירה שלו, אבל גם שמתי לב לנקודות שבהן החוויה תלויה בדרך שבה אני מנהל את הקבצים והחיבור שלי לרשת.

היישום פותח על ידי PLAYIT TECHNOLOGY PTE. LTD., והוא מוצע בחינם, עם רכישות בתוך האפליקציה בטווח של כמה שקלים ועד כמעט מאה שקלים לפריט. הוא מתאים למכשירי אנדרואיד החל מגרסה 5.1, ולכן הוא רלוונטי גם למכשירים שאינם חדשים. בחנות הוא מסומן כמיועד לשימוש בפיקוח הורים, נקודה שכדאי להביא בחשבון אם ילדים משתמשים בטלפון או בטאבלט.

נגן שמרגיש שימושי במיוחד כשהחיבור לא תמיד יציב

הדבר הראשון שמורגש ב-נגן הווידאו והמוזיקה הזה הוא שהרשת אינה חייבת להיות מרכז החוויה בכל רגע. כשאני משתמש בקבצים שכבר נמצאים על המכשיר, הערך העיקרי מגיע מהיכולת לפתוח אותם במקום אחד, בלי לחפש נגן נפרד לכל סוג מדיה. זה שימושי במיוחד בנסיעות, בבית עם קליטה חלשה, או כשאני רוצה לצפות בסרטון אישי בלי להסתמך על שירות סטרימינג.

עם זאת, חשוב להפריד בין שני מצבים. הפעלה של קובץ מקומי היא חוויה אחת, ואילו כל פעולה שדורשת טעינה, גילוי תוכן או גישה לשירות מקוון היא חוויה אחרת. במקומות שבהם האינטרנט איטי, ההמתנה מורגשת הרבה יותר, ולכן אני לא מתייחס לאפליקציה כאל פתרון קסם לבעיות קישוריות. היא יכולה לסדר את המדיה שכבר נמצאת אצלי, אבל היא לא הופכת רשת חלשה לרשת מהירה.

היתרון המעשי הוא שאני יכול לחשוב על PLAYit ככלי גמיש ולא רק כאפליקציה לצפייה. אם הורדתי מראש קובץ חוקי, קיבלתי סרטון דרך העברת קבצים, או שמרתי הקלטה אישית, אני רוצה נגן שלא יכריח אותי לבדוק בכל פעם איזה יישום מתאים לפורמט. כאן בדיוק נמצא ההיגיון של נגן “הכול באחד”: פחות התעסקות, פחות חיפושים, ופחות מעבר בין אפליקציות.

מה קורה במהלך נסיעה או יום מחוץ לבית

תרחיש יומיומי שבו האפליקציה בולטת הוא נסיעה ארוכה. לפני היציאה אני מסדר את קבצי הווידאו והמוזיקה שכבר נמצאים בטלפון, ואז משתמש בנגן לפי הצורך. אם הקליטה נעלמת במנהרה או באזור מרוחק, לא כל הבידור שלי נעצר באותו רגע, משום שהקבצים המקומיים אינם תלויים בטעינה מחדש. זו אינה הבטחה שכל תוכן באפליקציה יעבוד ללא קשר, אלא הבחנה חשובה בין מדיה שנמצאת במכשיר לבין תוכן שצריך להגיע דרך הרשת.

פרסומות

במצב כזה אני ממליץ לא לחכות לרגע האחרון. כדאי לפתוח מראש את הקבצים שרוצים להשתמש בהם ולוודא שהם מזוהים כראוי. זו בדיקה פשוטה שחוסכת הפתעות בזמן נסיעה. היא גם עוזרת להבין אם הבעיה היא בחיבור או בקובץ עצמו: אם קובץ מקומי נפתח, אך תוכן שמצריך טעינה נתקע, סביר שהרשת היא צוואר הבקבוק.

במכשיר עם שטח אחסון מוגבל, אני לא מעמיס את כל ספריית המדיה. אני משאיר רק את הקבצים שבאמת אשתמש בהם, ומוחק עותקים מיותרים לאחר הצפייה. כך הנגן נשאר כלי נוח במקום להפוך את הטלפון למחסן מבולגן. זה טיפ קטן, אבל הוא משפיע על מהירות ההתמצאות ועל השאלה אם אמצא את הסרטון הנכון כשאני צריך אותו.

הציצו בבלוג שלנו

החוויה במסך קטן ובשימוש ביד אחת

בטלפון, נגן טוב נמדד לא רק באיכות ההשמעה אלא גם בכמה מהר אני חוזר למה שרציתי לראות. PLAYit מתאים למי שמחזיק הרבה סוגי מדיה במכשיר ורוצה גישה מרוכזת. אני מוצא אותו הגיוני במיוחד לשימושים קצרים: צפייה בסרטון שהתקבל, בדיקת הקלטה, האזנה לקובץ מוזיקה או פתיחת סרטון בזמן הפסקה.

מצד שני, מי שמחפש סביבת קולנוע מתקדמת, ניהול ספרייה עמוק או שליטה מקצועית בכל פרט, עשוי להעדיף נגן ייעודי יותר. נגנים מוכרים אחרים מתמקדים לפעמים בשליטה מדויקת, בתוספים, בכתוביות או בסנכרון עם ספריות גדולות. PLAYit מנסה להיות רחב ונגיש, ולכן הוא לא בהכרח הבחירה הראשונה שלי כשאני רוצה לבנות מערכת מדיה מסודרת כמו במחשב.

ההשוואה מול הנגן המובנה של הטלפון פשוטה יחסית. הנגן המובנה בדרך כלל מספיק לקובץ נפוץ אחד או שניים, אבל הוא עלול להרגיש מוגבל כשאני עובר בין וידאו למוזיקה או בין תיקיות שונות. כאן היתרון הוא ריכוז הפעולות. לעומת זאת, אם הטלפון שלי כבר פותח את כל הקבצים שאני צריך, ואין לי צורך בסביבת מדיה רחבה יותר, התקנת אפליקציה נוספת לא בהכרח תוסיף הרבה.

פרסומות

במסך קטן אני גם מעדיף להימנע מניסויים בזמן שהקובץ כבר מתנגן. אם ההפעלה יציבה, אני לא משנה הגדרות סתם. לפני צפייה חשובה, למשל בזמן טיסה או נסיעה, אני פותח את הקובץ מראש, בודק שהשמע עובד ומוודא שהסוללה מספיקה. זה נשמע בסיסי, אבל דווקא בדיקות כאלה מונעות את רוב התסכולים בשימוש נייד.

מה לעשות כשהווידאו נתקע או שהקובץ לא נפתח

אחת השאלות המתבקשות היא מה עושים כשמשהו משתבש. אני מתחיל בהפרדה בין תקלה בקישוריות לבין תקלה בקובץ. אם תוכן מקוון נטען לאט, אני בודק אם הרשת יציבה לפני שאני מאשים את הנגן. מעבר זמני בין רשת אלחוטית לחיבור סלולרי, או המתנה עד שהאות משתפר, יכולים להסביר את הבעיה מהר יותר מהתקנה מחדש.

אם קובץ מקומי לא נפתח, אני בודק קודם אם הוא הועבר בשלמותו ואם הקובץ עצמו עובד במקום אחר. קובץ פגום או הורדה שנקטעה לא יהפכו לתקינים רק מפני שניסיתי נגן אחר. במצב כזה, ניסיון חוזר עם עותק תקין הוא צעד הגיוני יותר משינוי אקראי של הגדרות.

העבודה עם כמה מקורות תוכן דורשת גם סדר. כשאני מקבל סרטונים מתיקיות שונות, אני מעדיף לתת להם שמות ברורים ולשמור אותם במיקום שקל לזהות. כך, אם ההפעלה נעצרת או אם אני צריך לפתוח את הקובץ שוב, אני לא מבזבז זמן על חיפוש. זהו אחד השימושים המעשיים שהופכים נגן רב-פורמטים לכלי יומיומי ולא רק לאפליקציה שמפעילים במקרה.

כאשר יש הפרעה באמצע הצפייה, אני גם בודק אם זו בעיית רשת או עומס במכשיר. סגירת יישומים שאינם נחוצים, מעבר למקום עם קליטה טובה יותר והמתנה קצרה יכולים לפתור מצב זמני. אם התקלה חוזרת רק בקובץ מסוים, אני מתייחס אליו כאל מקרה נפרד. הגישה הזו חוסכת לי איפוס מיותר של כל סביבת המדיה.

פרסומות

הנקודה החשובה היא לא לצפות שכל נגן יתגבר על כל מגבלה. פורמט חריג, קובץ פגום, אחסון כמעט מלא או חיבור לא יציב יכולים להשפיע על כל אפליקציה. היתרון של PLAYit הוא רוחב השימוש, לא הבטחה לכך שכל קובץ וכל מצב יעבדו ללא שום חיכוך.

איך לצמצם שימוש מיותר בנתונים

אם חבילת הגלישה שלי מוגבלת, אני משתדל להשתמש באפליקציה באופן מודע. ראשית, אני מעדיף להפעיל קבצים שכבר שמורים במכשיר כאשר זה מתאים לי. שנית, אני נמנע מטעינה חוזרת של אותו תוכן רק מפני שסגרתי את הנגן בטעות. תכנון קטן לפני צפייה יכול לחסוך שימוש מיותר בנתונים ובסוללה.

אני גם לא מתחיל צפייה ארוכה כשאני נמצא על רשת סלולרית חלשה, אלא אם אני מוכן להמתנה או להפסקות. חיבור לא יציב אינו רק עניין של מהירות; הוא עלול לגרום לניסיונות טעינה חוזרים, והם הופכים את החוויה למעצבנת יותר. כשאפשר, אני בוחר זמן ומקום שבהם החיבור אמין, ובשאר הזמן נשען על מדיה מקומית.

מי שמשתף את המכשיר עם בני משפחה צריך לחשוב גם על הרגלי שימוש. סימון ברור של קבצים אישיים, הפרדה בין תוכן לילדים לבין תוכן למבוגרים, ושימוש תחת פיקוח הורים יכולים למנוע פתיחה מקרית של קובץ לא מתאים. דירוג הגיל של האפליקציה הוא “בפיקוח הורים”, ולכן מבחינתי האחריות אינה מסתיימת בהתקנה; כדאי שהמבוגר יכיר את התוכן שנמצא במכשיר ואת הדרך שבה משתמשים בו.

עוד שיקול הוא אחסון. קבצי וידאו גדולים יכולים למלא את הטלפון מהר, ואז גם פעולות אחרות במכשיר עלולות להיפגע. אני ממליץ להשאיר רק ספרייה זמנית של תוכן לשימוש קרוב, ולא להפוך את הנגן לתחליף לארכיון. אם מדובר בקבצים חשובים, אני שומר עותק מסודר במקום נוסף, במקום להסתמך על עותק יחיד בטלפון.

פרסומות

למי הוא מתאים, ולמי עדיף פתרון אחר

אני ממליץ על PLAYit למי שרוצה נגן מדיה רב-פורמטים לשימוש יומיומי, במיוחד אם יש לו שילוב של סרטונים ומוזיקה במכשיר. הוא מתאים למשתמשים שלא רוצים ללמוד מערכת מורכבת, למי שמחליף בין סוגי קבצים לעיתים קרובות, ולמי שצריך פתרון נוח גם במצבים שבהם החיבור אינו רציף.

הוא עשוי להתאים גם למשפחה שמשתמשת בטאבלט לצפייה בקבצים אישיים, כל עוד המבוגר שומר על פיקוח ומנהל את התוכן בצורה מסודרת. העובדה שהוא חינמי להורדה הופכת את הניסיון הראשוני לפשוט, אבל רכישות בתוך האפליקציה הן חלק מהתמונה, ולכן אני בודק היטב אילו אפשרויות אני באמת צריך לפני שאני משלם על פריט כלשהו.

לעומת זאת, מי שמחפש סטרימינג טהור עם קטלוג תוכן מובנה עשוי להרגיש שנגן קבצים אינו תחליף לשירות ייעודי. מי שמנהל אוסף ענק ורוצה סנכרון מתקדם בין מכשירים, או מי שזקוק לכלי עריכה מקצועי ולא רק להפעלה, צריך לבדוק אפליקציה אחרת שמתמקדת בדיוק בצרכים האלה. גם משתמש שמרוצה מהנגן המובנה ואין לו בעיות פורמט לא חייב לעבור.

המספרים מסבירים מדוע האפליקציה מוכרת כל כך: היא עברה את רף חמש מאות מיליון ההתקנות, עם ממוצע של 4.5 מתוך מיליוני דירוגים. אני לא רואה בכך הוכחה שכל משתמש יאהב אותה, אבל זה כן מעיד שהיא פונה לצורך רחב וברור. לצד זאת, מספר ההתקנות לא מחליף בדיקה אישית של נוחות, התאמה למכשיר והרגלי שימוש.

מה השתנה עבורי בגרסה הנוכחית

הגרסה הנוכחית היא 2.7.48.7, והיא זמינה למכשירים עם אנדרואיד 5.1 ומעלה. מבחינתי, התמיכה בגרסאות ישנות יחסית מרחיבה את קהל המשתמשים, במיוחד עבור מי שלא מחליף טלפון לעיתים קרובות. עדיין, במכשיר ותיק כדאי להשאיר מקום פנוי ולסגור יישומים מיותרים, מפני שהגיל של מערכת ההפעלה והחומרה משפיע על כל נגן, לא רק על זה.

אני לא בוחר גרסה רק לפי מספר. מה שחשוב לי הוא אם הקבצים שלי נפתחים, אם המעבר בין מוזיקה לווידאו נוח, ואם החוויה נשארת יציבה לאורך זמן. לכן אני בודק את השימוש האמיתי שלי: קובץ קצר, קובץ ארוך, שמע בלבד ותוכן שדורש חיבור. הבדיקה הזו נותנת תמונה טובה יותר מהתרשמות ראשונית של כמה דקות.

פסק הדין שלי על הקשר בין הנגן לרשת

אחרי השימוש שלי, אני רואה ב-PLAYit פתרון נוח למי שרוצה לרכז הפעלת סרטונים ומוזיקה, בעיקר כשהתוכן כבר נגיש במכשיר. החיבור לרשת משנה את החוויה רק כאשר הפעולה עצמה תלויה בטעינה או בגישה מקוונת; לכן אני לא בונה עליו כפתרון לכל מצב, אלא משתמש בו כחלק משגרת מדיה מסודרת.

החוזקה האמיתית שלו היא הגמישות: אפליקציה אחת, שימושים שונים, והתאמה גם למכשירי אנדרואיד שאינם חדשים. החולשה היא שגם עם נגן רחב, עדיין צריך לנהל קבצים, לשים לב לאחסון, להבחין בין בעיית רשת לבעיה בקובץ ולהיות מודעים לרכישות שבתוך האפליקציה. מי שמוכן לזה יקבל כלי שימושי מאוד.

ההמלצה שלי פשוטה: אם אתם רוצים לפתוח סוגים שונים של מדיה בלי להסתבך, שווה לנסות אותו; אם אתם מחפשים שירות סטרימינג מלא, עריכה מקצועית או מערכת ספרייה מתקדמת, עדיף לבחור כלי שמתמחה בכך. עבורי, הוא עובד הכי טוב כשאני מתכנן מראש מה אראה או אשמע, שומר את הקבצים בצורה מסודרת ולא מניח שחיבור אינטרנט חלש יפתור את עצמו.