Stormfall: Saga of Survival

ניתוח מאת Appcrazy

יש משחקי הישרדות שמנסים להרשים אותי כבר בדקות הראשונות, ויש כאלה שמתחילים באיטיות ואז גורמים לי לחשוב על הצעד הבא גם אחרי שסגרתי את הטלפון. Stormfall: Saga of Survival שייך לסוג השני. זהו משחק הרפתקאות של Plarium Global Ltd, שבו אני נכנס לעולם פנטזיה של חרבות וכשפים, אוסף חומרים, יוצר ציוד ומנסה להישאר בחיים מול הסביבה והסכנות שמסביבה.

המשפט הקצר שמתאר אותו בחנות פשוט מאוד, אבל החוויה בפועל דורשת יותר מסתם לחיצה על כפתור תקיפה. כל יציאה מהמחסה צריכה סיבה: האם אני מחפש מזון, חומר לבנייה, ציוד טוב יותר או דרך לפתוח אזור חדש? כאשר אני משחק כך, המשחק מרגיש כמו מסע הישרדות מסודר. כאשר אני יוצא בלי הכנה, הוא הופך במהירות לרצף של אובדן משאבים ותסכול.

איך מתחילים נכון ולא מבזבזים את המשאבים הראשונים

הפתיחה מלמדת את הבסיס דרך פעולות מוכרות בז'אנר: תנועה, איסוף, בנייה ויצירה. מי שמגיע ממשחקי הישרדות אחרים יבין את הרעיון מהר, אבל עדיין כדאי להתייחס להתחלה כאל תקופת לימוד. החומרים הראשונים אינם רק אמצעי להגיע לפריט הבא; הם גם מאפשרים לי לבנות לעצמי שגרת משחק יציבה יותר.

ההרגל החשוב ביותר שלי הוא לחלק כל יציאה למטרה אחת עיקרית ולמטרה משנית. אם יצאתי לאסוף עץ, אני לא ממלא את כל המקום בציוד מקרי רק מפני שהוא נמצא בדרך. אני משאיר מקום לדברים שבאמת יעזרו לי להשלים את המשימה, וחוזר לפני שהמסע הופך למסוכן מדי. כך אני מפחית את הסיכוי למות עם תיק מלא בפריטים חשובים.

המחסה הוא לא רק נקודת התחלה. הוא המקום שבו אני צריך לחשוב על סדר, אחסון ויצירה. כשאני משאיר חומרים שימושיים מפוזרים או שומר ציוד בלי תכנון, כל יציאה קצרה הופכת לחיפוש בתוך המלאי. לעומת זאת, חלוקה קבועה של פריטים לפי שימוש הופכת את המשחק להרבה יותר מהיר: חומרי בנייה באזור אחד, מזון באזור אחר, וציוד שאמור לצאת איתי במקום שקל להגיע אליו.

כדאי גם להימנע מהדחף ליצור כל דבר מיד. בתחילת הדרך קל להתפתות להכין פריטים רק מפני שהם זמינים, אבל כל יצירה צורכת חומרים שיכולים להיות חשובים יותר בהמשך. אני מעדיף לשאול את עצמי אם הפריט יפתור בעיה ממשית במסע הבא. אם הוא רק ימלא מקום, אני מחכה.

פרסומות

הקצב הזה מתאים במיוחד למי שאוהב משחקים שבהם ההתקדמות נבנית מהרגלים ולא רק מניצחונות. אין כאן תחושה שכל משימה עומדת בפני עצמה. איסוף, בנייה ויציאה לשטח מחוברים זה לזה, ולכן טעות קטנה בניהול משאבים יכולה להשפיע על כמה פעולות אחר כך.

מה לקחת לכל יציאה לשטח

לפני שאני יוצא, אני בודק שלושה דברים: כמה מקום פנוי יש לי, האם יש לי דרך להתמודד עם מפגש מסוכן, והאם אני יודע מה המטרה של המסע. זה נשמע בסיסי, אבל זו אחת הדרכים הטובות ביותר להימנע מיציאה לא יעילה. תיק מלא מדי גורם לי להשאיר מאחור דברים חשובים, ואילו תיק ריק מדי עלול לגרום לי לחזור מוקדם בלי להשיג מספיק.

הציצו בבלוג שלנו

אני גם משתדל לא להשתמש בציוד הטוב ביותר בכל משימה. אם מדובר באיסוף פשוט באזור מוכר, ציוד יקר או נדיר עלול להיות סיכון מיותר. לעומת זאת, כשאני נכנס למקום חדש או מצפה לעימות, חיסכון מוגזם יכול להפוך את המסע כולו לבזבוז. האיזון הזה הוא אחד המקומות שבהם המשחק מתחיל להרגיש עמוק יותר ממשחק איסוף רגיל.

שאלה טבעית של שחקן חדש היא האם אפשר לשחק בקצב רגוע. התשובה מניסיוני היא כן, כל עוד מקבלים את העובדה שהמשחק בנוי סביב הכנה. אפשר לשחק בפרקי זמן קצרים, לאסוף מעט, ליצור פריט או שניים ולסדר את המחסה. אבל אם מחפשים חוויה שבה הכול מתקדם מהר בלי צורך לחזור, לאסוף ולתכנן, כאן עלולה להופיע תחושת איטיות.

הגדרות והרגלים שמקלים על השליטה

לפני שאני משקיע זמן במשחק, אני עובר על אפשרויות השליטה וההצגה הזמינות במכשיר שלי. במשחק שבו אני אוסף פריטים, נלחם ומנהל מלאי, נוחות המגע משפיעה ישירות על ההנאה. אם כפתור מרגיש קרוב מדי לאזור שבו אני מזיז את הדמות, או אם התצוגה עמוסה עבור המסך שלי, אני מעדיף לתקן את ההרגלים שלי מוקדם ולא להתרגל לשליטה לא נוחה.

אני משחק בדרך כלל עם הטלפון במצב שבו האצבעות אינן מסתירות את אזור הפעולה. זה חשוב במיוחד בזמן איסוף או תנועה ליד סכנה, מפני שהתגובה צריכה להיות מהירה. גם בדיקה של עוצמת הקול יכולה לעזור: צלילים סביבתיים מעניקים תחושה טובה יותר של העולם, אבל אם אני משחק במקום ציבורי, אני מעדיף להנמיך אותם כדי לא להפוך את המשחק למטרד.

במכשירים ישנים יותר כדאי להיות סבלניים בתחילת כל אזור. המינימום המוצהר הוא Android 4.4, אבל התאמה למערכת הפעלה אינה מבטיחה שכל מכשיר ירגיש זהה. אני סוגר יישומים שאינם נחוצים, נותן למשחק רגע להתייצב ונמנע ממעבר מהיר מדי בין מסכים כאשר המכשיר עמוס. אלה אינם קסמים, אך הם יכולים לצמצם הפרעות במהלך משחק ארוך.

עוד הגדרה שכדאי לבדוק היא ההתנהגות של התראות ורכישות במכשיר. המשחק עצמו מוצע בחינם, אבל יש בו רכישות בתוך האפליקציה בטווח של כמה שקלים ועד מאות שקלים לפריט. אני ממליץ להגדיר מראש אישור רכישה במכשיר, במיוחד אם ילדים משתמשים בו. כך ההחלטה להוציא כסף נשארת מכוונת ולא נובעת מלחיצה מהירה בזמן משחק.

הדירוג PEGI 12 חשוב גם בהקשר הזה. זהו משחק פנטזיה עם סכנות ולחימה, ולכן הוא מתאים יותר לבני נוער ומעלה מאשר לילדים צעירים מאוד. אם אני מוסר את הטלפון לילד, אני לא מסתפק בבדיקת הגיל בלבד; אני מסביר גם שההתקדמות אינה חייבת להיפתר באמצעות רכישה ושאפשר לשחק בקצב איטי יותר.

איך להפוך איסוף ויצירה לתהליך מהיר יותר

אחרי כמה סבבים אני מפסיק לחשוב על כל פעולה בנפרד ומתחיל לבנות מסלולים קבועים. מסלול טוב עבורי מתחיל במחסה, עובר דרך נקודות שבהן אני יודע שאוכל לאסוף חומרים שימושיים, ומסתיים בחזרה לפני שהמלאי או הציוד הופכים לבעיה. אני לא מנסה לזכור את כל העולם; אני זוכר רק את המקומות שמשרתים את המטרה הנוכחית.

הטיפ הזה נשמע פשוט, אבל הוא משנה את התחושה. במקום לשוטט ולחזור עם אוסף אקראי, אני יוצא עם רשימה קצרה בראש. למשל, אם חסר לי חומר לבנייה, אני מתעלם מפריטים שאינם קשורים לכך, אלא אם הם נמצאים ממש בדרך. כך אני חוסך זמן ומקטין את הסיכוי להעמיס על עצמי דברים שאחר כך לא אשתמש בהם.

אני גם מקבץ פעולות דומות. אם אני כבר נמצא במחסה ומכין ציוד, אני בודק אילו פריטים נוספים אוכל להכין מאותה קבוצת חומרים. אם אני כבר יוצא לאזור מסוים, אני מתכנן מראש מה עוד אפשר לאסוף שם בלי לסטות רחוק מדי. השיטה הזו טובה יותר מניסיון להשלים משימה אחת בכל פעם, מפני שהיא מפחיתה נסיעות חוזרות.

אחת הטעויות הנפוצות היא להמשיך במסע רק מפני שהוא התחיל טוב. דווקא אז אני משתדל לעצור. אם השגתי את החומר העיקרי, אם נשאר מעט מקום או אם הציוד נפגע, חזרה בטוחה יכולה להיות החלטה טובה יותר מהמשך חמדני. במשחק הישרדות, הצלחה אינה רק כמה אספתי; היא כמה מהשלל הצלחתי להביא בחזרה ולהשתמש בו.

בקרבות אני מעדיף לבחור את המפגשים שלי. לא כל אויב שנמצא בדרך חייב להפוך לעימות. אם אין לי סיבה לעבור באזור מסוים, עקיפה יכולה לשמור על ציוד, בריאות וזמן. לעומת זאת, כאשר אני צריך להגיע לנקודה מסוימת, אני מכין את עצמי מראש ולא מקווה שהמפגש יסתדר במקרה.

מה משתנה כשמתקדמים מעבר ליסודות

המשחק נעשה מעניין יותר כאשר אני מפסיק למדוד התקדמות רק לפי פריט חדש ומתחיל למדוד אותה לפי יציבות. מחסה מסודר, מלאי שניתן למצוא במהירות ומסלולי איסוף ברורים נותנים לי יתרון גדול יותר מעוד יציאה אקראית. זו נקודה שאולי לא בולטת בתיאור קצר בחנות, אבל היא הליבה של החוויה עבורי.

אני ממליץ לשמור תמיד שכבה של משאבים לשעת חירום. לא חייבים למלא את כל האחסון, אבל כדאי לא להשתמש בכל חומר או בכל ציוד ברגע שמקבלים אותו. כשמסע מסתיים בצורה לא צפויה, עתודה קטנה מאפשרת לי לחזור לשגרה בלי להתחיל הכול מחדש. זה גם גורם לי לחשוב פעמיים לפני יציאה מסוכנת.

שימוש נוסף שמתאים למשחק הוא מפגשים קצרים לאורך היום. בזמן המתנה או הפסקה אני יכול להיכנס, לסדר את המלאי, ליצור פריט או לבצע איסוף ממוקד. בערב, כשיש לי יותר זמן, אני יוצא למסע שמצריך תכנון. החלוקה הזו מתאימה יותר למבנה המשחק מאשר ניסיון לדחוס את כל ההתקדמות למפגש אחד ארוך.

מצד שני, מי שמחפש משחק פעולה רציף עלול להרגיש שהחזרה למחסה והניהול מסביב קוטעים את המתח. זו אינה תקלה מקרית אלא חלק מהעיצוב: הישרדות דורשת תחזוקה. אם אני רוצה רק להילחם, משחק הרפתקאות ישיר יותר כנראה יתאים לי טוב יותר. כאן הסיפוק מגיע מהכנה נכונה לא פחות מהמפגש עצמו.

רכישות, קצב התקדמות ומה באמת כדאי לשקול

העובדה שהמשחק חינמי להורדה הופכת אותו לנגיש להתנסות. אני יכול להתחיל בלי התחייבות ולבדוק אם לולאת האיסוף, היצירה וההישרדות מתאימה לי. עם זאת, קיום רכישות בתוך המשחק משנה את הדרך שבה אני ממליץ לגשת אליו: אני משחק קודם כמה זמן, מבין מה מעכב אותי באמת, ורק אז מחליט אם הוצאה כלשהי תוסיף לי נוחות.

אני לא רואה טעם לרכוש משהו רק מפני שהתקדמות נעשתה איטית. לעיתים הבעיה היא בכלל מסלול לא יעיל, תיק עמוס או שימוש לא נכון בחומרים. לפני תשלום, אני בודק אם אפשר לפתור את החיכוך באמצעות תכנון טוב יותר. זו אחת הסיבות שאני מעדיף את המשחק כשאני נכנס אליו בסבלנות ולא מתוך רצון לדלג על כל שלב.

לשחקן שמעדיף חוויה נטולת הוצאות, הדרך הטובה ביותר היא להתייחס לרכישות כאל אפשרות נפרדת ולא כחלק מהשגרה. אני מגדיר מגבלה ברורה לעצמי, ובמכשיר משאיר אישור רכישה פעיל. כך המשחק נשאר ניסיון חינמי עם החלטות מודעות, במקום סדרה של החלטות קטנות שמצטברות בלי לשים לב.

האם צריך חיבור קבוע או מכשיר חזק במיוחד? מבחינתי, השאלות החשובות יותר הן האם המכשיר מריץ את המשחק בנוחות והאם סביבת המשחק שלך יציבה. משחק הישרדות שמעניש על יציאה לא מתוכננת אינו מתאים לרגעים שבהם אני יודע שהטלפון עלול להיסגר או שהקשב שלי ייקטע. אני מעדיף לשחק במסע קצר ובטוח מאשר להתחיל משימה מסוכנת בזמן לא מתאים.

הגבולות של החוויה ולמי היא פחות מתאימה

למרות ההנאה, יש כאן חיכוך אמיתי. ניהול מלאי, חזרה על איסוף וחישוב הסיכון יכולים לעייף. אם אני משחק כמה סבבים בלי מטרה ברורה, התחושה הופכת בקלות לחזרתית. המשחק מתגמל שחקנים שמייצרים לעצמם יעדים, אבל פחות מתאים למי שמצפה שכל כניסה תספק רצף חדש של אירועים.

גם הלחימה אינה הסיבה היחידה להישאר. היא משרתת את ההישרדות, אך מי שמחפש מערכת קרב עמוקה בפני עצמה עשוי להעדיף משחק פעולה ייעודי. לעומת זאת, מי שאוהב את המתח של החלטה אם להמשיך או לחזור ימצא כאן עניין רב יותר, מפני שכל עימות קשור למלאי ולתכנון.

בהשוואה למשחקי הרפתקאות פשוטים יותר, Stormfall דורש ממני לזכור יותר: מה חסר, מה כדאי לשמור, לאן לחזור ומתי לעצור. בהשוואה למשחקי הישרדות כבדים, הוא נגיש יותר להתחלה ואינו מחייב אותי להבין את כל המערכות לפני שאני עושה פעולה ראשונה. לכן הוא יושב באמצע: עמוק מספיק כדי לדרוש הרגלים, אבל ברור מספיק כדי שאפשר יהיה ללמוד אותו בהדרגה.

אני גם לא ממליץ עליו למי שמתקשה עם אובדן של התקדמות מקומית או עם החלטות שאין להן תשובה מושלמת. לפעמים הבחירה הנכונה היא לחזור בלי להשלים את היעד, ולפעמים צריך לוותר על פריט כדי לשמור מקום למשהו חשוב יותר. מי שמעדיף ודאות ושליטה מלאה בכל רגע עלול למצוא את חוסר הוודאות מעצבן.

האם הוא עדיין שווה מקום בטלפון

המשחק הגיע לחנויות באפריל 2018, והגרסה הנוכחית שלו היא 1.15.0. הוא צבר סביב עשרה מיליון התקנות, עם ממוצע של 4.2 מתוך דירוגים רבים, ולכן ברור שהוא מצא קהל רחב לאורך זמן. המספרים האלה אינם מחליפים ניסיון אישי, אבל הם כן מצביעים על כך שלא מדובר בניסוי קטן או במשחק שנועד רק למפגש קצר.

אני רואה בו בחירה טובה למי שאוהב פנטזיה, איסוף ויצירה, ורוצה משחק שאפשר לחזור אליו שוב ושוב בלי להתחייב בכל פעם לשעת משחק מלאה. הוא מתאים במיוחד לשחקנים שנהנים לבנות שגרה, לייעל מסלולים וללמוד מטעויות. הוא פחות מתאים למי שרוצה פעולה מיידית, סיפור ליניארי או משחק שבו אפשר להתקדם בלי לנהל משאבים.

ההמלצה האישית שלי היא להתחיל לאט: לבנות מחסה שימושי, לשמור חומרים, לבדוק את השליטה, ולצאת לכל אזור עם מטרה מוגדרת. אחרי שמפתחים את ההרגלים האלה, הסכנה מרגישה פחות כמו מכשול אקראי ויותר כמו בעיה שאפשר לפתור. החוזק האמיתי של המשחק נמצא בהחלטות הקטנות שחוסכות מסע מיותר ומאפשרות לי לחזור הביתה עם מה שבאמת רציתי.

בסופו של דבר, Stormfall: Saga of Survival אינו משחק שמנסה להתאים לכל אחד, וזה דווקא יתרון בעיניי. הוא יודע מה הוא רוצה להיות: הרפתקת הישרדות פנטזית שמתגמלת הכנה, סבלנות וניהול נכון. אם אני מוכן לקבל קצב מחושב, רכישות אפשריות וחזרה על פעולות איסוף כחלק מהמסע, אני מקבל חוויה שאפשר להעמיק בה לאורך זמן. אם לא, עדיף לבחור במשחק הרפתקאות ישיר ופחות תובעני.