Growtopia

ניתוח מאת Appcrazy

אם אתם מחפשים משחק הרפתקאות שאפשר לפתוח לכמה דקות, אבל גם להישאב אליו לזמן ארוך, Growtopia מציע כיוון שונה ממשחקים ליניאריים עם שלבים קבועים. כאן אני לא מתקדם במסלול אחד שהמפתחים קבעו מראש; אני נכנס לעולם מקוון, בונה, מסתובב, פוגש יצירות של שחקנים אחרים ומחליט בעצמי מה לעשות. זו חוויה שמתאימה במיוחד למי שנהנה מחופש, ניסוי ויצירה, ופחות למי שמעדיף משחק עם מטרה ברורה, קצב מהיר וסיום מוגדר.

אחרי שבדקתי את המשחק, התרשמתי שהרעיון המרכזי שלו פשוט להבנה אבל עמוק בפועל: כל עולם יכול להפוך לפרויקט אישי. אפשר להתחיל ממשהו קטן, לשנות אותו בהדרגה, ללמוד מהעולמות של אחרים ולחזור שוב כדי לשפר. עם זאת, החופש הזה מגיע גם עם עומס. יש הרבה מה ללמוד, לא תמיד ברור מה כדאי לעשות קודם, והקהילה המקוונת היא חלק גדול מהחוויה. לכן ההחלטה אם להתקין אותו תלויה בעיקר בסוג השחקן שאתם.

איך המשחק עובד ומה כדאי לבדוק לפני שמתחילים

Growtopia הוא משחק הרפתקאות של Ubisoft Entertainment, והוא זמין ללא תשלום להורדה. הגישה הראשונית נוחה, אבל חשוב לזכור שיש רכישות בתוך המשחק, בטווח של 2.90 עד 179.90 שקלים לפריט. מבחינתי, זה לא הופך אותו אוטומטית למשחק בעייתי, אבל כן אומר שכדאי להיכנס עם גבולות ברורים, במיוחד אם ילדים משחקים במכשיר.

המשחק מיועד לגיל PEGI 7, ולכן הוא פונה לקהל צעיר יחסית וגם לשחקנים מבוגרים שאוהבים עולמות צבעוניים ויצירתיים. הוא יצא ב-30 בנובמבר 2012, והגרסה הנוכחית היא 5.42. הדרישה היא מערכת הפעלה 8.1 ומעלה. במילים פשוטות, זה משחק ותיק עם קהילה גדולה, לא אפליקציה חדשה שמנסה רק לבדוק אם רעיון מסוים יעבוד.

המדד החשוב ביותר כאן אינו רק הגרפיקה או מספר המשימות, אלא השאלה אם אתם נהנים לייצר לעצמכם מטרות. במשחקים רגילים אני בדרך כלל מקבל שלב, אויב או יעד, ואז יודע בדיוק איך למדוד התקדמות. כאן ההתקדמות יכולה להיות עולם שנראה טוב יותר, היכרות עם שיטות בנייה, שיתוף פעולה עם שחקנים אחרים או פשוט גילוי של מקום חדש. אם אתם צריכים תגמול ברור בכל כמה דקות, הקצב עלול להרגיש איטי או מפוזר.

הדבר הראשון שהייתי בודק הוא הסבלנות שלכם ללמידה עצמאית. לא כל מערכת מרגישה מיד טבעית, והעולם המקוון מכיל הרבה אפשרויות. במקום לנסות להבין הכול בפעם אחת, עדיף לבחור יעד קטן: לבנות אזור פשוט, לראות איך שחקנים אחרים עיצבו את העולמות שלהם, ואז לחזור ולנסות רעיון אחד משלכם. כך המשחק מרגיש פחות כמו רשימה ארוכה של דברים שצריך ללמוד.

פרסומות

היתרון הגדול: עולם שהשחקן באמת מעצב

החוזקה הברורה ביותר של המשחק היא תחושת הבעלות. גם אם מתחילים בפרויקט צנוע, עצם האפשרות לשנות את הסביבה נותנת משמעות לפעולות קטנות. אני אוהב משחקים שבהם אפשר להיכנס רק כדי להתנסות, בלי להתחייב למסע עלילתי ארוך, וזו בדיוק אחת הסיבות שהחוויה כאן יכולה להחזיק מעמד.

היצירה אינה רק קישוט. היא משפיעה על האופן שבו אני מסתכל על העולם ועל המטרות שאני מציב לעצמי. כשאני רואה מקום מוצלח של שחקן אחר, אני יכול ללמוד ממנו רעיון לסידור, להשתמש בו כהשראה ולנסות לפתח גרסה משלי. זה שונה ממשחק הרפתקאות שבו כל השחקנים עוברים כמעט את אותו מסלול. כאן יש מקום לסגנון אישי, וגם לתוצאה שלא נראית כמו שום דבר שתכננתי בתחילת הדרך.

הציצו בבלוג שלנו

היבט מעניין נוסף הוא שהמשחק מעודד מעבר בין מצבי רוח. ביום אחד אפשר להתמקד בבנייה רגועה, וביום אחר להסתובב ולחקור. לפעמים דווקא הצפייה ביצירות של אחרים נותנת יותר רעיונות מהתחלה ישירה של פרויקט חדש. עבורי, זה הופך אותו למשחק שאפשר לחזור אליו גם כשאין לי זמן או אנרגיה למערכת מורכבת של משימות.

הקהילה היא חלק מהותי מהעניין. העולם אינו מרגיש כמו אוסף מבודד של שלבים, אלא כמו מרחב שבו יצירות ורעיונות עוברים בין שחקנים. זה יכול להפוך את המשחק לחברתי ומעורר השראה, אבל גם דורש זהירות ושיקול דעת. אני ממליץ לא לשתף פרטים אישיים, לא להרגיש לחץ להיענות לבקשות של זרים, ולהשתמש בכללי הבית שלכם לגבי תקשורת מקוונת.

שלושה דברים שכדאי לעשות אחרת מההתחלה

הטיפ הראשון שלי הוא לא להתחיל בפרויקט גדול מדי. קל להתלהב מהאפשרויות ולנסות לבנות עולם ענק, אבל התחלה כזאת עלולה לגרום לתחושת בלבול. עדיף להגדיר אזור אחד עם מטרה ברורה: כניסה שנראית טוב, חלל קטן עם רעיון מסוים או מסלול שאפשר להבין במבט ראשון. אחרי שיש בסיס, קל יותר להחליט מה להוסיף ומה להשאיר בחוץ.

הטיפ השני הוא להתייחס לעולמות של שחקנים אחרים כאל חומר לימוד, לא רק כאל מקומות לביקור. כדאי לשים לב לאופן שבו הם משתמשים בשטח, איך הם יוצרים תחושה של סדר ואילו פרטים גורמים למקום להרגיש שלם. תרגול כזה מלמד יותר מניסיון אקראי להניח פריטים בלי תכנון. הדרך המהירה ביותר להשתפר היא לבקר, לנתח ואז לבנות מחדש בסגנון אישי.

הטיפ השלישי נוגע לניהול זמן ומשאבים. במשחק פתוח קל להמשיך “רק עוד קצת” בלי לדעת מה השגת. אני מעדיף להיכנס עם משימה קטנה ולסיים אותה לפני שאני עובר לשיטוט. למשל, אפשר להקדיש מפגש אחד לסידור אזור מסוים, ובמפגש הבא לבדוק מה אפשר לשנות. החלוקה הזאת שומרת על תחושת התקדמות גם כשאין שלבים מסודרים.

עוד נקודה שאינה תמיד ברורה למתחילים היא שהשוואה לאחרים יכולה להזיק לחוויה. עולמות מרשימים עשויים לגרום לי להרגיש שהיצירה שלי פשוטה מדי, אבל זו השוואה לא הוגנת. המטרה אינה להעתיק את התוצאה הסופית של שחקן ותיק, אלא להבין איזה רעיון אפשר לתרגל עכשיו. כשאני מתייחס לכל ביקור כהזדמנות ללמוד פרט אחד, המשחק נשאר נעים יותר ופחות תחרותי.

איך זה מרגיש ביום רגיל

נניח שיש לי הפסקה בערב אחרי יום עמוס. במשחק הרפתקאות רגיל, אולי אצטרך לזכור איפה הייתי בעלילה, אילו משימות פעילות ומה המטרה הבאה. ב-Growtopia אני יכול להיכנס בלי הכנה ארוכה, לעבור בעולם שלי, לשנות פינה שלא אהבתי או לבקר ביצירה אחרת. אם יש לי יותר זמן, אני ממשיך לפרויקט גדול יותר; אם לא, עדיין עשיתי משהו מוחשי.

מצד שני, אם אני מחפש פעילות קצרה עם סיפוק מיידי, החופש עלול לעבוד נגדי. לפעמים אני נכנס ומבזבז זמן על מעבר בין אפשרויות בלי לבחור כיוון. זו אינה תקלה טכנית בהכרח, אלא תוצאה של המבנה הפתוח. לכן המשחק מתאים יותר למי שמוכן להחליט בעצמו מה נחשב “הצלחה” באותו מפגש.

גם במשחק משותף עם ילד או חבר, כדאי לקבוע מראש מה בונים. החלטה פשוטה כמו “היום יוצרים אזור כניסה” הופכת את הזמן המשותף לממוקד יותר. בלי מטרה כזאת, אחד המשתתפים עלול לרצות לחקור והשני לבנות, ואז נוצרת תחושה שכל אחד משחק לבד. כשמגדירים תפקידים או יעד קטן, האפשרות ליצור יחד הופכת ליתרון אמיתי.

מתי משחק אחר יכול להתאים יותר

ההשוואה הנכונה אינה רק מול משחקים שנראים דומים, אלא מול סוגי חוויות שונות. אם אתם רוצים משחק פלטפורמה עם מסלול ברור, אויבים ותחושת התקדמות מהירה, משחק הרפתקאות ליניארי יהיה כנראה בחירה טובה יותר. הוא ידרוש פחות תכנון עצמי וייתן לכם יעד ברור כמעט בכל רגע.

אם מה שמושך אתכם הוא בנייה בלבד, בלי מרחב חברתי עמוס ובלי צורך להבין עולם מקוון, משחק יצירה ממוקד עשוי להיות נוח יותר. הוא יכול להציע סביבת עבודה רגועה וברורה, בעוד שכאן היצירה משולבת בחקר, ביקור ושיתוף. לעומת זאת, אם אתם אוהבים לראות מה אחרים בנו ולקבל רעיונות מהם, היתרון של Growtopia נעשה משמעותי יותר.

גם מי שמעדיף משחקי תחרות מהירים צריך לדעת למה הוא נכנס. המשחק אינו הבחירה הראשונה שלי כשאני רוצה סיבוב קצר עם מנצח ומפסיד ברורים. הוא מתאים יותר למי שמוצא הנאה בתהליך, באיסוף רעיונות ובשיפור הדרגתי של מקום. ילדים צעירים עשויים ליהנות מהצבעוניות, אבל מבוגר צריך לעזור להם להבין את הצד החברתי ואת הרכישות בתוך המשחק.

לשחקנים שמתקשים עם עומס אפשרויות, הייתי מציע לשקול אם יש להם סבלנות להתחיל לאט. אין צורך לוותר מיד, אבל כדאי לתת למשחק כמה מפגשים קצרים עם מטרה מוגדרת. אם גם אחרי ניסיון כזה התחושה היא של חוסר כיוון, כנראה שמשחק עם שלבים קבועים יהיה בחירה מספקת יותר.

העלות, הרכישות ומה המחיר של מעבר

ההורדה בחינם מקלה על הניסיון הראשוני. אפשר לבדוק אם סגנון המשחק מתאים לכם בלי לשלם מראש, וזה יתרון ברור לעומת משחקים שמבקשים רכישה לפני שמבינים את המבנה שלהם. עם זאת, האפשרות לרכוש פריטים משנה את האופן שבו כדאי לגשת למשחק. אני ממליץ להחליט מראש אם אתם משחקים ללא הוצאה, ואם כן — לא להפוך כל פריט מפתה לסיבה לקנייה.

כדאי גם להבין שהמעבר ממשחק ליניארי למשחק פתוח דורש שינוי בהרגלים. אין כאן בהכרח רגע אחד שבו “סיימתי” את הכול. אם אתם רגילים למדוד ערך לפי מספר שלבים שהושלמו, תצטרכו להחליף את המדד הזה באבני דרך אישיות: עולם מסודר יותר, רעיון שנבנה, או מיומנות חדשה שלמדתם. עבורי, זה חלק מהקסם, אבל עבור אחרים זו עלולה להיות תחושת חוסר.

העלות אינה רק כספית. יש גם עלות של זמן ותשומת לב, במיוחד כשיש הרבה תוכן קהילתי וגירויים. אני משתדל להיכנס עם גבול זמן ברור, בעיקר כשאני משחק לפני השינה. זה עוזר ליהנות מהיצירה בלי להפוך את המשחק להרגל שקשה לעצור. במקרה של ילדים, ההחלטה על זמן משחק ועל רכישות צריכה להיות של המבוגר, לא של המשחק עצמו.

אם אתם עוברים ממשחק יצירה אחר, לא תצטרכו לוותר על ההנאה מבנייה, אבל כן תצטרכו להתרגל לכך שהחוויה אינה רק “ארגז חול” פרטי. יש כאן נוכחות של קהילה, גילוי של עולמות אחרים וקצב שמושפע מהבחירות שלכם. מי שמחפש שליטה מוחלטת בסביבה עשוי להעדיף חלופה מקומית או אישית יותר; מי שרוצה השראה מתמדת עשוי להרגיש שהמעבר משתלם.

למי אני ממליץ על המשחק

אני ממליץ על Growtopia למי שאוהב ליצור יותר מאשר לנצח, למי שמוכן ללמוד דרך ניסוי ולמי שנהנה לראות כיצד שחקנים אחרים פותרים את אותה משימת בנייה בדרכים שונות. הוא מתאים גם לשחקנים שמחפשים משחק שאפשר לשחק בקצב אישי, בלי שכל כניסה תחייב התקדמות ארוכה בעלילה.

הייתי ממליץ עליו במיוחד למשפחה או לחברים שרוצים לבנות יחד, בתנאי שמגדירים מראש כללי תקשורת, זמן משחק וגבולות רכישה. הוא יכול להפוך לפרויקט משותף נחמד, אבל לא הייתי משאיר ילד צעיר להתמודד לבד עם כל הצדדים המקוונים. ההנאה הגדולה ביותר מגיעה כשהיצירתיות מקבלת מסגרת, ולא כשהשחקן מנסה להבין הכול בבת אחת.

אני פחות ממליץ עליו למי שמחפש סיפור עמוק, קרבות רציפים או משימות קצרות עם תגמול מיידי. גם מי שאינו אוהב קהילות מקוונות או מעדיף לשחק לגמרי לבד עלול להרגיש שהחלק המרכזי של החוויה אינו בשבילו. במקרה כזה, משחק הרפתקאות מסורתי או כלי בנייה ממוקד יהיו בחירה מדויקת יותר.

היקף הקהילה מסביר מדוע קל למצוא עניין לאורך זמן: המשחק מחזיק ממוצע של 3.8 מתוך 5, עם בערך 1.3 מיליון דירוגים ויותר מ-10 מיליון התקנות. המספרים האלה לא מבטיחים שכל שחקן יאהב אותו, אבל הם כן מצביעים על כך שמדובר בעולם פעיל ומוכר, ולא בניסיון קטן שננטש במהירות.

בשורה התחתונה, אני רואה בו משחק יצירתי עם אופי ברור. הוא לא מנסה להיות ההרפתקה הכי מהירה או הכי פשוטה, אלא נותן לי כלים וסביבה שבהם אני קובע מה מעניין אותי. לפעמים זה מוביל לרגעים מצוינים של גילוי ובנייה, ולפעמים לחיפוש מבולבל אחרי מטרה.

אם אתם מוכנים להתחיל בפרויקט קטן, ללמוד מהקהילה, לשמור על גבולות רכישה ולהגדיר לעצמכם מטרות, כדאי לנסות אותו. אם אתם רוצים משחק שמוביל אתכם בביטחון משלב לשלב, עדיף לבחור באלטרנטיבה ליניארית. מבחינתי, Growtopia שווה התקנה בעיקר עבור שחקנים שרואים בעולם משחק חומר ליצירה, ולא רק מסלול שצריך לסיים.