ProShot

ניתוח מאת Appcrazy

מצלמת הטלפון היא בדרך כלל הכלי הראשון שאני שולף כשמשהו קורה: מסמך שצריך לשלוח, ילד שמחייך בדיוק לרגע, שקיעה קצרה או מוצר שאני רוצה לצלם מזווית טובה יותר. ProShot פונה למי שמרגיש שהמצלמה הרגילה בטלפון מחליטה יותר מדי במקומו. זו אפליקציית צילום של Rise Up Games, והיא מנסה להפוך את המכשיר לכלי צילום גמיש יותר, בלי לדרוש מהמשתמש להפוך לצלם מקצועי.

אחרי שימוש ממושך, הרושם שלי הוא שמדובר באפליקציה שמתגמלת סבלנות. היא פחות מתאימה למי שרוצה לפתוח מצלמה, ללחוץ ולסיים, ויותר למי שרוצה לשלוט בתוצאה או לפחות להבין למה תמונה מסוימת יצאה בהירה מדי, כהה מדי או פחות חדה ממה שציפה. היא זמינה במחיר של ‏29.00 ‏₪, מדורגת בממוצע 4.2 מתוך 5 על סמך כ־19 אלף דירוגים, וקיבלה דירוג גיל PEGI 3.

מה מרגיש שונה בשימוש היומיומי

הדבר הראשון שמורגש הוא הגישה הידנית יותר. במקום להסתמך רק על ההחלטות האוטומטיות של אפליקציית המצלמה המובנית, אפשר לגשת לצילום מתוך מחשבה ברורה יותר: האם אני רוצה לשמור על בהירות הפנים, להגן על אזור מואר בפריים, או לקבל תמונה שנראית טבעית יותר בתנאי תאורה בעייתיים?

אני לא חושב שכל צילום צריך להפוך לפרויקט. ברוב התמונות המשפחתיות, המצב האוטומטי הוא עדיין הדרך המהירה וההגיונית. היתרון של ProShot מתגלה כשיש סיבה להתערב: חלון בהיר מאחורי אדם, חדר חשוך עם נקודת אור חזקה, טקסט קטן שצריך להישאר קריא, או סצנה שבה הטלפון משנה את החשיפה בכל פעם שאני מזיז מעט את הפריים.

הגישה הזו יוצרת עקומת למידה. בהתחלה יש יותר אפשרויות ממה שאני צריך, והמסך עשוי להרגיש עמוס יותר מאפליקציית המצלמה הרגילה. עם זאת, אחרי שמתרגלים למיקום של הפקדים, השליטה הנוספת מתחילה לחסוך ניסיונות. במקום לצלם שוב ושוב ולקוות שהטלפון יבחר נכון, אפשר לתקן חלק מהבעיה לפני הלחיצה.

מתי השליטה הידנית באמת שווה את הזמן

תרחיש יומיומי טוב הוא צילום מסמך בבית קפה. התאורה מגיעה מלמעלה, השולחן כהה, ומאחור יש חלון שמושך את החשיפה. במצלמה רגילה אני עלול לקבל דף בהיר מדי או רקע שמבלבל את המדידה. כאן עדיף לעצור לרגע, לכוון את החשיפה כך שהטקסט יישאר קריא, ואז לבדוק את התוצאה לפני שאני מקפל את המסמך.

פרסומות

שימוש אחר הוא צילום של חפץ למכירה. אם אני מצלם רהיט או מכשיר אלקטרוני, צבעים מדויקים חשובים יותר מאפקט דרמטי. שליטה ידנית יכולה לעזור לי לשמור על מראה עקבי בין כמה תמונות, במיוחד אם אני מצלם מזוויות שונות באותו חדר. זו לא תחליף לתאורה טובה, אבל היא מפחיתה את התלות בהחלטות האוטומטיות של הטלפון.

היתרון הזה פחות משמעותי בצילום של תנועה מהירה. אם אני צריך לתפוס כלב שקופץ או ילד שרץ, הזמן שאני משקיע בכיוון ידני עלול לעלות לי ברגע עצמו. במקרים כאלה, המצלמה המובנית, שכבר מכוונת למהירות ולתגובה מהירה, עשויה להיות בחירה טובה יותר.

הציצו בבלוג שלנו

הקשר בין צילום לחיבור לרשת

צילום עצמו הוא פעולה מקומית מבחינת חוויית המשתמש: אני פותח את האפליקציה, מכוון ולוחץ. אבל הדרך שבה אני משתמש בתוצאה מושפעת מהרשת. אם אני מצלם קבלה כדי לשלוח מיד, משתף תמונה בקבוצה או מעלה חומר לשירות ענן, החיבור הופך לחלק מהתהליך גם אם הוא לא קשור לרגע החשיפה עצמו.

לכן אני מפריד בין שני שלבים. בשלב הראשון אני מתרכז בפריים ובאיכות. בשלב השני אני בודק אם הקובץ מוכן לשיתוף או לגיבוי. ההפרדה הזו שימושית במיוחד בחיבור חלש: במקום לצלם שוב כי השליחה נתקעה, אני בודק קודם את התמונה ושומר את ההחלטה על השיתוף לאחר כך.

הגישה הזו גם מונעת טעות נפוצה. כשמשתמשים באפליקציית צילום מתקדמת, קל לחשוב שהבעיה בתוצאה נובעת מהרשת, אף שבפועל היא נגרמה מחשיפה לא נכונה, תנועה או תאורה גרועה. ProShot יכולה לתת יותר שליטה בצילום, אבל היא לא הופכת חיבור איטי למהיר ולא מתקנת אוטומטית כל סצנה מורכבת.

עבודה בתנועה ובמצבים לא נוחים

בטלפון, המצלמה משמשת אותי במקומות שבהם אין זמן להתארגן: בתחנת רכבת, ברחוב, במטבח או במהלך פגישה. כאן חשוב שהאפליקציה לא תאלץ אותי להשתמש בכל האפשרויות בכל פעם. אני ממליץ להתחיל במצב הפשוט ביותר, ורק כאשר התוצאה לא מספיקה לעבור לכיוון ידני.

בצילום רחוב, למשל, יש trade-off ברור. הפקדים הידניים יכולים לעזור כשאני רוצה לשמור על אווירה כהה ולא לקבל תמונה מוארת באופן מלאכותי. מצד שני, התעסקות במסך בזמן שאנשים חולפים עלולה לגרום לי לפספס את הרגע. זו אפליקציה שמתגמלת הכנה מראש יותר מאשר אלתור מוחלט.

בנסיעה, אני מוצא ערך גם בעקביות. אם אני מצלם כמה תמונות של נוף מתוך חלון או סדרת תמונות של מקום, עדיף לא לשנות כל פרמטר בכל פריים. שינוי קטן יכול לגרום לרצף שנראה לא אחיד. לאחר שמצאתי הגדרה שמתאימה לאור הקיים, אני מעדיף להשאיר אותה ולבצע התאמות רק כשהסצנה משתנה באמת.

מה קורה כשמשהו משתבש

אפליקציית צילום נבחנת לא רק בתמונה המוצלחת, אלא גם ברגעים שבהם משהו לא עובד. אם התמונה יצאה כהה, אני בודק קודם אם מקור האור נמצא מאחורי הנושא. אם יש טשטוש, אני בודק את התנועה ואת זמן החשיפה לפני שאני מאשים את האפליקציה. השימוש בפקדים ידניים הופך את תהליך האבחון לברור יותר, אבל גם מחייב אותי לקחת אחריות על הבחירות שלי.

במקום לצלם עשרות גרסאות, אני משתמש בשיטה של שינוי אחד בכל פעם. קודם אני משנה את החשיפה, מצלם ובודק. אם זה לא מספיק, אני מחזיר או מתאים את הערך ורק אז עובר להגדרה אחרת. כך קל להבין מה עזר ומה החמיר את התוצאה, במיוחד בסצנות שבהן יש שילוב של אור וצל.

החיבור לרשת יוצר סוג אחר של כשל. תמונה יכולה להיות מוצלחת, אבל שליחה או גיבוי עלולים להתעכב בגלל קליטה חלשה. במקרה כזה, אין סיבה לחזור על הצילום. אני שומר את הקובץ, בודק שהוא מופיע בגלריה, וממתין עם הפעולה המקוונת. זה נשמע מובן מאליו, אבל ההרגל הזה מונע אובדן של תמונה שנראית כאילו “נעלמה” רק מפני שהשיתוף לא הושלם.

אם הטלפון עמוס, גם אפליקציית צילום טובה לא יכולה להבטיח חוויה חלקה בכל רגע. לכן אני משתדל לא לפתוח את המצלמה רק אחרי סדרת פעולות כבדות, ובאירוע חשוב אני מצלם תמונת בדיקה לפני הרגע המרכזי. זו לא תכונה של ProShot אלא שיטת עבודה שמוציאה יותר מכל מצלמה בטלפון.

איך להשתמש בלי לבזבז נתונים

לצילום עצמו אין צורך להפוך את הרשת למרכז החוויה. אם אני יודע שאצטרך לשלוח הרבה תמונות, אני מצלם רק את הפריימים שבאמת שימושיים ולא יוצר רצף גדול של כפילויות. לאחר מכן אני בוחר את הטובות ביותר, ורק אז משתף. כך גם קל יותר למצוא תמונה וגם מצמצמים העברות מיותרות.

במיוחד בחיבור סלולרי מוגבל, אני מעדיף לבדוק את התמונות במסך לפני שיתוף אוטומטי או שליחה לקבוצה. תמונה שנראית טובה במבט מהיר עלולה להתגלות כמטושטשת, ואז אין טעם להעלות אותה. בחירה מוקדמת חוסכת גם זמן וגם תעבורה.

כאשר אני מצלם חומר לעבודה, אני מפריד בין צילום מקור לבין גרסה לשיתוף. המקור נשאר שמור, והגרסה שנשלחת מיועדת לצורך הספציפי: מסמך, תמונת מוצר או עדכון קצר. זה שימושי משום ששליחה מהירה לא תמיד צריכה את הקובץ הגדול ביותר, בעוד שעריכה או הדפסה עשויות לדרוש את המקור.

חשוב גם לזכור שהגדרות צילום מתקדמות לא בהכרח מצדיקות קבצים גדולים בכל מצב. לתמונה שמיועדת להודעה קצרה אין אותה דרישה כמו לתמונה שאשמור לפרויקט. אני בוחר את איכות הצילום לפי היעד, ולא לפי ההנחה שיותר תמיד טוב יותר.

למי היא מתאימה, ולמי פחות

ProShot מתאימה במיוחד למשתמשים שרוצים להבין ולכוון את הצילום במקום לקבל תוצאה אוטומטית בלבד. היא טובה לחובבי צילום, למי שמצלם מוצרים או מסמכים, למטיילים שרוצים שליטה בתנאי אור משתנים, ולכל מי שכבר נתקל שוב ושוב באותה בעיה במצלמה הרגילה.

היא יכולה להתאים גם למתחילים, אבל רק אם הם מוכנים ללמוד בהדרגה. אני לא ממליץ לפתוח מיד כל אפשרות ולשנות הכול. עדיף לבחור בעיה אחת, כמו תמונה בהירה מדי, וללמוד איזה פקד משפיע עליה. אחרי שהשליטה הזו הופכת לטבעית, אפשר להוסיף עוד שכבה.

מי שמחפש צילום מיידי, פילטרים חברתיים או עריכה מהירה בתוך זרימת צילום פשוטה, עשוי להרגיש שהאפליקציה פחות נוחה. במקרה כזה, המצלמה המובנית או אפליקציה חברתית עשויות להתאים יותר. גם מי שמצלם בעיקר ילדים, חיות או ספורט צריך לשקול אם השליטה הנוספת מצדיקה את הזמן, משום שתגובה מהירה חשובה יותר מהכוונה מדויקת.

עוד נקודה מעשית היא התאימות. האפליקציה דורשת מערכת הפעלה בגרסה 10 ומעלה, ולכן כדאי לבדוק את גרסת המכשיר לפני הרכישה. היא נמצאת כיום בגרסה 8.32.5.2, והעובדה שהיא קיימת מאז 4 ביולי 2015 מסבירה מדוע היא מרגישה כמו מוצר שהתפתח לאורך זמן ולא כמו מצלמה בסיסית שנבנתה רק לצילום מהיר.

איך היא עומדת מול המצלמה המובנית

המצלמה הרגילה מנצחת בדרך כלל במהירות, בפשטות ובשילוב הטבעי עם הטלפון. היא כבר מוכרת לי, נפתחת מהר, ולעיתים מציעה עיבוד תמונה אוטומטי שמפיק תוצאה נעימה בלי מחשבה. עבור רוב התמונות המזדמנות, זו בחירה מצוינת.

ProShot מנצחת כאשר האוטומציה לא מבינה את הכוונה שלי. אם אני רוצה לשמור על אזור בהיר, להכהות סצנה בכוונה או ליצור עקביות בין סדרת תמונות, השליטה הנוספת חשובה יותר מנוחות. המחיר הוא זמן, למידה ומסך עמוס יותר.

מול אפליקציות צילום חינמיות ופשוטות, ההבדל אינו רק במספר הפקדים. השאלה היא אם אני באמת משתמש בהם. אם לא, התשלום של ‏29.00 ‏₪ לא ייצור ערך מעצמו. אם כן, הוא עשוי להיות מוצדק כדרך לקבל סביבת צילום ממוקדת יותר, במיוחד למי שכבר יודע מה חסר לו במצלמה המובנית.

התרשמות מהמפתח ומהבשלות של המוצר

המפתחת, Rise Up Games, מציגה כאן מוצר עם נוכחות ארוכת שנים בתחום צילום הסמארטפון. עם כחצי מיליון התקנות, האפליקציה אינה כלי נישתי לחלוטין, אבל היא גם לא מיועדת לכל משתמש טלפון. הקהל שלה הוא מי שמוכן להחליף חלק מהפשטות בשליטה.

הציון הממוצע של 4.2 משקף בעיניי בדיוק את סוג החוויה שאפשר לצפות לה: הרבה משתמשים יעריכו את העומק, בעוד אחרים יעדיפו ממשק אוטומטי יותר. מספר הביקורות המוצגות בחנות הוא 17, ולכן אני מתייחס יותר לאופי השימוש בפועל מאשר למספר בודד על המסך. מבחינתי, הערך תלוי בעיקר במכשיר, בתנאי הצילום ובנכונות ללמוד.

הבשלות הזו אינה אומרת שכל טלפון יפיק תוצאה זהה. חומרת המצלמה, איכות העדשה ועיבוד התמונה של המכשיר עדיין משפיעים מאוד. האפליקציה יכולה לתת לי שליטה טובה יותר על מה שהטלפון עושה, אבל היא לא יכולה להוסיף עדשה פיזית או להפוך חיישן חלש לחיישן מקצועי.

פסק הדין שלי על החוויה המחוברת

החיבור לרשת אינו הסיבה להתקין את ProShot, אבל הוא משפיע על האופן שבו התמונות ממשיכות מכאן. האפליקציה עצמה מעניינת בעיקר ברגע הצילום: היא עוזרת לי לקבל החלטות מדויקות יותר לפני שהתמונה נוצרת. לאחר מכן, שיתוף, גיבוי ושליחה תלויים בזרימת העבודה ובאיכות החיבור שלי.

לכן אני רואה בה בחירה טובה למי שרוצה מצלמה רצינית יותר בטלפון, אך לא למי שמחפש אפליקציה חברתית או פתרון של “לחיצה אחת”. היא מתאימה במיוחד כשיש לי זמן קצר אך מספיק כדי לכוון, וכשחשוב לי שהתוצאה תהיה עקבית ולא רק מקרית.

השורה התחתונה שלי פשוטה: אם המצלמה המובנית מספיקה לכם, אין צורך להחליף הרגלים. אם אתם מתוסכלים מחשיפה לא צפויה, רוצים שליטה בפריימים מורכבים או מצלמים באופן קבוע מסמכים, מוצרים ונופים, ProShot יכולה להיות שדרוג הגיוני. אני ממליץ להתחיל בצילומים לא דחופים, ללמוד פקד אחד בכל פעם, ולבדוק כיצד היא מתנהגת דווקא בתנאי התאורה שבהם המצלמה הרגילה מאכזבת אתכם.